ביקורת ספרותית על לעולם אל תיתן לי ללכת מאת קאזוּאוֹ אישיגוּרוֹ

---

ראשית אומר שהספר מרתק, כתוב נהדר ומעלה המון מחשבות על מהות החיים. הספר מונח אצלי כבר כמה שבועות.אבל עקב הקורונה אני מחפשת ספרים קלים יותר. מנסיוני עם ספרי קאזואו אישיגורו הם לא קלים לצליחה ולכן דחיתי את תחילת הקריאה. כאשר התחלתי לקרוא לא יכולתי לעזוב.הספר זורק אותך לאמצע עלילה מוזרה מסקרנת סוראליסטית. ולמה סוראליסטית מכיון שחלקים מהסיפור מאד רגילים ,פנימית ילדים הלומדים, משחקים ומפתחים כישרונות אבל צרוף הסיפורים הוא כמו פזל מוזר הטומן בתוכו סוד גדול.לאורך כל הספר הקורא נזרק לארועים שהם כאילו רגילים מחיי יום יום, כאילו הוא מכיר את הנפשות הפועלות וכאן רק מעדכנים אותו על ארועים בחייהם. הילדים חיים בפנימיה המתוארת כמו כלא מושלם בו הילדים חיים בבועה. אין להם שום ידע על הנעשה בחוץ חוץ מהידע המועבר להם עי המורים. לאורך כל השנים אין להם שום מושג מדוע הם שם ואינם מעיזים להעלות שאלות בנדון. הפחד מפני התשובה גדול, זאת למרות שמעולם איש לא איים עליהם והם חיים בשלוה גדולה. הספר יכול להקרא כפשוטו וגם כאלגוריה על משטרים מסוימים שמציגים חזות דמוקרטיית וחופשית אבל הכל כל עוד האדם עומד בכללים ואינו שואף למשהו אחר ממה שהמשטר מספק לו.

» ביקורות נוספות של אסתר
» ביקורות נוספות על לעולם אל תיתן לי ללכת