ביקורת ספרותית על להתראות עכו - ספריה לעם #748 מאת עלא חליחל
ספר בסדר

---

עכו, עיר נמל קטנה ובעלת משמעות מקומית בלבד בימים כתקנם, היתה בשנת 1799 לנקודת מפנה עולמית, לא פחות, בעמידתה האיתנה מול הכוחות העדיפים של נפוליאון, שעד אז לא כשל בשום מערכה צבאית. מפלתו של נפוליאון בעיר החוף הקטנה גרמה לו לגנוז את חלומו לכיבוש ארץ ישראל, המזרח והאימפריה העות'מנית כולה, והוא חזר למצרים כלעומת שבא ומשם בחזרה לאירופה. "אם עכו הייתה נופלת, הייתי משנה את פני העולם" אמר נפוליאון לימים ביושבו בגלות סנט הלנה. הקידמה וערכי המהפכה היו מגיעים ללבנט 120 שנים קודם, לטוב ולמוטב, ומי יודע אם ואיך היינו יושבים כאן היום.

מול נפוליאון עמד אחמד אל ג'זאר, שליט סדיסט, אכזרי ומטורף שנהג להטיל מומים כאמצעי ענישה, לעיתים גם ליועציו הקרובים, ועל כן שמו "הקצב" (אל ג'זאר).
שילוב של כמה גורמים מכריעים גרמו למפלה: המבנה הייחודי של עכו, המוקפת כולה חומה והבנויה כחצי אי כך שהגישה היחידה היא דרך היבשה בלבד; כוחות אנגלים, בפיקודו של אדמירל ויליאם סידני סמית שלטו בים, כך שהמצור לא היה הדוק והנצורים נהנו מאספקה של מזון, נשק ותחמושת. בנוסף הצליחו הכוחות האנגלים לשים את ידם על תותחי המצור הכבדים של נפוליאון ובכך עיקרו ועיכבו את יכולתו לכתוש את עכו בארטילריה כבדה; קצין תותחים צרפתי, בן מחזור של נפוליאון, ומלוכני בהשקפותיו, הגיע עם כמה מאות חיילים אנגלים ושכנע את אל ג'זאר, שחשב להיכנע, להישאר ולעמוד במצור וסייע רבות בהגנה על העיר ובחשיפת נקודות התורפה של הצרפתים; חיים פרחי, היהודי שהפך לאגדה, ששימש כיועץ ראשי וגזבר של אל ג'זאר בתקופת המצור, שיחד עם דה פיליפו הגו את תכנית ההגנה הנועזת שהכשילה את נפוליאון.

[אגב, אחד מהציורים המרשימים שנעשו בזמן אמת בתחילת המאה ה-19 של שליט עות'מני בארץ ישראל מתאר את אל-ג'זאר גוזר כנראה דין מוות על אחד מנתיניו כשלימינו עומד פרחי, עם רטיה על עינו החסרה – תוצאה של זעמו של "הקצב". הצייר היה רופא באחת האוניות הבריטיות שנחלצו לעזרת עכו, ולאחר נסיגת נפוליאון יצא הרופא לשוטט בארץ ולהנציח במכחולו מראות ונופים מארץ ישראל.
אפשר לראות ולקרוא על התמונה כאן:
http://www.yekum.org/2013/02/%D7%94%D7%A6%D7%99%D7%99%D7%A8-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%9C-%D7%92%D7%96%D7%90%D7%A8/

אגב מספר 2. רבי נחמן מברסלב, בביקורו ההיסטורי בארץ ישראל, שהה בעיר בתקופת המצור ונמלט ממנה בעיצומו דרך הים. נזכרתי בתיאור שלו, שקראתי לפני שנים, וראיתי כעת שגם מוסלמים סופים ציינו את ביקורו בעיר ואת העובדה שכאשר שהה בעכו למד ממורה סופי את המיסטיקה הסופית].

ומכאן לספר עצמו. לספר היו כל נתוני הפתיחה להיות ספר מונומנטלי ומיוחד. התקופה, המיקום הקסום, הנפשות הפועלות, האווירה וההשפעה של המאורע על ההיסטוריה העולמית. בפועל, הספר לא רע, אבל ביחס לפוטנציאל הגלום, הוא לא הצליח להתעלות מעבר לכתיבה בינונית-פלוס ותיאור לא מעמיק מספיק של הדמויות. נכון, יש ריאליזם אכזרי של הוצאות להורג, של אונס ושאר זוועות התקופה, אבל זה לא הופך את הספר לאמין יותר בהכרח. הקרבות תוארו בחטף, הדיאלוגים של אל-ג'זאר ההוזה עם נפוליאון היו מופרכים, הדמויות של דה-פיליפו ופרחי היו חסרי עומק ואמינות בעיני וגם הנופים תוארו בדלות יחסית. לשבחו של הספר ייאמר שהוא די נאמן לדיוק היסטורי, עם חריגות מתקבלות על הדעת, ומרגישים את האהבה של הסופר לעיר. אך הספר בכללו חסר את הערך המוסף של רומן היסטורי תקופתי, ואולי זה בגלל שציפיתי ליותר. מהסקירות פה ומהסופרלטיבים שנקשרו בספר, אני מבין שאני בעמדת מיעוט, ואני מניח שרוב האנשים יאהבו את הספר. ובכל זאת, בעיני הוא לא רע, אבל את הקריאה של החומר ההיסטורי גופו מצאתי, לעיתים, מרתקת יותר.

» ביקורות נוספות של יוֹסֵף
» ביקורות נוספות על להתראות עכו - ספריה לעם #748