ביקורת ספרותית על חזירי-הים - ספריה לעם #219 מאת לודביק ואצוליק
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 19 במרץ, 2019
ע"י סימנטוב


ילדים יקרים היום אני אספר לכם קצת על עצמי. את שמי ואת המקצוע שלי אתם כבר מכירים אז אנסה לספר לכם קצת דברים שלא ידעתם. למשל אני חושב שאתם לא יודעים שבכל פעם שאני עובר מול בית הקברות שבו קברו את אבא שלי אני לוחש לו בוקר טוב אם זה בבוקר או ערב טוב אם זה בלילה ואני מנשק את קצות האצבעות שלי ושולח אליו את הנשיקה. לפעמים אם זה בחושך ואני לבד זאת לא בעיה אבל אם בדיוק נוסע איתי לקוח או שיש לידי מכוניות וזה בפקק ומסתכלים אז זה יותר מסובך. במקרה כזה אני מנסה להסתיר את הנשיקה ולעשות כאילו אני משתעל או נזכר במשהו לא טוב או סתם עייף כדי להסביר את זה שהאצבעות שלי צריכות להגיע אל הפה שלי ואחר כך אני מתמתח כדי לשלוח את הנשיקה. ומה אם ישימו לב אתם שואלים? ובכן גם זה קרה.

פעם לקחתי צמד נשים שאחת מהן ישבה מלפנים והאחרת ישבה מאחור. כל הדרך הן צחקקו וניסו לשתף אותי בשיחה ושמרנו על אוירה מאד טובה. כשהתקרבנו לקטע המקביל לבית העלמין התחלתי לבצע את הסחות הדעת כדי לנשק את אבא שלי בלי שהן ישימו לב. אם הייתי ממציא את הסיפור הזה אולי הייתי מספר שזו שישבה מאחור הבחינה בנשיקה וכשמתחתי את היד חשבה שאני מתכוון לשלוח יד אל החברה שלה ולכן חבטה בי מאחור מה שהוביל לכך שסטיתי מהכביש ונכנסתי בגדר ההפרדה אבל לא זה מה שקרה. היא באמת שמה לב לכל התנועות שלי ופתאם באמצע הצחוקים שאלה אותי מי קבור שם. אני מההפתעה ישר עניתי לה שזה אבא שלי והיא ביקשה ממני לנסוע לבית הקברות. נסענו לשם בדממה. כשהגענו הן יצאו מהרכב ועמדו וחיכו. אני המשכתי לשבת בכסא שלי עד שזו שישבה קודם מאחור פתחה את הדלת של המושב לידי וביקשה ממני לצאת. ואני יצאתי. עכשיו היא ביקשה ממני לקחת אותן לקבר של אבא שלי. לא ידעתי מה לעשות ולכן התחלתי ללכת לשם. כשעצרתי מול הקבר היא הסתכלה עלי ושאלה אותי: "אתה יודע מי קבור פה?" ראיתי שהיא מסתכלת על הקבר מימין לאבא שלי.

ילדים יקרים, יכול להיות שאתם כבר מנחשים. "אמא שלי" היא אמרה ואני הרגשתי כאילו מנהרה תת קרקעית מחברת ביני לבינה ובתוכה עוברות תולעים מהמוח שלי אל המוח שלה ולהיפך וכל המחשבות שלי הן לא רק שלי אלא מחשבות שלי ושלה.

***
טוב אז מי שהגיע עד לפה שידע שאני ניסתי לכתוב בסגנון של הספר הזה. אפילו שהוא יש לו יותר כשרון ממני אני מקווה שהבנתם שזה קצת כמו שמדברים עם קטנים אבל לא על דברים שמתאימים לזה בכלל.

זה סופר מצ'כיה שכתב על המצב שהיה שמה בשנות השבעים. הוא בעיני סופר מאד מאד מוכשר והוא כתב סיפור שבהתחלה נראה רומנטי כזה. פקיד בבנק קונה לבן שלו חזירי ים (זה לא כמו חזירים. זה כמו שרקנים) מתנה לחג. זה דבר שאתה חושב שרק דברים טובים יכולים לבוא ממנו (למרות שמהנסיון שלי אני יודע שזה לא ככה. אנחנו קנינו לילדה לפני כמה שנים ועל ההתחלה לקחנו שלושה שהיו גורים. בהתחלה לקחנו להם כלוב אחד אבל כבר על היום הראשון אשתי הבינה שאם לא נפריד ביניהם יהיה רצח אצלנו בבית אז הבאנו עוד כלוב ואת השרקן שהיה מסוכן העברנו לכלוב שלו. אחרי כמה ימים גם השניים שנשארו יחד התחילו לריב ברמות שאתה מפחד עליהם. הילדה היתה כל הזמן בחרדה ולא רצתה ללכת לבית ספר בשביל לשמור שלא יהרגו אחד את השני. הגדול דוקא היה מבסוט מזה בגלל שהוא אוהב לחמם ואני חושב אם לא הייתי מתערב היה מזמין את החברים שלו שיהמרו איזה שרקן ינצח. השרקנים האלה עשו אצלנו הרבה בלאגן ורק מתי שהלכו וקברנו אותם בחולות אצלנו קלטתי איזה דברים יצאו מכל אחד במשפחה בגללם.)

