ביקורת ספרותית על תיאום כוונות [מהדורת 2013] - 30 שנה למלחמת יום כיפור - עם הספר - פרוזה ישראלית # מאת חיים סבתו
ספר מעולה

---

תיאום כוונות - הרלוונטיות הכואבת של הביטוי

את האלוף (מי"ל) אורי אור, פגשתי מספר שנים לאחר מלחמת יום הכיפורים, בערב אחד, בו החשכה שירדה גרמה לשיחה אינטימית ולהתכנסות לתוך מחשבות והרהורים. במפגש בו נכחו מספר צעירים, אורי סיפר על קרבות רמת הגולן, שהיו האירוע המכונן של חייו, בהם הוא פקד על חטיבת שריון במילואים, שנדרשה לעלות בבהילות מפילון לרמת הגולן, עם טנקים מיושנים, צנטוריונים המתודלקים בבנזין דליק, וללא תיאום כוונות, פעולה שהטנקיסטים מבצעים בכדי לכייל את תותח הטנק, ללא פעולה זאת פגז התותח לא יכול לפגוע במטרה, וכמובן עם ציוד אישי חסר, וללא הבנת הסיכונים החדשים כמו טילי הנ"ט. כך נראתה המציאות של צבא לא מוכן ויהיר, כך הרגישו חיילים שיצאו למלחמה מופתעים ולא מוכנים.

איך שרדתם והפכתם את גלגל המלחמה, נשאלה השאלה. אורי סיפר על מנהיגות שקטה, על גבורת מפקדי השטח והחיילים הפשוטים, השריונרים. על הלילות אותם הוא העביר בחניונים, ניפגש אישית עם החיילים ההלומים, חיבק אותם, הרגיע, עודד ושכנע, לאסוף כוחות לבוקר שבו יפתחו שוב שערי הגיהינום. אחד מחייליו היה חיים סבתו, איש מילואים צעיר, בוגר ישיבת הסדר, מי שיכתוב מאוחר יותר את זיכרונותיו מאותם לילות וימים, בספר תיאום כוונות.

תמיד אמרתי לעצמי שאקרא את הספר של סבתו, המספר על הימים ההם, ימים של חשבון נפש. כעת לקראת יום כיפור אני קורא את הספר, כחשבון נפש למה שהיה ולמה שעלול להיות, אם נמשיך להיות עיוורים, ללא יכולת לבצע תיאום כוונות בייננו לבין המציאות, כפי שהייתה אז.

הספר הזה הוא אנטיתזה לאנחנו שנינו מאותו הכפר, הוא מציג ישראליות אחרת, אלטרנטיבית לאותה תקופה, מזרחית ושל עולים חדשים, ציונית ודתית. חיים מספר על דב חברו לשכונה, לישיבה ולחברותה, שלא חזר, שבר שקשה לתאר.

לא בקשתי לספר את הסיפור עצמו, שהוא מרגש וגרם לי להזיל דמעות לאורכו. אני בקשתי להתעמק באחד מרבדיו של הספר, המנהיגות, והאחריות של החיילים ומפקדי השטח שהצילה את עם ישראל. הייתה בה הבטחה לשינוי, למנהיגות שתצמח מתוך הוויית האסון הלאומי. האם המנהיגות הזאת התממשה למנהיגות אחרת ? באו ונצא לדרך לחשבון הנפש שלי.

המלחמה הזאת התנהלה ככאוס מוחלט. קרבות שריון התנהלו לעתים בין כוחות ישראלים וסורים שהיו מעורבבים אלה לתוך אלה. חיים, ראה את המלחמה כתותחן, דרך כוונת התותח - הפריטלסקופ שהייתה צמודה לעינו, שספגה חבטות מטלטולי הקרב, ודרך חשכת הטנק בו הוא היה שרוי, כמו בבטן מפלצת נוראית, ובחוץ האדמה רעדה, טנקים התפוצצו ובערו, בתוך הכאוס הזה בלט חוסנם של מפקדי השטח, כמנהיגים שהיו צרכים לקבל החלטות הרות גורל, ברגעים שלעתים הם היו לבד בשטח, ללא גורם מכוון.

