בנג'מין פרנקלין כתב אוטוביוגרפיה, אוגוסטינוס הקדוש ורוסו כתבו וידויים ובן גוריון כתב זכרונות, אך הם לא לבד - גם <mark>תמר שילה קינן</mark> עשתה כמותם וכתבה וידויים וזכרונות אוטוביוגרפיים מסעירים.

האם חשיפה אישית מביכה היא מעשה קשה? תלוי למי.
עושה רושם שככל ששנת הלידה מתאחרת, הדבר נעשה קל. וגם לא מביך כלל וכלל. אולי ההיפך. זה הפך לכלי לקידום עצמי.

תמר שילה, ילידת 86' מהיישוב קדומים בשומרון, משתפת את הקו

ובכן. הספריה סוף סוף קנתה ספרים חדשים אז זכיתי לקרוא את הספר הזה כשהוא עוד חם מהתנור ולא קר אחרי שנים על המדף.
קראתי ואהבתי !

אין לי המון מה לומר כי באמת הכל כתוב בספר, אבל בכל זאת כמה דברים:

קודם כל זה יפה שהספר הוא לא על בחורה שמסתובבת והולכת בין מערכות יחסים ובסוף מתחתנת, אלא הסיפור הוא על מערכת יחסים אחת, בעצם- של <mark>תמר</mark> הגיבורה עם הקדוש ברוך הוא, (או בלשון לא דתית- עם היקום, עם הקוסמוס) ו

*






נולדתי לכתוב. אני אמורה לכתוב. אני צריכה לכתוב. איזה עוד דברים אני יכולה לעשות באותה מידה של הצטיינות?
כל תא בגוף שלי צועק את זה, בוכה את זה, מצביע לשם, ואני מתעלמת. כמו אחרונת הנשים המזניחות, שאת מקשיבה בחמלה ובבוז איך כבר שנה הן לא הולכות לבדיקת הדם כי אין להן זמן. אבל הדם, מספרת לנו תורתנו הקדושה, הדם מחזיק את הנפש. והדם שלי מבעבע, מקציף, עושה קולות של קומקום. דם־מלחמה נשפך כאן

אני שמחה מאוד שהספר הזה נכתב, על הציבור הדתי, לא כמציצנות ולא כבעיטה ולא כדי לכבס בחוץ את הכביסה המלוכלכת, כמו כל מיני סופרות שלא אזכיר את שמן. אלא לתאר מציאות כהווייתה, על הקסם שבה ועל האתגרים, ובצורה מקיפה (כי יש ארבע רווקות מהשומרון) וחפה מהתייפייפות.
<mark>תמר</mark>, גיבורת הספר, היא בחורה "רגילה" שיוצאת לעולם הרחב אחרי שירות לאומי, ובשונה מהמצופה, היא לא מייד מתחתנת אלא לוקחת את הזמן להתבשל על זה. היא ו

ספר שהחזיר אותו אחורה לתקופת הרווקות הדתית בשנות העשרים - שלושים בירושלים.
הספר עוסק בחבורת רווקות מאוד אופייניות לאומית-חרדל"ית, בגילאים שבהם אין הרבה מקום לחשיבה רציונלית (והמבין יבין...)
הרווקות גרות שלוש ארבע בנות יחד בדירה, עובדות במה שמוצאות, לומדות (רצוי לימודים אקדמאיים) ומקבלות הצעות שידוכים.

גיבורת הסיפור תומה, שהיא הדומיננטית בין כולן, פורשת מהלימודים הבורגניים שהתחילה מתוך רצון עז

את <mark>תמר</mark> קינן שילה שחקנית ובימאית ראיתי לראשונה כשהיתה דיירת באח הגדול בעונה 7 אז הכרתי דיירת מקסימה ומתוקה
חייכנית ועליזה שהגיעה למשבצת התוכנית כרווקה דתית , שומרת מצוות בשנות ה20 המאוחרות מה שלא אופייני לבחורה דתית שגדלה
ביישוב קדומים בשומרון אך משהו בחינניות שבה ובדמותה שובת לב בתוכנית הבזיקה קסם של אותנטיות מסקרנת השופכת אור וצוהר
למגזר הדתי לאומי ולעולמה שלה שריתק אותי להישאר ולצפו

כמי שבא מהמגזר היה לי קל מאוד להתחבר. תאור מדויק של המציאות. החצי הראשון הוא המציאות של הרוב. החצי השני הוא יצירתי ויצרי ואפילו נועז. מציג מציאות שהמגזר מתמודד איתה בלא מעט קשיים. הזדהיתי עם הכותבת. הלכתי איתה לכל מקום. אישה אמיצה שמישרה מבט לחברה.

ממליצה מאוד על הספר!
כתיבה כנה מאוד מהלב שנונה ומצחיקה
מרגישים מקרוב את רגשותיהן של רווקות בגיל מאוחר
נגע לליבי…