ביקורת ספרותית על להתראות עכו - ספריה לעם #748 מאת עלא חליחל
ספר מעולה

---

ללמוד ולהכיר את הסיפורים על אנשים וההיסטוריה של מקום, שלא היה ידוע לי הרבה עליו, בצורה מעניינת ומרתקת, ככזו שאינה מכניסה לסוג של ערפול חושים ופיהוקים תכופים, כזכור מימי שיעורי ההיסטוריה הדי משעממים, זה פשוט תענוג. במיוחד כאשר ההנאה אינה כרוכה במחויבות שבלזכור שמות, אירועים, תאריכים, מקומות והצורך לשנן, לשנן ולשנן...

עלא חליחל כותב על עכו הנצורה של שלהי המאה ה- 18. שליט עכו הוא אחמד פאשה אל ג'זאר (הידוע בכינויו "השוחט", "הקצב"), קשיש ולא הכי חביב כבן 80, אשר עומד איתן מול נפוליאון הצעיר (30) וחייליו הצרים על העיר. טרם הגעתו לעכו כבש נפוליאון את יפו וחיפה. מי שניצבים לימינו של אל ג'זאר ומסייעים לו בשמירה על עכו הם יועצו היהודי והממונה על הכספים, חיים פרחי, הקצין המלוכן וחברו לשעבר לספסל הלימודים של נפוליאון ויריבו בהווה, אנטואן דה פליפו הצרפתי והאנגלים, בראשות אדמירל סמית', המסייעים עם ספינותיהם מן הים.
דה פליפו דואג לבצר את חומות העיר מפני הפגזותיהם של הצרפתים. המצור על עיר נמל, המוקפת חומות משלושה צדדים וחלקה הרביעי פונה לים, לא היה כנראה כה אפקטיבי שכן המסחר בעיר התנהל כרגיל והאספקה לעיר הנצורה זרמה באופן סדיר, בעיקר הודות להגנה שסיפקו הספינות האנגליות. אף אחד בעיר לא גווע ברעב או מת מצמא, אם כבר מוות אז ממגפת הדבר, בעינויים או בהפגזה. אל ג'זאר הוא שליט אכזר אשר לא בוחל בשום אמצעי של ייסורים, ולשם כך גם נעזר בבעלי מקצוע ייחודיים שעינויים אומנותם. אבו מוות, קצין העינויים ועבד אל-האדי, אומן הח'אזוק, אשר שיכלל את רזי שיפודם של האנשים על מוט תלייה לדרגת אומנות. ואבוי לאותו המשפד אם נשמת הנידון למוות תפרח טרם זמנה, כי ייסורים מתמשכים בכיכר העיר הם המטרה. וכמו כל עיר נצורה, הפחד מעורר תסיסה ותקווה, והנאמנות מתערערת לה. תושבי עכו נצורים בין אל ג'זאר, שחרון אפו מטיל אימה, לבין נפוליאון, המושיע שאולי ישחרר אותם מזעמו של שליטם.

הדינמיקה הגברית בחצר שלטונו של אל ג'זאר, בקרב יועציו, היא כמשחק הישרדות. הקנאה רוחשת, וויכוחים פורצים, מזימות נרקמות, יצרים מתעוררים ובריתות נוצרות. כל אחד מבקש למצוא חן בעיני השליט, ללחוש על אוזנו, לזכות בהקשבתו ואף אולי לשביב של גילוי מחווה מצידו. על כל אחד מוטלת משימה אולם אף לא אחד זוכה בחסינות מפני זעפו של ה"קצב". מבחינתו ישחקו יועציו לפניו, כולם מייחלים למותו ואין לו אמון באנשיו. חליחל אינו חוסך בתיאורים ובפרטים המזעזעים של אכזריות, עינויים, אונס ואלימות. יחד עם זאת הוא דואג להציג, במקביל לרוע והרשע של שני השליטים צמאי הדם, גם את רגעי האנושיות שלהם. וכאשר התותחים רועמים והפגזים נופלים, ההזיות של אל ג'זאר לא שותקות. וכמאמר הביטוי הצרפתי המפורסם "Cherchez la Femme"("חפש את האישה"), מכתבי האהבה של נפוליאון לג'וזפין מעוררים אצל אל ג'זאר עצב נוסטלגי המהול ברגש חמקמק ולא מוכר - אהבה.

העניין ברומנים היסטוריים הוא מרחב התמרון בין עובדות היסטוריות לבין הסיפורת, מה שגורם לקורא לעיתים לתהות מהי המציאות ומהי הבדיה. הספר כתוב היטב וחליחל בונה את הדמויות והעלילה בצורה מרתקת, עד כי נדמה שהדמויות ושלל האירועים קורמים להם עור וגידים ואנו נשאבים לתוך העלילה. מילה טובה לתרגומו של יוני מנדל לשפה הערבית, אשר דואג גם לשמר את האותנטיות ולשלב מילים בערבית ותורכית עות'מאנית בטקסט התרגום לעברית בצורה נעימה ומעשירה.
בקיצור- המלצה חמה.

» ביקורות נוספות של Tamas
» ביקורות נוספות על להתראות עכו - ספריה לעם #748