גידי (מכפר סבא), שריונר מילואים, אתאיסט, בין שלושה חיילי הסדר מאמינים, ששהה שש שנים בחו"ל, חזר לקחת חלק בלחימה, הוא החליף את המט"ק הקבוע של הצוות. למרות ששכח תרגולות בסיסיות, הוא יצא לקרב. על חסרונו חיפתה שלוותו, היכולת שלו להנהיג את הצוות, לעתים כשהם היו לבד בשטח, כמו ההחלטה שקבל לחזור לטנק הפגוע למרות הסיכון העצום, בכדי לנסות להניע ולהמשיך להלחם, כל טנק וכל רגע היו קריטיים. בכל שלב אפילו ברגעים נואשים, גידי האמין שאנחנו ננצח.

וישנו כמובן, אורי אור המח"ט, בכדי להמחיש את מנהיגותו, ראוי להביא את דבריו של סבתו כלשונם," איש מוצק עם פנים רחבות וקול רך ושקט עלה לצריח. ביקש אותנו שנתיישב. התיישבנו על הצריח. עייפים עד מוות, ובעיקר המומים היינו. לא כך דמיינו שנראית המלחמה. ליטף כף יד של כל אחד מאנשי הצוות בשקט, ואמר: שלום לכם, אני המח"ט. הסתכלנו בו בפליאה. ... אני יודע, אמר קשה לכם מאוד... נשארתם בלי מג"ד, ובלי מ"פ. קשה, קשה מאוד, ... אנחנו מוכרחים לנצח."

לא אספר על מנהגים אחרים שלחמו בכיפור (ברק, יעלון, מצנע, לפקין שחק, מרדכי, מופז, קהלני, בן אליעזר, פלד, סנה, נתניהו ואחרים), וניסו להנהיג בפוליטיקה הישראלית, אחרת, רק אספר על אורי אור שהיה מבכירי מפלגת העבודה. באותו לילה שפגשנו אתו השתכנענו והאמנו, שאורי מבקש לשנות את פני החברה הישראלית, כמנהיג. מאוד רצינו בכך, אבל אורי הסתבך ב 1988 בכתבה של דניאל בן סימון, אז כתב הארץ, שבה צוטטו לכאורה אמירות שלו הפוגעות בעדה המרוקאית. לא עזרו הכחשותיו, ומסע ההתנצלות שלו, הוא הורחק על ידי אנשי מפלגתו מכל תפקיד ונשללה ממנו זכות הנאום בשם המפלגה בכנסת. מה שלא עשתה המלחמה, עשתה הפוליטיקה, "ששרפה" את אחד מטובי בניה.

לתיאום כוונות, שם הספר, שתי משמעויות: האחת, תיאום טכני של תותח הטנק קודם היציאה לקרב. המשמעות השנייה, התכוונות המתפלל לכנות אמתית בתפילה. אני מבקש ברשותכם להוסיף משמעות שלישית, תיאום בין מציאות קיימת למציאות מבוקשת, באמצעות חזון ומטרות מכוונות, אותם מציב מנהיג מעורר השראה, החותר לשינוי בכדי להשיג עתיד טוב יותר, או אולי להציל מפורענות העומדת בפתח.

כעת, נפטר אחרון מנהיגי דור תש"ח, שאחז בחזון גדול. מותו של שמעון פרס, הותיר אותנו נטולי חזון שנועד ולמנוע את המלחמה הבאה, ולשמור עלינו כמדינה יהודית ודמוקרטית, מאוחדת, הנושאת פניה לעתיד טוב יותר. על כך נאמר במקורות, באין חזון יפרע עם - משלי פרק כ"ט.

יום הכיפורים עומד בפתח, וכשאני עושה את חשבון הנפש שלי, אני מרגש החמצה גדולה וחושש.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

הטריילר של הסרט תיאום כוונות

https://www.youtube.com/watch?v=riCAwCpvotU

חיים סבתו – על הספר תיאום כוונות

https://www.you tube.com/watch?v=evQiDHMJ_6g

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על תיאום כוונות [מהדורת 2013] - 30 שנה למלחמת יום כיפור - עם הספר - פרוזה ישראלית #