ילדים יקרים היום אני אספר לכם קצת על עצמי. את שמי ואת המקצוע שלי אתם כבר מכירים אז אנסה לספר לכם קצת דברים שלא ידעתם. למשל אני חושב שאתם לא יודעים שבכל פעם שאני עובר מול בית הקברות שבו קברו את אבא שלי אני לוחש לו בוקר טוב אם זה בבוקר או ערב טוב אם זה בלילה ואני מנשק את קצות האצבעות שלי ושולח אליו את הנשיקה. לפעמים אם זה בחושך ואני לבד זאת לא בעיה אבל אם בדיוק נוסע איתי לקוח או שיש לידי מכוניות וזה בפקק ומסתכלים אז זה יותר מסובך. במקרה כזה אני מנסה להסתיר את הנשיקה ולעשות כאילו אני משתעל או נזכר במשהו לא טוב או סתם עייף כדי להסביר את זה שהאצבעות שלי צריכות להגיע אל הפה שלי ואחר כך אני מתמתח כדי לשלוח את הנשיקה. ומה אם ישימו לב אתם שואלים? ובכן גם זה קרה.

פעם לקחתי צמד נשים שאחת מהן ישבה מלפנים והאחרת ישבה מאחור. כל הדרך הן צחקקו וניסו לשתף אותי בשיחה ושמרנו על אוירה מאד טובה. כשהתקרבנו לקטע המקביל לבית העלמין התחלתי לבצע את הסחות הדעת כדי לנשק את אבא שלי בלי שהן ישימו לב. אם הייתי ממציא את הסיפור הזה אולי הייתי מספר שזו שישבה מאחור הבחינה בנשיקה וכשמתחתי את היד חשבה שאני מתכוון לשלוח יד אל החברה שלה ולכן חבטה בי מאחור מה שהוביל לכך שסטיתי מהכביש ונכנסתי בגדר ההפרדה אבל לא זה מה שקרה. היא באמת שמה לב לכל התנועות שלי ופתאם באמצע הצחוקים שאלה אותי מי קבור שם. אני מההפתעה ישר עניתי לה שזה אבא שלי והיא ביקשה ממני לנסוע לבית הקברות. נסענו לשם בדממה. כשהגענו הן יצאו מהרכב ועמדו וחיכו. אני המשכתי לשבת בכסא שלי עד שזו שישבה קודם מאחור פתחה את הדלת של המושב לידי וביקשה ממני לצאת. ואני יצאתי. עכשיו היא ביקשה ממני לקחת אותן לקבר של אבא שלי. לא ידעתי מה לעשות ולכן התחלתי ללכת לשם. כשעצרתי מול הקבר היא הסתכלה עלי ושאלה אותי: "אתה יודע מי קבור פה?" ראיתי שהיא מסתכלת על הקבר מימין לאבא שלי.

ילדים יקרים, יכול להיות שאתם כבר מנחשים. "אמא שלי" היא אמרה ואני הרגשתי כאילו מנהרה תת קרקעית מחברת ביני לבינה ובתוכה עוברות תולעים מהמוח שלי אל המוח שלה ולהיפך וכל המחשבות שלי הן לא רק שלי אלא מחשבות שלי ושלה.

***
טוב אז מי שהגיע עד לפה שידע שאני ניסתי לכתוב בסגנון של הספר הזה. אפילו שהוא יש לו יותר כשרון ממני אני מקווה שהבנתם שזה קצת כמו שמדברים עם קטנים אבל לא על דברים שמתאימים לזה בכלל.

