ביקורת ספרותית על בית הממתקים - ספריה לעם #853 מאת ג'ניפר איגן
ספר מעולה

---

לפי איך שעשו את העטיפה שלו אתם תחשבו שזה של ילדות בכלל לא תרימו אותו אז שתדעו שזה לא ככה.

הזכרון שלי לא מה שהיה פעם אז היה לי קשה הסיפור הזה אפילו שבסוף אהבתי את זה. הבעיה של הזכרון זה שכל פעם מספרים לך על בנאדם אחר ואתה מצפים ממך שתזכור כל דבר שהיה עד עכשיו בשביל שתבין איך זה שעכשיו מספרים עליו קשור בזה שסיפרו עליו לפני חמישים שישים עמוד. אני אחרי כמה זמן הרמתי ידיים אמרתי אני יקרא את זה כמו סיפורים ואני יעשה את הבעיה הזאת של לחבר את הסיפורים בתור בעיה של הסופרת ולא בתור בעיה שלי. נראה לי היא קלטה את זה שבסוף באמת התאמצה בשביל שאני יבין איך כל הדברים שקראתי זה בשביל שאני יחשוב על איך העולם של עכשיו שעוקבים אחרי כל דבר שאתה מקשיב או שמסתכל עליו וכל הדברים האלה מישהו שומר אותם במוח הכללי של העולם. בשביל שזה שמה אז אם היו מביאים לך להסתכל על כל מה ששמור שמה אז היה לך את כל הזכרון של כל הבניאדם ויש לך ככה כל ההיסטוריה שלך אפילו מתי שאתה כבר בתוך האלצהיימר שלך וגם אם אתה זכרת את הדבר לא איך שהיה אז יש לך הזכרון של עוד אהשים שראו את זה בשביל שתדע איך היה הנכון . הבעיה גם שמי ששומר על כל הזכרונות במחשבים שלו יכול לעשות עם זה דברים שעל פי רוב אתה לא תהיה עם זה מאה אחוז.

יש פה כמה דברים שזה כמו שהיה הסרט המטריקס וגם אצלה יש את אלה שמנסים לא להיות בתוך זה. אני חושב בגלל שהסרט קצת ישן אז בסיפור פה אתה יותר רואה את זה כמו שעכשיו וגם היא אכפת לה מאיך זוכרים אותך בתור בנאדם ואיך אתה אכפת לך על הזכרונות שלך וזה לא היה את זה במטריקס. גם יש הרבה מחשבות יפות שמעיפות לך את המוח מתי שאתה קורא שהיה אפשר לעשות על כל אחד ספר.



אני לא יודע אם עשתה את זה בכוונה אבל מצחיק שאחד שרושם ספר שיש בו מחשבה על נושא של הזכרון והוא רושם את זה ככה שבשביל מי שקורא קשה לו לזכור את האנשים של הספר.

» ביקורות נוספות של סימנטוב
» ביקורות נוספות על בית הממתקים - ספריה לעם #853