ביקורת ספרותית על להתראות עכו - ספריה לעם #748 מאת עלא חליחל
ספר טוב

---

מצחיק איך את יכולה ללמוד על כל מיני דברים שקרו בצד השני של העולם, אבל על עכו, זאת שהיתה שני מטר ממך בזמן שגדלת, שכשמתארים את הסמטאות, המסגדים והנמל שלה את בכלל לא מדמיינת אלא רואה אותם כפי שהם מול העיניים, את לא יודעת הרבה.

הייתי יותר מפעם אחת במסגד אל ג'זאר. גם ידעתי שהפירוש המילולי של אל ג'זאר זה הקצב ובאופן כללי ידעתי שהיה אכזרי, אבל זהו. לא היה לי מושג מתי ומי זה ולמה. לא התעניינתי. ואפילו כשהבת שלי לא הפסיקה לשיר על מה שיקרה או לא יקרה כשנפוליאון יכבוש את עכו, אפילו אז לא טרחתי. אולי סיפרתי לה על המקבילה של הסבתא והגלגלים אבל יותר מזה גם אני לא ידעתי.

עלא חליחל מפיח חיים בסיפור ההסטורי של נסיונות הכיבוש של עכו על ידי נפוליאון. הוא לא רק מחיה את המתים, הוא מצליח מצד אחד להגדיל אותם, לתאר אותם כענקים, ויחד עם זה לשמור אותם אנושיים. וזה לא פשוט, החלק הזה של האנושיים. אם כל מה שהוא מתאר קרה בפועל, התיאורים המפורטים של העינויים וההשפלות, על גבול הפורנוגרפיה של הכאב (ואולי גם קצת מעבר לו), הפחד הבלתי פוסק ואזלת היד, אז יש סיכוי שהמימד האנושי של חלק מהדמויות הוא רק בספר ולא ניתן היה להבחין בו במציאות.

זה לא רומן פוליטי. למרות שחליחל הוא פלסטיני ישראלי ולמרות שהמרחב שהוא חי בו וגם כותב עליו מבעבע כל הזמן, הוא כותב רומן היסטורי ואנושי חף מנגיעות פוליטיות ומרתק לכל אורכו.

» ביקורות נוספות של סוריקטה
» ביקורות נוספות על להתראות עכו - ספריה לעם #748