זה סופר מצ'כיה שכתב על המצב שהיה שמה בשנות השבעים. הוא בעיני סופר מאד מאד מוכשר והוא כתב סיפור שבהתחלה נראה רומנטי כזה. פקיד בבנק קונה לבן שלו חזירי ים (זה לא כמו חזירים. זה כמו שרקנים) מתנה לחג. זה דבר שאתה חושב שרק דברים טובים יכולים לבוא ממנו (למרות שמהנסיון שלי אני יודע שזה לא ככה. אנחנו קנינו לילדה לפני כמה שנים ועל ההתחלה לקחנו שלושה שהיו גורים. בהתחלה לקחנו להם כלוב אחד אבל כבר על היום הראשון אשתי הבינה שאם לא נפריד ביניהם יהיה רצח אצלנו בבית אז הבאנו עוד כלוב ואת השרקן שהיה מסוכן העברנו לכלוב שלו. אחרי כמה ימים גם השניים שנשארו יחד התחילו לריב ברמות שאתה מפחד עליהם. הילדה היתה כל הזמן בחרדה ולא רצתה ללכת לבית ספר בשביל לשמור שלא יהרגו אחד את השני. הגדול דוקא היה מבסוט מזה בגלל שהוא אוהב לחמם ואני חושב אם לא הייתי מתערב היה מזמין את החברים שלו שיהמרו איזה שרקן ינצח. השרקנים האלה עשו אצלנו הרבה בלאגן ורק מתי שהלכו וקברנו אותם בחולות אצלנו קלטתי איזה דברים יצאו מכל אחד במשפחה בגללם.)

בקיצור גם בסיפור השרקנים זה רק תירוץ לדבר על הבני אדם ופתאום ממשהו שהוא כמו משחק ילדים אתה שואל את עצמך שאלות על החיים ועל מה טוב ומה רע יעני כמו שאלות של מוסר. ומה שהכי יפה אצלו זה שהוא מוליך אותך ככה שאתה לא שם לב יעני עם קצת הומור וגם קצת כמו תמימות אבל גם כמו אחד שיודע את הדרך ואתה מרגיש בטוח שאתה מחזיק ביד שלו ופתאום אתה מגלה שהוא שם אותך על קצה של מערבולת כזאת ואז אתה לא יכול כבר להחליט כלום כי זה סוחף אותך בלי שאתה יש לך שליטה.

בעיניים שלי זה מה שהוא חושב שקרה לארץ שלו שהלכה אחרי הבטחות מאד יפות ונסחפה למקום שכבר אי אפשר לעשות שום דבר בשביל להתנגד.

בנקאי אפרורי שועה לעצת עמית לעבודה ומביא הביתה שרקן מחמד (בעל החיים רב השמות: קביה, חזיר ים, שרקן, זה שנראה כמו הכלאה בין אוגר לאריק שרון) שני בניו מפתחים עם חיית המחמד יחסים מוזרים, אחד מהם יחלה, לשני אין מעיל כחול. הבנקאי מגלה שהבנק בו הוא עובד עומד לקרוס ומפתח תאוריה המחברת בין גידול חזירי ים, כלכלה, מוות וספרות. ובסוף..הו... הסוף..

אני יכול להודות בפה מלא שלא כל כך הבנתי את משמעות הסיפור. ההסבר המתבקש (והמקובל) כי זהו משל על קומוניזם וכלכלה מקרסיסטית, הוא פתרון פשטני מדי, נראה לי שהסיפור יותר מורכב ואפל ממה שעושים ממנו. בכל אופן זו ספר ששווה לקרוא: יש בו רעיונות מעניינים, תעלולים ספרותיים-פילוסופיים מגניבים , הוא עוכר שלווה ומצחיק כמו סרט של דייויד לינץ' על גראס היידרו והעטיפה מהממת.

כמו שאני אוהבת, הסיפור מסופר בגוף ראשון. הדובר הנו ואשק, גבר כבן 40, נשוי לאווה ואב לשניים, ואשק בן 13 ופאבל בן 9. המשפחה מתגוררת בפראג, ומוצאם מהכפר.
ניתן לחלק את ההתרחשות בספר לשתי ספירות. הספירה האחת היא הזירה המשפחתית, הבית והיחסים בין בני המשפחה, והספירה השנייה היא זו העוסקת בעבודתו של ואשק ובחוויותיו כבנקאי בבנק המדינה בפראג. ואשק מספר על יחסיו עם הקולגות שלו, על אירועים שונים בבנק, על "קונספירציות" למיניהן ואופן ההתמודדות המוסדית (והאישית שלו) איתן.

ואשק שומע מעמיתו בבנק על חזירי הים שהוא מגדל כחיית מחמד, ומחליט להפתיע את בנו הצעיר עם חזיר-ים במתנה לחג המולד.

