זהו ספר שכולו על אהבה, בדידות, געגועים תמידיים וכמיהה, שכוללים גם כיסופי נדודים ומסעות. (הזכיר לי את ספריו של ארי דה לוקה) אבל הכי הספר הזה הוא על תשוקה וחלומות של אנשים מאוד מיוחדים בחיפוש אחרי האושר הנכסף. יש ספרים כמו הספר הזה שבתוך העלילה יש זווית והתבוננות רחבה במקרו על ההרמוניה של הטבע, העצים, החיות ובני אדם והיחסים ביניהם. העלילה נעה בצל עונות השנה והצבעים הרבים שהם צובעים ופושטים לאורך הד

"הקיץ מוחק את הזיכרונות כפי שהשלג נמס, אבל הקרחון הוא השלג של חורפים רחוקים, הוא זיכרון של חורף שלא רצה להישכח".

ישנו רגע תוך כדי הקריאה שאני נזכר בסרט שראיתי לפני שנים "אורגה - מקום לאוהבים" של הבמאי ניקיטה מיכאלוב.
מרחבי הטבע הפראיים שבספר, קשיי החיים בעיקר בחורף, הניגוד בין אנשי העיר לבין אנשי הכפר והבתוליות של היומיום הם כמו מוסיקה שאפשר לשמוע ברקע הקריאה.
https://www.youtube.com/watch?

עלילה- 5 נפלאה.
תובנות- 5+ על המגבלות שלנו לשנות, היכולת לקבל ויכולותינו כפרטים להשפיע.
כתיבה – 5 מאירת דרך ופרטים, קולחת, שוטפת ובעלת מתח פנימי ממגנט.

אביו של פייטרו מהנדס כימי במקצועו, חובב מסעות באלפים. שלא כמו מטיילים רגילים מטרת המסע היא ההישג ב"כיבוש" יעד. לכן, מסע עם האב הוא חוויה פיזית קשה, מחשלת עם הזמן, אבל לא מאפשרת לקלוט וליהנות מהנוף והסביבה. כשהתקדמו בקושי המסלולים של האלפים וה

ההרים הגבוהים - נופיהם צוקים, שלגים וקרחונים, אגמים קפואים, ארזים ועצי אשוח - מטביעים את חותמם באנשיהם: קשוחים, שרדנים, שתקנים, סגפנים, מסוגרים, ומעל הכול בודדים. בדידות הבוקעת היטב מהספר. וגם כשהם כבר מבקשים להתנתק ולעזוב, לברוח מהתנאים הקשים והאיומים, ההרים קוראים להם, מושכים אותם אליהם בחזרה. כי זה ביתם. לחיות את ההרים ולנשום אותם לתוכם. לסייר, לטייל, ללכת וללכת ושוב ללכת עוד ועוד ללא שובע, לכב