ביקורת ספרותית על תיאום כוונות [מהדורת 2013] - 30 שנה למלחמת יום כיפור - עם הספר - פרוזה ישראלית # מאת חיים סבתו
ספר טוב

---

מלחמה היא מבחן קשה לכל אדם, לאופיו, לערכיו, לאמונותיו. קל וחומר מלחמה נוראה (כל מלחמה היא נוראה, אבל יש נוראה ויש נוראה). מלחמת יום הכיפורים הייתה נוראה.

סבתו, תלמיד ישיבת ההסדר "הכותל" בירושלים, נקרא להילחם כשהיה בן 21.
אני חושב שנכון לקרוא את הספר שכתב לא רק כסך תיאור הקרבות, החוויות, מה עבר עליו ועל חבריו במלחמה, אלא גם כמסע מטלטל ונורא של איש מאמין באלוהים, בתמימות, בכל לבו, שיוצא ממנו אדם שונה, אך כנראה גם מאמין גדול יותר.
זה הסיפור שלו, כמובן.
נדמה לי שזו זווית ייחודית והיא עיקר החידוש בספר.

היו שהשוו את סבתו לעגנון. זו שגיאה גדולה.
עגנון משתמש בלשון המקורות ויוצר מהם שפה חדשה, מעמיקה, כלי למבט ביקורתי, אירוני, מתוחכם, רומז.
לעומתו סבתו תם וישר. שפתו ותוכו שווים.
אצל סבתו מופיעים רק מדי פעם הרהורי תהייה וקושי, בדרך כלל מפי אחרים.
לעניות דעתי, אלה המשפטים החשובים בספר, אך נדמה לי שהמחבר מביא אותם מפאת יושרו ולא מפני שהם לב החוויה העצמית שלו.

תיאורי הקרבות נראו לי אמינים, עד כמה שהבנתי הקהה מגעת. ודאי וודאי מרגשים.

רגע חזק אחד שאקח איתי מהספר הוא כשמגיעים נציגיה של ועדת חקירה אל היחידה של סבתו שמחזיקה איזו נקודה ברמת הגולן בשוך הקרבות.
סבתו מתאר את האדישות של החיילים לפני החקירה, את הייאוש, ורומז לפער הבלתי אפשרי שבין תחקיר וטופסולוגיה ומדים מגוהצים לבין התופת שכל אחד מהחבר'ה שנלחמו בפועל נושא בלבו.
אחד החיילים מזדעק - על מה הם רוצים שאענה? למה יריתי מפה ולא משם? למה תקפנו ככה ולא ככה? אני בעצמי לא מבין בכלל מה קרה לי שם.


תמיד ספרים על קרבות ומלחמות נוגעים בי, בטח מלחמות ישראל, אבל אל הספר הזה ניגשתי בענין מיוחד.
נולדתי יום אחד לפני שהמלחמה פרצה, בערב יום הכיפורים תשל"ד, ושמעתי עליה הרבה בבית.
עד כאן.

» ביקורות נוספות של עמיחי
» ביקורות נוספות על תיאום כוונות [מהדורת 2013] - 30 שנה למלחמת יום כיפור - עם הספר - פרוזה ישראלית #