עמ' 18: "...אדם המסוגל להעלות על דעתו מתנה כזאת, ודאי שהוא ... אדם חריף ושנון, והוא אף יודע להחליט ולעשות, וכן יודע הוא לחוש את יחודו של הרגע, יודע את רצונותיו של מקבל המתנה .... הריהו בעל טעם המלווה בחוש-הומור, והוא יודע להעמיק לחשוב .... ואינו מניח לאנשים אחרים להניאו מבחירתו. הוא לא חסך מעצמו את הטרחה ולא צר היה לו על הכסף. ואחרון-אחרון, ... הלא הוכיח את השכל-הישר שלו בכך שלא קנה את הנמיה".

ואשק, הדובר, מספר את סיפורו בנימה בה מקריאים סיפור לילדים צעירים, ואף משתמש בטכניקת הפנייה לקוראיו "הילדים". האופן בו הוא עושה זאת, תורם רבות לתחושה ההזויה בספר, לחוש ההומור המגולם בו, ולציניות המשובחת.

בעבור הזמן קונה ואשק לילדיו עוד שני חזירי ים, ומתאר רבות את גידולם, את השתלבותם בביתו, וניסויים שונים שהוא מבצע עליהם באין רואה. במהלך הקריאה קיבלתי תחושה שאני באמת למדה על החיה הזו ומנהגיה, שאני כמעט נמצאת שם לצידו של ואשק ועם ילדיו ואשתו ומתבוננת ב"צעצוע" החי הזה.

כמעט כל הדמויות בספר (והן אינן רבות), תורמות בעיני לנופך האבסורדי / ההזוי / הסוריאליסטי שלו. אשתו של ואשק, אווה, מתוארת סה"כ כאישה נבונה, העובדת כמורה, אך יש לה תלמידה משונה ומחוננת שמפחידה קצת את בני הזוג בהתנהגויות המוזרות שלה. הילדים של פאבל: הבכור מצליח איכשהו לתעתע באביו יום אחד, וליצור אצלו ספק זיכרון ספק הזיה, והשני, הצעיר, נהיה חולה פתאום באופן מיסתורי ומתאשפז בביה"ח. דמותו של המהנדס הזקן שעובד בבנק, וסוג של עלילת מתח ומיסתורין נרקמת סביב דמותו המתבודדת. ואשק עצמו, עם ניסוייו המשונים בחזירי הים, הגובלים בהתעללות, עם החינוך הקשוח שמעניק לילדיו, עם הלגלוג הקל על אשתו וסף העצבים הנמוך שלו מולה ומול הילדים..

עמ' 30: "... אחרי ככלות הכל .... למה לכתוב חיבורים על חזיר-ים, שהוא דווקא בסדר גמור? כשאני מסתכל בו, מיד אני יודע מהו העיקר. אדם שאינו יודע למצוא לו את שביל הזהב בחייו, יהיה טרף לרדיפת כבוד חסרת תכלית, לקנאה מטופשת ולחמדנות שפלה. אדם נורמלי אינו כותב לשום מקום. או שהכל אצלו כשורה, גם בבנק וגם ברקמות, או שאינו כשורה, ואז ..... לעולם לא יישר לפניו הזולת את דרכו".

חשוב לי לציין כי הספר ניחן בייחודיות רבה, למרות שעל-פניו הוא עלול להישמע כפשוט או משעמם, אך האמת רחוקה מכך. הוא נקרא בקלות, ובעמודיו האחרונים הרגשתי כי המחבר מתעלה על עצמו ומגיע לשיא יופיה של כתיבתו. קסמו של הספר בא לידי ביטוי הן בכתיבתו ההומוריסטית-שחורה של ואצ'וליק, והן במגוון רבדיו ובאופיו האלגורי העשיר. זוהי בהחלט פנינה מבריקה של עוד סופר צ'כי שקל להתאהב בו.

