ביקורת ספרותית על למען איזבל מאת אנטוניו טאבוקי
ספר בסדר

---

אפילו שכל אחד היה רוצה לחשוב את עצמו בתור אחד חשוב יעני אחד שאם היה הולך הרבה אנשים היו שמים על זה לב ורוצים לדעת למה הלך ומה היה איתו אפילו שככה אני חושב רוב האנשים אם ילכו לא הרבה ירגישו בזה. היה בסדרה פרינדס פעם פרק שצ'נדלר שם הודעה שרוס הלך ואף אחד לא שם תגובה להודעה הזאת אז הם עשו פגישה של יעהי ממוריאל לרוס ורק בחורה אחת באה שהיתה עצובה מזה ורצתה להגיד שהיא מצטערת.

כל הספר הזה זה על אחד שמנסה לדעת מה קרה לאחת שהשם שלה היה איזבל והיא נעלמה בזמנים של הפשיסטים בפורטוגל שאלה זמנים שהיו עוד אנשים שקמת בבוקר ולא ידעת מה קרה איתם. גם לא היה אף בנאדם שהיה מעניין אותו מספיק מה שהלך איתה בשביל שידאג וישאל עליה בכל מקום. כל פרק הוא פוגש בנאדם אחד שהכיר אותה באיזה זמן והבנאדם הזה נותן לו את הרמז בשביל ללכת לבנאדם הבא וככה זה הולך עד הסוף. הבעיה רק מתי שיש לך ככה הכל בשרשרת זה שאם נאבד לך חלק אחד אז אין לך איך שתמשיך.

לפי דעתי זה גם הבעיה בסיפור שכל ההתחלה זה נראה הכי אמיתי וגם זה ממש מעניין ומותח שהוא מספר לך גם על הזמנים האלה בפורטוגל. ממתי שנאבד לו הבנאדם הבא בשרשרת הוא מתחיל עם כל מיני דברים לא אמיתיים כמו שאפשר לדבר עם המתים וכאלה ואפילו שקראתי את זה עד הסוף שלא אני לא כל כך אהבתי ממתי שזה נהיה לא אמיתי. בגלל שזה טאבוקי שאני ממש אוהב את הבנאדם אז המשכתי אבל זה לא הספר הכי מעולה שקראתי ממנו.  

» ביקורות נוספות של סימנטוב
» ביקורות נוספות על למען איזבל