ביקורת ספרותית על חזירי-הים - ספריה לעם #219 מאת לודביק ואצוליק
ספר טוב

---

כמו שאני אוהבת, הסיפור מסופר בגוף ראשון. הדובר הנו ואשק, גבר כבן 40, נשוי לאווה ואב לשניים, ואשק בן 13 ופאבל בן 9. המשפחה מתגוררת בפראג, ומוצאם מהכפר.
ניתן לחלק את ההתרחשות בספר לשתי ספירות. הספירה האחת היא הזירה המשפחתית, הבית והיחסים בין בני המשפחה, והספירה השנייה היא זו העוסקת בעבודתו של ואשק ובחוויותיו כבנקאי בבנק המדינה בפראג. ואשק מספר על יחסיו עם הקולגות שלו, על אירועים שונים בבנק, על "קונספירציות" למיניהן ואופן ההתמודדות המוסדית (והאישית שלו) איתן.

ואשק שומע מעמיתו בבנק על חזירי הים שהוא מגדל כחיית מחמד, ומחליט להפתיע את בנו הצעיר עם חזיר-ים במתנה לחג המולד.

עמ' 18: "...אדם המסוגל להעלות על דעתו מתנה כזאת, ודאי שהוא ... אדם חריף ושנון, והוא אף יודע להחליט ולעשות, וכן יודע הוא לחוש את יחודו של הרגע, יודע את רצונותיו של מקבל המתנה .... הריהו בעל טעם המלווה בחוש-הומור, והוא יודע להעמיק לחשוב .... ואינו מניח לאנשים אחרים להניאו מבחירתו. הוא לא חסך מעצמו את הטרחה ולא צר היה לו על הכסף. ואחרון-אחרון, ... הלא הוכיח את השכל-הישר שלו בכך שלא קנה את הנמיה".

ואשק, הדובר, מספר את סיפורו בנימה בה מקריאים סיפור לילדים צעירים, ואף משתמש בטכניקת הפנייה לקוראיו "הילדים". האופן בו הוא עושה זאת, תורם רבות לתחושה ההזויה בספר, לחוש ההומור המגולם בו, ולציניות המשובחת.

בעבור הזמן קונה ואשק לילדיו עוד שני חזירי ים, ומתאר רבות את גידולם, את השתלבותם בביתו, וניסויים שונים שהוא מבצע עליהם באין רואה. במהלך הקריאה קיבלתי תחושה שאני באמת למדה על החיה הזו ומנהגיה, שאני כמעט נמצאת שם לצידו של ואשק ועם ילדיו ואשתו ומתבוננת ב"צעצוע" החי הזה.

כמעט כל הדמויות בספר (והן אינן רבות), תורמות בעיני לנופך האבסורדי / ההזוי / הסוריאליסטי שלו. אשתו של ואשק, אווה, מתוארת סה"כ כאישה נבונה, העובדת כמורה, אך יש לה תלמידה משונה ומחוננת שמפחידה קצת את בני הזוג בהתנהגויות המוזרות שלה. הילדים של פאבל: הבכור מצליח איכשהו לתעתע באביו יום אחד, וליצור אצלו ספק זיכרון ספק הזיה, והשני, הצעיר, נהיה חולה פתאום באופן מיסתורי ומתאשפז בביה"ח. דמותו של המהנדס הזקן שעובד בבנק, וסוג של עלילת מתח ומיסתורין נרקמת סביב דמותו המתבודדת. ואשק עצמו, עם ניסוייו המשונים בחזירי הים, הגובלים בהתעללות, עם החינוך הקשוח שמעניק לילדיו, עם הלגלוג הקל על אשתו וסף העצבים הנמוך שלו מולה ומול הילדים..

עמ' 30: "... אחרי ככלות הכל .... למה לכתוב חיבורים על חזיר-ים, שהוא דווקא בסדר גמור? כשאני מסתכל בו, מיד אני יודע מהו העיקר. אדם שאינו יודע למצוא לו את שביל הזהב בחייו, יהיה טרף לרדיפת כבוד חסרת תכלית, לקנאה מטופשת ולחמדנות שפלה. אדם נורמלי אינו כותב לשום מקום. או שהכל אצלו כשורה, גם בבנק וגם ברקמות, או שאינו כשורה, ואז ..... לעולם לא יישר לפניו הזולת את דרכו".

חשוב לי לציין כי הספר ניחן בייחודיות רבה, למרות שעל-פניו הוא עלול להישמע כפשוט או משעמם, אך האמת רחוקה מכך. הוא נקרא בקלות, ובעמודיו האחרונים הרגשתי כי המחבר מתעלה על עצמו ומגיע לשיא יופיה של כתיבתו. קסמו של הספר בא לידי ביטוי הן בכתיבתו ההומוריסטית-שחורה של ואצ'וליק, והן במגוון רבדיו ובאופיו האלגורי העשיר. זוהי בהחלט פנינה מבריקה של עוד סופר צ'כי שקל להתאהב בו.

» ביקורות נוספות של MishaEla
» ביקורות נוספות על חזירי-הים - ספריה לעם #219