“# לא מזמן קראתי ספר מכוער. קראתי ונדחיתי, קראתי ונגעלתי. הספר הזה הוא תיקון מושלם למכוער ההוא: זה ספר יפה להפליא שאתה רוצה להתכרבל בו, להתכסות איתו, לחלום איתו. סיפור המסגרת עוסק במכוער מכל – מלחמה. ועוד מלחמת העולם השנייה שהפליאה להוסיף עוד ועוד זוועות, ועדיין הוא יפה להפליא ונוסך תקווה. למרות שכותרת המשנה שלו היא "רומן היסטורי" ולמרות שמבחינת תחקיר הוא מצטיין, הסיפור יכול היה להתרחש בכל עת, בכל”

“פעמיים לקחתי והחזרתי את הספר הזה בלי שהתחלתי לקרוא. הגעתי הביתה, גיגלתי, קראתי את הביקורת של גלסנר והחלטתי להחזיר. אני בדרך כלל סומכת על גלסנר ופה הוא היה מאד חד משמעי. הפעם נכנסתי גם לביקורות כאן, וזה כבר לא גלסנר מול הפוליצר והניו יורק טיימס, עכשיו יש מולו גם את yaelhar (תודה!), אז קראתי. טוב, בעיני זה לא ספר נפלא, אפילו לא טוב,  אבל את פרס נהריה, אני, להבדיל מגלסנר, כן הייתי מעניקה לו (מה גם”

“איזה ספר נפלא! כמו כל דבר בחיים, גם מלחמות מורכבות מאנשים קטנים שנסחפים במערבולות החיים ומנסים בכל כוחם להישרד ולשמור על עצמם. ובכל מקום יש קורטוב של קסם ומסתורין. איך עוברים מלחמה ארוכה וכיבוש כשאתה נכה? חרש? עיוור? איך שורדים ונאבקים על החיים כשכל הזמן אתה תלוי באנשים אחרים שגם הם רדופי אימה? זה הספר. והוא כתוב יפה ונכון - בפרקים קצרים כשכל אחד מהם מסתיים עם "טעם של עוד". ובמסלולים מקבילים”

“יש ספרים שמזלם שיחק להם - וגם שיחק לנו - והם ממשיכים להופיע ולהפתיע גם אחרי אלפי שנים. בכל תרבות עתיקה יש ספרים כאלה, שמתגלים מדי פעם ומפתיעים אותנו בתוכנם הסיפורי העשיר. בבסיס הספר הזה סיפור יווני עתיק מאוד שרק חלקים ממנו נמצאו. בסיפור מופיעה עיר שמימית בשם: נפלוקוקיגיה, ומכאן השם לספר הזה. לדעתי תרגום השם לעברית באופן הזה מטעה מאוד. נפלוגיה ביוונית זה: תורת העננים. קוקי זה כינוי לאדם קצת אבוד כמ”

“# לא מזמן קראתי ספר מכוער. קראתי ונדחיתי, קראתי ונגעלתי. הספר הזה הוא תיקון מושלם למכוער ההוא: זה ספר יפה להפליא שאתה רוצה להתכרבל בו, להתכסות איתו, לחלום איתו. סיפור המסגרת עוסק במכוער מכל – מלחמה. ועוד מלחמת העולם השנייה שהפליאה להוסיף עוד ועוד זוועות, ועדיין הוא יפה להפליא ונוסך תקווה. למרות שכותרת המשנה שלו היא "רומן היסטורי" ולמרות שמבחינת תחקיר הוא מצטיין, הסיפור יכול היה להתרחש בכל עת, בכל”

“פעמיים לקחתי והחזרתי את הספר הזה בלי שהתחלתי לקרוא. הגעתי הביתה, גיגלתי, קראתי את הביקורת של גלסנר והחלטתי להחזיר. אני בדרך כלל סומכת על גלסנר ופה הוא היה מאד חד משמעי. הפעם נכנסתי גם לביקורות כאן, וזה כבר לא גלסנר מול הפוליצר והניו יורק טיימס, עכשיו יש מולו גם את yaelhar (תודה!), אז קראתי. טוב, בעיני זה לא ספר נפלא, אפילו לא טוב,  אבל את פרס נהריה, אני, להבדיל מגלסנר, כן הייתי מעניקה לו (מה גם”

“איזה ספר נפלא! כמו כל דבר בחיים, גם מלחמות מורכבות מאנשים קטנים שנסחפים במערבולות החיים ומנסים בכל כוחם להישרד ולשמור על עצמם. ובכל מקום יש קורטוב של קסם ומסתורין. איך עוברים מלחמה ארוכה וכיבוש כשאתה נכה? חרש? עיוור? איך שורדים ונאבקים על החיים כשכל הזמן אתה תלוי באנשים אחרים שגם הם רדופי אימה? זה הספר. והוא כתוב יפה ונכון - בפרקים קצרים כשכל אחד מהם מסתיים עם "טעם של עוד". ובמסלולים מקבילים”

“יש ספרים שמזלם שיחק להם - וגם שיחק לנו - והם ממשיכים להופיע ולהפתיע גם אחרי אלפי שנים. בכל תרבות עתיקה יש ספרים כאלה, שמתגלים מדי פעם ומפתיעים אותנו בתוכנם הסיפורי העשיר. בבסיס הספר הזה סיפור יווני עתיק מאוד שרק חלקים ממנו נמצאו. בסיפור מופיעה עיר שמימית בשם: נפלוקוקיגיה, ומכאן השם לספר הזה. לדעתי תרגום השם לעברית באופן הזה מטעה מאוד. נפלוגיה ביוונית זה: תורת העננים. קוקי זה כינוי לאדם קצת אבוד כמ”