“ספריות רחוב יש בכל מקום, צומחו כפטריות אחרי הגשם. לא שאני יודעת איך פטריות צומחות, ולא שיש כאן הרבה גשם, אבל זה ביטוי כזה. לכן אפשר למצוא אותן בכל מקום, ולא רק ברחוב. למשל בגינות ציבוריות, אבל זה קצת כמו רחוב. או במקומות עבודה. וככה מצאתי את הספר הזה, בספריה החדשה שנמצאת במשרד ליד המטבחון. אני כמעט לא מגיעה למשרד, אבל כשכן אני מעיפה מבט. והנה בינות לג'ודי פיקו וג'וג'ו מויס ושאר שטוחיות מצאתי גם את קייט אטקינסון, ולקחתי.
הנה מה שקראתי מכתבי אטקינסון. יש את סדרת הבלש ג'קסון ברודי - אז יש את "מתי כבר יהיו חדשות טובות" שסיווגתי כמותחן טוב, אבל לא כתבתי עליו סקירה, כי קראתי אותו לפני שנרשמתי לאתר ולא טרחתי לשחזר את הסקירה. על שניים אחרים שקראתי בעקבות מתי כבר יהיו חדשות טובות - "אקדח במערכה הראשונה" ו"מקרים אבודים", כתבתי סקירות, ועל שניהם חשבתי שהם בינוניים ותו לא הסקירה של מקרים אבודים זכתה לשני לייקים שלמים. חוץ מהם יש בסדרה את הספר "מאחורי התמונות במוזיאון" שאותו לא קראתי. חוץ מזה יש את "חיים אחרי חיים" שקראתי עליו ביקורות טובות כאן באתר ועל כן סיווגתי אותו תחת הכותרת "לקרוא מתי שהוא", ואת "חיים אחרים" שהוא סוג של המשך שלו, ואותו דווקא כן קראתי ואהבתי. ושניהם יחד הם סדרת טוד. אז בספירת המלאי יש 2 טובים, 2 בינוניים ו-2 שלא קראתי.
המתמללת הוא שילוב של שתי הסדרות - הוא מותחן, והוא על מלחמת העולם השנייה. אולי לא ממש מותחן, יותר ספר ריגול. ג'ולייט ארמסטרונג, צעירה לונדונית בלי הורים, נכנסת בהדרגה ולא בהכרח לרצונה לעולם הריגול. בהתחלה היא רק מתמללת שיחות ומצותת לדירה של סוכן כפול שמסייע להפליל אנשים שמרגלים לטובת הנאצים, אחר כך היא מקבלת תפקידים יותר ויותר מורכבים. בשנת 1950 היא כבר לא מרגלת אלא עובדת, יחד עם כמה עמיתים מהעבר, ברדיו. הם מייצרים תסכיתים לימודיים וחינוכיים לילדים. ושם, ברדיו, העבר שלה קופץ לה החוצה. דברים קצת מסלימים, ואז הרבה, והסוף מפתיע.
יותר מהכל לא ברור מה הספר הזה רוצה להיות - מותחן או רומן היסטורי והגם וגם הזה לא עושה טוב לאף אחד משני הצדדים. כן, נחמד, לא מאוד מלהיב ובקלות אפשר לוותר.”
