אני אוהב לקרוא ספרים שמכניסים אותי לקרביים של ארה"ב, והספר הזה הוא כזה ממש.

מחבר הספר, <mark>אריק לארסון</mark>, בחר בשני סיפורים מרתקים שהתרחשו במקביל, באותו זמן ובאותו מיקום - שיקגו, 1893, על אף שאין קשר ישיר ביניהם.
לארסון מספר את שניהם לסירוגין, והתוצאה נפלאה.

סיפור אחד עוסק במעשה הקמתו של "היריד העולמי" בשיקגו. היריד שנדד בין מדינות היה הזדמנות להציג לראווה את מיטב הישגיה של המדינה הנבחרת ואף להבלי

המחבר, ההיסטוריון <mark>אריק לארסון</mark>, היה זכור לי לטובה מספרו המרתק והמומלץ "השטן בעיר הלבנה", ולכן הנחתי שספרו "בגן חיות הטרף" שעוסק בשנים הראשונות של עליית הנאצים לשלטון בגרמניה הוא הימור בטוח.
אבל התאכזבתי.

לארסון בחר בזווית מעניינת ומקורית למדי לסיפור.
הוא עוקב אחר קורותיו של שגריר ארה"ב בגרמניה בשנים הראשונות של "הרייך השלישי".
השגריר, ויליאם דוד, היה פרופ' להיסטוריה של ארה"ב ומחבר ביוגרפיה ע

אבירי הפלדה והאש

ספר היסטוריה טוב, הוא כזה המצליח לפענח את רגע המפנה, שאחריו האנושות שינתה את פניה. מהו אותו רגע חמקמק, שקשה במדויק להצביע עליו, ומהם הגורמים הבונים אתו, האם אלה, קונפליקטים מדיניים הנדחסים כאדי בנזין באוויר, אותם עלול להדליק זיק אחד. האם אנחנו יכולים להעניק פנים אנושיות לרגע הזה ולתהליכים שהוליכו אליו, חלקם סמויים מהעין שהגיחו בהפתעה?

תמונה אחת טובה של כריכת ספר כמו זאת בשו

טבעו של העולם הוא כזה, שצרות אחרונות משכיחות את הצרות הראשונות. ושמא זה טבעה של האנושות. מלחמת העולם היתה איומה ונוראה וטראומה כבדה של חפירות ושוחות וגז והרג המוני ומיליוני מתים למשך עשרים ואחת שנה, ואז היא הפכה להיות מלחמת העולם הראשונה, כי פרצה עוד אחת, שניה, שנראית לנו תמצית הרוע האנושי העולמי, לפחות בינתיים.

לפני שאני אמשיך בסקירה אני אגיד שני דברים: האחד, מדובר בספר היסטוריה. השני, אני לא

ההיסטוריה של האנשים הפשוטים
הסיבה העיקרית לכך שאנשים שונאים ספרי היסטוריה היא, ואני מתנצל, ספרי היסטוריה: הם אחוזי חרדה מפני האפשרות שישכחו להזכיר מלך זוטר או מלחמה שולית; הם מלאים תאריכים, שמות, קרבות ומהפכות שלא אומרות כלום לאף אחד. הם לא מעלים שאלות שקשורות למוסר, לתרבות או לפילוסופיה - לחיים האמתיים. בקיצור, הם לא רלוונטיים לחיים, והם נכתבים כאילו שם התואר "מעניין" הוא כינוי גנאי. הבעיה העיקרי

טירגארטן:
הגן הקסום שהופך לזירת חיות הטרף

על ספרו של <mark>אריק לארסון</mark> "בגן חיות הטרף" (מאנגלית: יניב פרקש), הוצאת בבל
מאת : משה מאלר

הנס תומסן, צעיר ששירת כקצין קישור בין משרד החוץ ללשכתו של היטלר, היה האדם שחולל את נקודת המיפנה – את המהפך בדעות – אצל מרת'ה דוֹד, בתו המצודדת של שגריר ארצות הברית בברלין. כאשר הניחה מרת'ה על הגרמופון את תקליט השיר של הוֹרְסְט וֶסֶל, ההמנון הנאצי ששמעה במצעד פלוגו

דוקו-מתח. זה בודאי היה האיפיון, לו הספר הזה היה סרט. אבל זה בכלל לא ספר מתח - למרות פרס ה"אדגר" לספרות מתח בו זכה. אם הייתי צריכה לאפיין אותו - ואני חושבת שהוא סוג לעצמו - הייתי אומרת שהוא ספר שמחליף מכונת זמן: הוא מאפשר לנו לבקר בעבר ולהבין די הרבה דברים על ההווה.

שיקאגו זכתה אחרי קרב צמוד ועיקש להקים את היריד העולמי לזכר קולומבוס ב1893. הסיפור המרתק על הקמת היריד בעיר כה תזזיתית ונובו-רישית מ

בתור קוראת קבועה למדי של ספרי מתח, בלש ואימה, אני חייבת לומר שמעולם לא התחברתי לתת הסוגה של הרוצח הפסיכופט, בוודאי לו לאלה שבהן הרוצח הפסיכופט מכשף את כולם בקיסמו ותוך כדי כך רוצח בסדרתיות עשרות אנשים. זה טריק די מוכר, והופך להיות פתרון קלישאתי למדי למתח ואימה, כי באמת מה יותר מאיש לא אנושי שרוחש מזימות ומערים על כולם סתם בשביל הכיף שלו. אלא שאני מתקשה להאמין שאדם כזה קיים, ואז אין אמינות לספר. טו

עם כל חוות הדעת על הספר (המובאות בעמודים הראשונים של הספר) חשבתי שיהיה יותר סוחף.
היה מעניין לקרוא על אפיזודה, אירוע אמיתי (הכל עם אסמכתאות) על אתגרי הקמת יריד ענקי ומרשים תוך זמן קצר שאכן התרחש בשיקגו בעבר.
ובין לבין יש סיפור נוסף על רוצח סדרתי שפעל בסמוך (חששתי שהתיאורים יהיו מזוויעים אך זה ניתן היה לקריאה).
הספר מעניין אבל כאמור לא סוחף כפי שחשבתי
תחושה של סיקור עיתונאי על אירוע שהיה פעם
א