ביקורת ספרותית על ילדות עשוקה - ספריה לעם #2 מאת טובה נגינה
ספר טוב

---

למעלה מ-800 ספרים יצאו לאור עד עתה (2023) בסדרת "הספריה לעם" מאז יצאה לדרך ב-1958, והספר החביב והנשכח הזה הוא ה...שני בסדרה.
המחברת טובה נגינה עסקה בחינוך ילדים ונוער צעיר ולא הייתה סופרת מקצועית.
בעלה יוסף סערוני היה איש ספרות מוכשר ומקושר היטב, וכך כנראה השתחל ספר זה לסדרת "הספריה לעם".
אך שלא אובן לא נכון - הספר הנאה הזה היה ראוי למקומו בזכות עצמו ולא רק בחסד הקירבה המשפחתית.
אחזור לעניין זה בהמשך הסקירה.

מדינת ישראל הצעירה הוצפה בשנותיה הראשונות במאות אלפי עולים. רובם התקשו להשתלב בכלכלת המדינה, והמדינה עצמה התקשתה לשלבם. הדברים ידועים וארוכים.
לא רק המבוגרים סבלו, גם ילדיהם. ילדים רבים סבלו, לצד הוריהם, מעוני, הזנחה וסביבת חיים מעיקה ומרת נפש.
טובה נגינה הייתה אשת חינוך וטיפול, מעין שילוב של מדריכת ילדים ונוער ועובדת סוציאלית, חרוצה, מסורה להפליא וטובת לב.
גישתה החינוכית הייתה ככל הנראה חריגה בנוף הישראלי של השנים ההן - מאור פנים תמידי, סבלנות אין קץ, מציאת החיובי בכל ילד, וחוסר שיפוטיות.
היא לא ראתה בילדים "מפגרים" ו"מופרעים" כמקובל אז, אלא בני אדם צעירים שמתקשים למצוא נתיב מואר אל ההצלחה והסיפוק האישי. את כל הבעיות הסובייקטיביות והאובייקטיביות שהיו לכל ילד היא עקפה בקלילות ובחן ופשוט חיפשה, מצאה ועודדה את החיובי שבכל אינדיבידואל.
תכונותיה המקסימות ואישיותה הרעננה בצירוף גישתה החיובית תמיד, הביאו אותה להצלחה רבה עם חניכיה בערוגת ההשפעה הקטנה שלה.
בספר זה היא מספרת בעיקר על מועדון הילדים והנוער הצעיר שבו עבדה בתל אביב. היא לא הקימה את המועדון אלא הצטרפה אליו, אך הצטרפותה הביאה עמה תנופת שיפור ופיתוח שמעוררת התפעלות אמת.

על אף השפה המיושנת קמעה, הספר נקרא בקלות ואף מפלס בקלות דרך ללב הקורא שלא חדל להתפעל מפעולתה המבורכת של אישה מוארת אחת.


* * * * *

בשנותיה הראשונות הייתה "הספריה לעם" מעין זרוע של מפא"י בתחום התרבות והספרות היפה.
ניכרת בחירה מושכלת ומוקפדת מאד לא רק על איכות הספרים אלא גם על נושאי הספרים. ממגוון הספרים של הסדרות הראשונות של "הספריה לעם" אפשר להסיק כי קברניטיה ביקשו להדגיש את רוח האדם ותכונותיו הטובות חרף תנאים קשים. ספרים רבים עסקו במלחמת העולם השנייה, השואה, ההעפלה, חבלי הקליטה וההתיישבות בארץ ועוד, כמו גם בבעיות מוסריות במדינות אחרות.
לא כל הספרים נכתבו בפרוזה משוכללת, וחלק מהם אף נשאו אופי כמעט דוקומנטרי. אך הקורא בהם - אז והיום - יצא נשכר ברוחו.
זו על כל פנים הייתה הכוונה הטובה של קברניטי הסדרה.
כמדומני שניכר גם ניסיון להבליט במידת מה את חלקן של נשים בספרות.
היו סופרות בשנים ההן, אך לא רבות.
"הספריה לעם" ניסתה להקפיד שבכל סדרה שנתית יהיו לפחות שני ספרים שנכתבו בידי אישה.
בסדרה א' - שניים (מאת טובה נגינה הנ"ל ויהודית הנדל),
בסדרה ב' - אף לא אחד...,
בסדרה ג' - שניים (מאת שושנה שרירא ורבקה אלפר),
בסדרה ד' - שניים (מאת קארסון מקאלרס ומרי רינו - לראשונה סופרות מחו"ל),
בסדרה ה' - שלושה (מאת רחל איתן, רחל ינאית בן צבי ופמלה הנספורד-ג'ונסון),
וכן הלאה...

הספר הזה הגיע לידי מידי חברה טובה בעבודה, ועל כך תודתי לה.

» ביקורות נוספות של עמיחי
» ביקורות נוספות על ילדות עשוקה - ספריה לעם #2