ביקורת ספרותית על האי הירוק, המקרר ואני מאת טוני הוקס
ספר טוב

---

"זה מקרר? כן. אתה נוסע איתו בטרמפים סביב אירלנד? כן. הו, הרי זה מעשה ללא כל תכלית! אבל זה רעיון מצוין לעזאזל!" "יכולת למצוא דרכים קלות יותר כדי להרוויח 100 ליש"ט" (סכום ההתערבות על כך שהמסע יצלח). "כן, אבל האם יכולתי למצוא דרך מהנה יותר?"
ספר חביב וקריא, שנון ומצחיק, שלוקח אותך לטיול סביב אירלנד, שם תפגוש הרבה טיפוסים מעניינים על רקע נופים צפוניים ירוקים וכחולים או בפאב חשוך. טיפוסים שככל שהמסע הזה נראה להם מופרך יותר, כך הוא קונה יותר את ליבם ואת רצונם לעזור, לארח וכמובן לתת טרמפ.
אבל חייבים לשים את זה על השולחן: זה לא ממש מקרר... יותר לכיוון מיניבר... ועוד משהו – זהירות ספוילר קטן – בדיעבד נערך המסע, גם אם לא תוכנן כך מראש, בליווי סיקור ארצי של אמצעי תיקשורת ובראשם הרדיו, מה שאיפשר בסופו של דבר את הצלחתו, ושינה את כל האתגר הראשוני מקצה לקצה מה שמחסל את כל הפואנטה שבעניין לא?
אבל בכל זאת, מי שבא לו להיזרק כך ללא תכלית, לשוטטות קלילה באירלנד, ומבלי תמיד לדעת לאן – ייהנה מהספר, למרות שאני מודה שלקראת הסוף, הקריאה הייתה כבר מייגעת משהו והעליצות שבעניין שהחלה טוב הפכה מעט לאינפנטילית. מי שמחפש עומקים או ספר מטלטל, יאהב פחות. מכל מקום, הספר גרם לי לחשק מוגבר לטיול בנופים היפים של אירלנד על תושביה המיוחדים וזה בכל זאת אומר משהו

» ביקורות נוספות של ירי
» ביקורות נוספות על האי הירוק, המקרר ואני