“זהו הרומן הראשון של שחר שאני קורא, לאחר שני קבצי סיפוריו הקצרים(*), והוא אף הראשון מתוך סדרה של שמונה רומנים. כנראה הסדרה הארוכה בתולדות הספרות העברית, לעת עתה. עולמו של דוד שחר מרוכז בירושלים של שלהי התקופה העות'מנית וימי המנדט הבריטי. בספר זה (ובסיפוריו הקצרים) הוא מתאר הוויה אנושית ירושלמית בה חיים זה לצד זה בצוותא, ובדרך כלל בשלווה, יהודים, ערבים ואנגלים. ירושלים שלו היא עיר בין-לאומית בפוע”

“זהו אוסף סיפורים יפהפה המקבץ את חמישה-עשר הסיפורים הראשונים של דוד שחר, שנכתבו מאמצע שנות ה-40' ועד 1956 (שנת נישואיו לשולמית, לימים פרופ' שולמית שחר). המשותף לכל הסיפורים היא זירת ההתרחשות: ירושלים. ירושלים של סוף שנות המנדט או בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל. ירושלים של שחר מצטיינת במגוון אנושי מרהיב במיוחד, כולל לא-יהודים רבים, בני עמים שונים ודתות שונות. דוד שחר הוא "סטורי-טלר" אמיתי, ו”

“הסקירה הקודמת שהעלתי הייתה על ספרו של פרופ' מאיר שחר על מנזר שאולין בסין. בספרו זה היה כתוב על דוד שחר שהנו אביו של מאיר. הפתיע אותי שדוד שחר הינו סופר מעוטר ביותר ומעולם לא שמעתי עליו קודם. בין היתר חתן פרס עגנון 1973; חתן פרס מדיסיס 1981; חתן פרס ביאליק 1984; חתן פרס אוניברסיטת בר-אילן על שם ישראל וברטה ניומן 1986/1987; עיטור המפקד של מסדר האמנויות והספרות מטעם ממשלת צרפת 1985. בקיצור נשמע מא”

“"גברת אוריתה לנדאו. כן. אוריתה. איזה מין שם! אפשר לחשוב שהשופט הזקן החליט לתת לבתו שם עברי מודרני, אבל בעצם היתה לו בזה מין כוונה עתיקה שאבד עליה כלח: כשהיא נולדה היה אביה שקוע בקריאה בזוהר, והוא התכוון כפי הנראה לתת לה את הזוהר, את האור שבאורית כדי לנצח את החושך שבלילית. כל זה נשמע כמו שטות אחת גדולה, כל הכוונות האלה עם השמות ובלעדיהם. לי זה בכלל לא אכפת, אבל יש אנשים שמייחסים חשיבות עצומה לשמות”

“זהו הרומן הראשון של שחר שאני קורא, לאחר שני קבצי סיפוריו הקצרים(*), והוא אף הראשון מתוך סדרה של שמונה רומנים. כנראה הסדרה הארוכה בתולדות הספרות העברית, לעת עתה. עולמו של דוד שחר מרוכז בירושלים של שלהי התקופה העות'מנית וימי המנדט הבריטי. בספר זה (ובסיפוריו הקצרים) הוא מתאר הוויה אנושית ירושלמית בה חיים זה לצד זה בצוותא, ובדרך כלל בשלווה, יהודים, ערבים ואנגלים. ירושלים שלו היא עיר בין-לאומית בפוע”

“זהו אוסף סיפורים יפהפה המקבץ את חמישה-עשר הסיפורים הראשונים של דוד שחר, שנכתבו מאמצע שנות ה-40' ועד 1956 (שנת נישואיו לשולמית, לימים פרופ' שולמית שחר). המשותף לכל הסיפורים היא זירת ההתרחשות: ירושלים. ירושלים של סוף שנות המנדט או בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל. ירושלים של שחר מצטיינת במגוון אנושי מרהיב במיוחד, כולל לא-יהודים רבים, בני עמים שונים ודתות שונות. דוד שחר הוא "סטורי-טלר" אמיתי, ו”

“הסקירה הקודמת שהעלתי הייתה על ספרו של פרופ' מאיר שחר על מנזר שאולין בסין. בספרו זה היה כתוב על דוד שחר שהנו אביו של מאיר. הפתיע אותי שדוד שחר הינו סופר מעוטר ביותר ומעולם לא שמעתי עליו קודם. בין היתר חתן פרס עגנון 1973; חתן פרס מדיסיס 1981; חתן פרס ביאליק 1984; חתן פרס אוניברסיטת בר-אילן על שם ישראל וברטה ניומן 1986/1987; עיטור המפקד של מסדר האמנויות והספרות מטעם ממשלת צרפת 1985. בקיצור נשמע מא”

“"גברת אוריתה לנדאו. כן. אוריתה. איזה מין שם! אפשר לחשוב שהשופט הזקן החליט לתת לבתו שם עברי מודרני, אבל בעצם היתה לו בזה מין כוונה עתיקה שאבד עליה כלח: כשהיא נולדה היה אביה שקוע בקריאה בזוהר, והוא התכוון כפי הנראה לתת לה את הזוהר, את האור שבאורית כדי לנצח את החושך שבלילית. כל זה נשמע כמו שטות אחת גדולה, כל הכוונות האלה עם השמות ובלעדיהם. לי זה בכלל לא אכפת, אבל יש אנשים שמייחסים חשיבות עצומה לשמות”