"בפראג חיים למעלה ממיליון בני אדם ואין בדעתי למנות כאן את כולם", בנימת התגוננות מבודחת זו, פותח ואצוליק את הספר "חזירי הים". סיפור לכאורה טריויאלי ותמים למדי על בנקאי בפראג, אשתו ושני בניהם ה"מניחים את הדעת". כלשונו של הבנקאי. למראית עין הכל נראה כשורה, אבל לאט לאט מתחזקת ההרגשה, שמתחת לפני השטח קורים דברים מוזרים ומפחידים. פקיד הבנק מגלה יום אחד אצל אחד מעמיתיו בעבודה, חזיר ים, הוא מחליט לקנות לאחד מילדיו חזיר כזה במתנה. כאן מתחיל תהליך צפייה אינטנסיבית של הבנקאי בחזירי הים של ילדיו. הוא עושה בחזירים ניסיונות אכזריים ואז מתברר שניסיונות אלו אינם רק בבחינת מחקר חוקר טבע חובב, כפי שפקיד הבנק מתרץ זאת. למעשה הוא מתרץ את כתיבת הספר כולו, כספר ילדים על חזירי הים. למרות שגם לו וגם לקוראים ברור לחלוטין שאין זה כך. אלא תיאור מזוויע של תהליך מסתורי, אובססיבי, המגיע לשיאו בסוף הסיפור. כתהליך שבו מתדרדר מצבו הנפשי של גיבור הסיפור עד למצב שלטירוף מוחלט.

פקיד הבנק מוצא עצמו משקיף על חזירי הים ובודק את הרגליהם השונים. חזירי הים הם כמובן תיאור סימבולי של חיי הבנקאי עצמו, כאשר הוא בודק את ההרגלים והפחדים שלהם. (מיניות, משפחה, פחד מהמוות). הוא בודק את חייו שלו, שאותם מסמלים חזירי הים, הנתונים לצפייה מתמדת ולהפרעה מתמשכת של גורם זר בחייהם. העלילה מתקדמת כאן בכמה רבדים שונים: רובד אחד הוא העיסוק והתיעוד של פקיד הבנק את חזירי הים, הרובד האחר הוא תיאור חייו המשעממים והאפורים של הבנקאי בבנק המדינה. אפיון דמותו של הכותב כאדם מטורף למחצה אבל בעל הומור, הוא ביכולת ליצור מצבים קומיים ולצחוק עם הקורא.

הבנקאי מכנה את הקוראים "ילדים יקרים" לילדים אלו סיפורים לא חינוכיים על"איך גנבתי כסף מהבנק". במקום אחר נוגע בזהירות ביחסיו עם אשתו ומיד מעיף את הילדים החביבים והסקרניים הקוראים מחדר המיטות שלו.

לתוך הסיפור נכנסת דמות מוזרה ומסתורית. מהנדס מוזר שאותו מכנה פקיד הבנק, המהנדס מילוס טורם, מערבולת סערה), משום שטיפוס זה עוסק בנבואות .עם קודרות על מילסטורן שישאב לתוכו את העולם כולו. באחד מחלומותיו של פקיד הבנק בהקיץ, הוא מדמה את המהנדס, כשהוא שוכב בתוך חבית מי גשמים. אות וסימן לשואה ההולכת ומתקרבת בסיפור. שואה שאותה מסמל החתול השחור והאכזרי המתעלל בחזירי הים. בדיוק כפי שחוסר היכולת להשתחרר מהגורל הדטרמיניסטי והחיה המלסטורמית המפלצתית, חורצים את גזר דינו של פקיד הבנק.

%d7%97%d7%96%d7%99%d7%a8%d7%99-%d7%94%d7%99%d7%9d-%d7%91

רובד נוסף: מחשבות פנימיות, הרהורים נוגים לעתים ולעתים תפיסות פילוסופיות מורכבות של האדם בעולמו. כמעט כל עמוד בסיפור, מכיל בתוכו הרהור פנימי המתועד בצורה הומוריסטית וקומית. למרות שהוא מכסה על איזו אמת פנימית של הגיבור. פקיד הבנק מנסה להגיע למצב של שליטה מלאה בחזירי הים. וזהו בעצם הצורך לשלוט בחייו. במשפחתו. בעולם שמסביבו. אבל גם שליטה מלאה זו נלקחת ממנו משום שהוא אינו יכול לשלוט במחשבותיהם של חזירי הים וברצונותיהם (בדיוק כמו שהמשטר הסובייטי לא מצליח לשלוט במחשבותיהם ורצונותיהם של אזרחיו). למרות שהוא מנסה לנחש אותם.