בקיצור גם בסיפור השרקנים זה רק תירוץ לדבר על הבני אדם ופתאום ממשהו שהוא כמו משחק ילדים אתה שואל את עצמך שאלות על החיים ועל מה טוב ומה רע יעני כמו שאלות של מוסר. ומה שהכי יפה אצלו זה שהוא מוליך אותך ככה שאתה לא שם לב יעני עם קצת הומור וגם קצת כמו תמימות אבל גם כמו אחד שיודע את הדרך ואתה מרגיש בטוח שאתה מחזיק ביד שלו ופתאום אתה מגלה שהוא שם אותך על קצה של מערבולת כזאת ואז אתה לא יכול כבר להחליט כלום כי זה סוחף אותך בלי שאתה יש לך שליטה.

בעיניים שלי זה מה שהוא חושב שקרה לארץ שלו שהלכה אחרי הבטחות מאד יפות ונסחפה למקום שכבר אי אפשר לעשות שום דבר בשביל להתנגד.

24 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
MishaEla (לפני שלושה שבועות)
זה ספר משובח, אין מילה אחרת, כתוב מדהים וראוי כי יתורגם שוב ויצא לאור מחדש. מומלץ בכל פה.
סימנטוב (לפני שלושה שבועות)
תודה רבה לכם על הכבוד הרב שעשיתם ששמתם אותי במשבצת וגם על כל הדברים היפים והמכובדים שאתם כותבים עלי.

אני גם רוצה להגיד תודה לכל מי שכתב לי היום ושדאג על הבריאות שלי. בינתיים הכל בסדר ובעזרת השם יהיה עוד יותר בסדר.
Mira (לפני ארבעה שבועות)
סימנטוב כתבת יפהפה. את הספר לא בטוח שאקרא אבל אתה כתבת דברים שמאוד התחברתי אליהם.
אברהם (לפני חודש)
סימנטוב.

הפתיח האישי שלך לסקירה של הספר, הוא אחד הדברים היפים מאוד שקראתי בשנים האחרונות.
אתה כותב באיכויות גבוהות.
פשוט יש לך את הכישרון לחבר בין מקרה אישי, מרשים כשלעצמו, לבין סיפור דמיוני.

"ופתאום ממשהו שהוא כמו משחק ילדים אתה שואל את עצמך שאלות על החיים ועל מה טוב ומה רע יעני כמו שאלות של מוסר".

וכמו שאמר עמיחי היקר

"סקירה דגולה, חביבי.
לפנתיאון".

פשוט נפלא.
אני מקווה שנראה (אני לפחות) עוד פנינים מבית היוצר שלך.
"ואל תהא ברכת הדיוט קלה בעינך"
shila1973 (לפני חודש)
ספר נפלא!
סיימתי אותו לפני כשבוע. כתיבתו של ואצוליק מרשימה מאוד
הוא תחמן של מילים ועלילה. הייתי רוצה לקרוא עוד מכתביו אך הם לא תורגמו לעברית, לצערי הרב!
עמיחי (לפני חודש)
סקירה דגולה, חביבי.
לפנתיאון.
פואנטה℗ (לפני חודש)
לא נתקלתי בספר הזה ודווקא חרשתי את ספריה לעם של שנות ה- 60 וה- 70.
מעניין ביותר.
היו עוד כמה סופרים מזרח-אירופיים שכתבו בסגנון אלגורי דומה כי לא התאפשר להם לדבר בגלוי על מה שקורה.
תמי (לפני חודש)
סימנטוב, אתה כותב נהדר !!!
פרפר צהוב (לפני חודש)
סימנטוב, כתבת ביקורת נפלאה על ספר שתמיד נראה לי אפור (מבלי לקרוא אותו, אני מודה - אולי זו הכריכה). כל הכבוד !





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