את הרומן הזה ניתן להגדיר כרומן הארכיאולוגי של השנה. רומן שכל כולו תלי תלים של חפירות, גבעות ענקיות של גבבת מלים, הרהורים על גבי הרהורים של גיבורת הסיפור ולפחות זו המספרת אותו. החפירות אינן מובילות לשום דבר ממש ושום דבר ממשי באמת לא קורה במה שמוגדר כסיפור אהבה גדול. הספר מוגדר גם כאחד מעשרת רבי המכר וזה תמוה כמו כל רב מכר נבוב.
במה דברים אמורים? הרעיון הבסיסי הוא מזהיר או שערורייתי, תלוי כמובן מה

אם את סופרת מוכֶּרֶת (ומוֹכֶרֶת) שלוקחת נושא נפיץ מוסרית וטווה סביבו עלילה מלודרמטית, עתירת התרחשויות, שתפרוץ את הסכר מבלוטות הדמע של הקוראים, ככל הנראה קוראים לך ג'ודי פיקו.

אם אתה סופר מדושן עונג, זוכה פרס נובל לספרות, שלוקח נושא נפיץ מוסרית וטווה סביבו עלילה דלת התרחשות אך עתירה פטפוטי סרק באצטלה של הגיגים פילוסופיים, ככל הנראה קוראים לך קאזואו אישיגורו.

אם אתה ספר בן כ-290 עמודים כתובי

#
למרות הרושם העז שהותיר בי הסרט שראיתי ב- 2010, ידעתי שהספר מוכרח להיות טוב ממנו וחכיתי שיתרגמו אותו. להוצאות פה לא בער שום דבר. מה קרה? הספר פורסם בסך הכל ב 2005, ויש תועפות ספרי אירוטיקה-רומנטית שחייבים לתרגם לפניו, שלא להזכיר את ספרי גרג הורוביץ והרלן קובן המונפקים אחת למספר חודשים... כך שהמתנתי בסבלנות עד שהוצאה אחת בסדום החליטה לתרגם אותו.

הסיפור עוסק בעולם חלופי. (זה לא מדע בדיוני ולא

הענק הקבור הינו ספרו האחרון בינתיים מ-2015 שתורגם (עכשיו 2021) משל קזואו אישיגורו, זוכה פרס נובל לספרות. רבים מציינים בסקירותיהם עובדה חשובה זו, משום שמיד תבוא הקטילה. זאת יש לזכור בתחילה, שאישיגורו הוא סופר של ספר אחד נהדר, שארית היום. עוד יש לציין, שספרים שכותביהם זכו בנובל אינם טובים במיוחד, גם לא ספרים שכתוב על כריכתם הקדמית שהם ברשימת הניו-יורק טיימס או שהם קורעים מצחוק. ספרים כאלה יש להשיב ל

פעמים רבות אנחנו מוגדרים ע"י מה שאנחנו חושבים שהוא "תפקיד חיינו". לפעמים לא מקבלים עבורו שכר נראה לעין ומתוגמלים בהרגשת ערך, בתחושה של הצלחה, בדימוי של חשיבות ובהרגשה שאנחנו בלתי ניתנים להחלפה. הספר הזה מסופר מפיו של מר סטיוונס שהוא רב משרתים בדרלינגטון הול. הסיפור כולו מתרחש במהלך טיול - כנראה הראשון בחייו - שהוא עורך בשנות החמישים של המאה הקודמת, וזכרונותיו מתפקידו בשנות העשרים והשלושים, התקופה

נ.ב - זה לא כל כך קשור לביקורת, אבל... אתר סימניה היקר, אתה לא חושב שאתה צריך להתאים את עצמך לימי הקורונה, ולמנוע מביקורת לקבל יותר מ-50 לייקים? זו ממש התקהלות! והם גם כאלה צפופים, ממש צמודים אחד לשני, אלוהים! ואם לא להגביל את המספר, אז לפחות לשמור מרחק, בחייכם! זה הרי ידוע שלייקים הם כמו ווירוס - הם מתפשטים. ברגע שביקורת מקבלת לייק, עוד ועוד לייקים צצים אחריו. זו סכנה לאנושות, ממש כך! איפה לעזאזל

כמו בשארית היום, ספרו המופתי, מתחשבן קזואו אישיגורו עם התקרנפות ולאומנות. שלא כמו בשארית היום, ספרו המופתי, אישיגורו מביא את תמונת הראי של היחס למלחמת העולם השנייה, בריטניה בשארית היום, יפן, באמן של העולם הצף.

התפכחות, היא מצב תודעתי בשני הספרים. בשארית היום הגיבור מגלה בשארית חייו כי הקריב אותם על מזבח עבודה שבלעה לא רק חייו, אלא גם את זכותו לחשוב. בהיותו באטלר מצטיין בכל רמ"ח אבריו, הוא מכופף

אני עוד לא מעכל לגמרי את מה שקראתי עכשיו. אוסף רב של מלל שרוי לי בתוך הראש, בבלאגן ובאנדרולומוסיה שלמה, מסרב להתחבר בקלות לכדי ביקורת קונקרטית ומסודרת. היחידים שהספיקו לקרוא את הספר הנ"ל, וודאי יודעים שהעולם הבדיוני שבו מתרחש הספר, עם שלל חוקיו ומאפייניו, עמוס במידע שלא תמיד קל לכתוב עליו בקצרה בסקירה, שמא ייחשב בתור ספויילר.

אז אתחיל מההתחלה. מהחלק הראשון של הספר.
החלק הראשון כאילו לקוח מתוך

#
מסע בארץ המסוכנת, המתאוששת ממלחמה בין סקסונים לבריטונים, במאה השישית לספירת הנוצרים, באנגליה המתחילה להגיח. זה אינו רק מסע הרפתקאות שבו אנשים צריכים להתגבר על מכשולים וסכנות כדי להגיע למחוז חפצם. המכשול הגדול ביותר עליו עליהם להתגבר הוא תעתועי הזיכרון. הזיכרון או היעדרו בסיפור הזה הוא גיבור נוסף, המתעתע בגיבורים. אנשים שוכחים, זיכרונותיהם נעלמים כמו חלומות. הם תוהים לגבי חוויות שהיו או לא היו,