ביקורת ספרותית על בגן חיות הטרף - דיפלומטיה, אהבה ואימה בבירת הרייך השלישי מאת אריק לארסון
ספר בסדר

---

המחבר, ההיסטוריון אריק לארסון, היה זכור לי לטובה מספרו המרתק והמומלץ "השטן בעיר הלבנה", ולכן הנחתי שספרו "בגן חיות הטרף" שעוסק בשנים הראשונות של עליית הנאצים לשלטון בגרמניה הוא הימור בטוח.
אבל התאכזבתי.

לארסון בחר בזווית מעניינת ומקורית למדי לסיפור.
הוא עוקב אחר קורותיו של שגריר ארה"ב בגרמניה בשנים הראשונות של "הרייך השלישי".
השגריר, ויליאם דוד, היה פרופ' להיסטוריה של ארה"ב ומחבר ביוגרפיה על הנשיא וודרו וילסון, שנבחר באופן מפתיע להיות השגריר האמריקני בגרמניה ב-1933.
דוד חרג מכל ליהוק אופייני לתפקיד של שגריר אמריקני.
שגריריה של ארה"ב היו בדרך כלל אנשי עסקים עשירים שביקשו לייצג את מדינתם בעיקר באמצעות הפגנת עושרם, ואגב כך לעשות ביזנס.
משרת השגריר בגרמניה הייתה פנויה ב-1933 כבר חודשים ארוכים. אף אחד לא רצה.
השלטון החדש עשה רושם פרוע ולא יציב ונטה לאלימות, כך על פי המידע העיתונאי המעורפל שטפטף לאמריקה.
פרופ' דוד שנקלע למשבר צמיחה באקדמיה הסכים לשמש שגריר.
הוא חשב בתמימותו שיוכל להביא בשורה דמוקרטית רעננה לבת הסוררת של אירופה שאחרי ככלות הכל הייתה מדינתם של בני תרבות מן המעלה העליונה.

הספר עוקב אחר תהליך הלמידה, האשלייה וההתפכחות שהוא עבר תוך שנה ורבע.
בתחילה, דוד מחה על כל מקרה אלימות שהופנה כלפי אזרח אמריקאי ברחובותיה של ברלין או בעיר אחרת, ומששמע התנצלות והבטחה שהמקרה החריג יטופל - נרגע, ומיד שקע באשליותיו כי ערכיו האמריקאיים וצניעותו האישית ישפיעו לטובה על כל הבכירים הנאצים שנפגש איתם.
לארסון פורס שורה ארוכה של מקרים כאלה ותקריות מסוגים אחרים ומראה כיצד אט אט נסדקה תמימותו של דוד.
תמימותו התנפצה לרסיסים ב"ליל הסכינים הארוכות" בסוף יוני 1934, לאחר ששהה כשנה ורבע בגרמניה.
מסע הטיהור הנרחב - קרי: חיסולים פוליטיים רחבי היקף תוך יממה וחצי - שכנע אותו שאין עם מי לדבר.
מכאן ואילך נעשו דיווחיו חסרי תקווה.
הוא הזהיר את הממשל בוושינגטון שאין פניו של היטלר לשלום, ויש לעשות הכל כדי לנסות ולמנוע מלחמה גדולה שהיטלר מתכנן בוודאות.

מתנגדיו הרבים של דוד במשרד החוץ האמריקני, לרבות שר החוץ האנטישמי קורדל האל (בויקיפדיה מופיע בכתיב שונה: הול), לא שעו לאזהרותיו, ובכלל נתנו לסלידתם האישית ממנו ולהסתייגותם מזרות הרגליו הצנועים מדי לטעמם, להשפיע על מידת הקשבתם לעמדתו הנחרצת נגד היטלר וכנופייתו.
החוב של גרמניה לארה"ב (שהתמודדה אז עם המשבר הכלכלי הגדול) העסיק אותם הרבה יותר מאשר ההפרה הפרועה של זכויותיהם של היהודים והקומוניסטים.

לצערי, כנראה שלארסון סבר שהסיפור הזה אינו מעניין דיו, ולכן הוסיף לספרו דיווחים מפורטים למדי של הרומנים הרבים של בתו של השגריר דוד - מרתה.
מרתה דוד הייתה צעירה יפה ואנרגטית ובעלת חולשה לגברים מרשימים וכריזמטיים, ופרשיות האהבהבים שלה היו רבות.
ובכן, זה אולי פיקנטי, אך התבלין הזה נשפך בכמות נדיבה מדי בספר הזה, ומטה שוב ושוב את מוקד הסיפור ההיסטורי אל עבר השולי והטפל.

זה אינו החיסרון היחיד בספר.
התפכחותו הנחרצת של דוד ועמדתו המוסרית החדשה, החל מליל הסכינים הארוכות ואילך, מוצגת כמעט בחטף ומוקדשים לה עמודים ספורים בלבד בסוף הספר.
הפרופורציה בין תקופת התמימות והאשלייה ובין תקופת ההתפכחות מעוותת לגמרי בעיניי.
הרי הסיפור רק היה יוצא נשכר אילו העמיד לארסון לעמוד הקלון ההיסטורי את זחיחות דעתם וגבהות לבם של אנשי משרד החוץ האמריקאי, שלא לומר את האנטישמיות הסמויה למחצה שלהם.
אך לארסון מחמיץ את ההזדמנות, ומפזר את הפוקוס אל מעלליה השטותיים של בתו של דוד.

כישרון המחקר היסודי והכתיבה הקולחת של לארסון מתבזבזים ומתפזרים בספר הזה, וחבל על כך מאד.

» ביקורות נוספות של עמיחי
» ביקורות נוספות על בגן חיות הטרף - דיפלומטיה, אהבה ואימה בבירת הרייך השלישי