ביקורת ספרותית על פרשה בטראנסוואל מאת הרי בלום
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 12 במאי, 2025
ע"י עמיחי


בשנת 1948, שנים אחדות לאחר מלחה"ע השנייה ועם עליית המתח הבין-גושי, רק מעטים במדינות המערב נתנו דעתם למצב המסובך בדרום אפריקה, ולבעיות הגזע והאפלייה שם.
בשנה זו נכתב ע"י אלן פטון הרומן "זעקי ארץ אהובה" שפרץ את הדרך אל דעת הקהל העולמית (=המערב) בנושאים אלה, ובסמיכות זמנים גורלית לצאתו לאור עלה בדרא"פ משטר הפרדה קיצוני - אפרטהייד.
כמה שנים לאחר מכן, ב-1956, כתב הארי בלום את "פרשה בטראנסוואל" שאף הוא עורר עניין במערב והמחיש את הבעיות הנ"ל, ואת משטר האפרטהייד בפרט.
הספר תורגם לעברית ב-1960 במסגרת סדרה ג' של ה"ספריה לעם", ובכך היה לספר הראשון בסדרה שעסק בדרום אפריקה.
דרום אפריקה ובעיותיה חזרו שוב ושוב ב"ספריה לעם" במרוצת השנים. על הסופרים הדרא"פ הרבים שתורגמו לסדרה נמנים: אלן פטון הנ"ל, יחזקאל מפאלילה, דן ג'ייקובסון, נדין גורדימר, דלין מתיה, ג'.מ. קוטזי, ובטח עוד כמה ששכחתי.

ובכן, מה קורה ב"פרשה בטראנסוואל"?
אל עיר בדיונית - אך גנרית לגמרי - בשם נלסטרום, בחבל טראנסוואל שבחלק הצפוני של דרא"פ, מגיע מושל לבן חדש: הנדריק טואי.
טואי אינו מושל אכזר או נוטה לקשיחות יתר, אלא פקיד שזכה להגיע לנלסטרום בתור קידום, והוא מתכוון להוכיח את עצמו בתור מושל נאור, מתקדם ומתחשב בצרכי הלבנים והשחורים בו זמנית.
חרף חששותיו מעיר שחורים גדולה וצפופה כל כך, הוא מסייר בעיר, ומציע כמה תיקונים ושיפורים - מרכז רווחה, מרכז בריאות, ועוד מוסדות למען התושבים.
ודווקא כשהכל נראה בשליטה והולך על מי מנוחות ככל שאפשר, פורץ סכסוך מטופש בין גברת לבנה ומגהצת שחורה, והסכסוך הולך ומסלים עד שהופך לאלים ממש.
לטואי יש רעיון לתיקון המצב להבא, והוא מתקן תקנה שקשורה לרשיונות עבודה לנשים בעיר השחורים.
התקנה מעוררת תרעומת עצומה, כי עד עתה לא היו תקנות בנוגע לנשים אלא לגברים בלבד.
מכאן ואילך מתחילה שרשרת של פעולות מטורפות שיוצאות משליטה הן על ידי משטרה לבנה יהירה, אטומה, וקשוחה יתר על המידה, הן על ידי שחורים ממורמרים אך גם אלימים להחריד.

מה שמעניין בכתיבה של בלום, מלבד העלילה המרתקת, הוא הטון הענייני שבו הוא מדווח על האלימות השחורה.
בלום לא מנסה ליפות את המציאות ולספר אגדות על אצילות השחורים לעומת הלבנים הרשעים (למרות שאין ספק שהוא חושב שהלבנים אינם צודקים בכל העניין כולו), אלא מצלם תמונת מצב חברתית ופסיכולוגית של סיר לחץ מבעבע, וכשזה מתפוצץ זה מכוער ומחריד.

באותה שנה בה יצא הספר לאור בעברית (1960) אירע טבח שארפוויל שכמה פרטים בו היו דומים להפליא, למרבה הצער, למסופר בספר.

ספר שכבר קשה להשיג אך הוא מצוין ושווה כל רגע.
25 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נצחיה (לפני 5 חודשים)
גם זו היסטוריה של ספרייה לעם... מעניין
עמיחי (לפני 5 חודשים)
חברים,
תודה רבה לכולכם.

אפרתי,
את ברינק עדיין לא קראתי. תודה על התזכורת.
פרפר צהוב (לפני 5 חודשים)
תודה, עמיחי. נשמע מעניין.
זאבי קציר (לפני 5 חודשים)
סקירה יפה עמיחי, תודה לך.
אפרתי (לפני 5 חודשים)
עמיחי, זה מסקרן מאוד. בזמנו קראתי את כל הספרים של אנדרה ברינק שעסקו ביחסי שחורים-לבנים בדרום אפריקה. סופר מצוין.
דן סתיו (לפני 5 חודשים)
עמיחי תודה על הסקירה הנפלאה ומאירת העיניים. רשמתי לפני.
בנצי גורן (לפני 5 חודשים)
תודה עמיחי, אוסיף לי לרשימה. דרא"פ מדינה עם היסטוריה מרתקת.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