כדי להבין את חייו שלו, זקןק פקיד הבנק להבין ולחקור את חיי חזירי הים. שעה שהשלטון הסובייטי מרחף כל הזמן מעל ראשו. וכן כמובן הסימבוליות וההקבלה של חזירי הים לאזרחי המשטר הקומוניסטי החיים בתוך כלובים שיד גדולה מכוונת את צעדיהם ונתונים לצפייה מתמדת בכל מה שיעשו ויחשבו או יאמרו.

ludvik-vaculik-300x300

לודביג ואצוליק

כאן גם הסיפור האישי של פקיד הבנק שטבעת החנק של המשטר והעדר היכולת לחיות חיים חופשיים ואינטימיים, חונקים אותו. גם מי שאינו חי מעולם במשטר קומוניסטי, יכול למצוא בסיפור הזה את האמת הפרטית שלו. וואצוליק מתייחס כאן לצורך האישי של האדם הפרטי, האינדבידואלי להרגיש חופשי ועליון. אדם אוטונומי, מפקח על חייו ועל חיי האחרים. מתחזק מכך ולא נמצא בחזקת מפוקח.

אדם שכל חייו נדמה לו שהוא כלב, זוכה לאחר שקיבל כלב במתנה לרגעים שבהם הוא יכול לצוות על מישהו, לבעוט במישהו, ומכיוון שהוא יכול אפילו להמיתו, סביר להניח שישמור עליו.

החברה הנוקשה מפקחת ושולטת בפקיד הבנק חסר האונים, ופקיד הבנק הנוקשה, מפקח ושולט בחזירי הים הסגורים באותו כלוב שבו כלוא גם אותו פקיד בנק עצמו, ונאלצים להתרבות בתוכו.

בלכתו יום אחד ביער, מציל פקיד הבנק, נחש מטביעה. הוא מודע לכוחו של הנחש הזה. הוא האלוהים של הנחש ויכול לשלוט בו. שליטה שאינו מסוגל להשיג במשפחתו ובחייו ובמדינתו.

זהו סיפור העוסק גם בדרך עקיפה בשיגעון. השיגעון של הפרט, מול הטירוף של החברה האוכלת את הנתונים לפיקוחה, כפי שאוכל החתול השחור את….

פקיד הבנק שלנו הוא אדם שקשה לא להתאהב בו. כמעט כל מה שאישה מייחלת לעצמה. באמצעות מונולוגים פנימיים הקורא יכול להיוודע לחכמתו, לחוש ההומור שלו. לאינטלקט המפותח, לאכזריותו וכמובן לטירוף שבו.


בשלב מסוים בסיפור, עובר פקידנו לדבר בגוף שלישי, הוא אינו מוכן לקחת אחריות על מה שקורה לו. על האכזריות שמשתלטת עליו. יחסו של הפקיד למשפחתו מאוד אמביוולנטי אם הוא ירצה לומר שהוא אוהב את בניו, יכתוב:"מניחים את הדעת". לעולם לא ייתפס מביע את אהבתו בסערת רגשות. למרות שברור שהאיש אוהב את משפחתו. יחד עם זאת, אם תינתן לו ההזדמנות קיימת תחושה שהיה מחסל את כולם.

לא ניתן לתפוס את הפקיד מתאר את מישפחתו תיאור חיצוני. בתמונה על הכריכה לדוגמא, לגיבורים אין פנים, הם יכולים להיות דמויות אוניברסליות, המשפחה שלי ושלך. כאשר האינדבידואל הולך לאיבוד בתוך המשטר שבו מחויבים כולם להידמות אחד לשני.

בעמ' 166 כותב הבנקאי:"אתן החומות החמות, מה יקרה כשתתפוררו ביום מן הימים לאבנים וללבנים? האם יתעופפו אל החלל מתוך סדקיכן? שיירי המחשבות והלכי הנפש של הבנאים, האם זוהי הנבואה? האם התפוררו החומות החמות באמת? או שאולי המפלצת המלסטרומית כבר טרפה הכל?".

הקומוניזם הצ'כי במעטפת של חזירי ים תמימים. אבל הוא ממש לא הצליח לעבוד על השלטונות. ספר נפלא, מרגש ומצחיק מאוד.