“מדי חורף שהה יוסיף ברודסקי כחודש ימים בונציה אהובתו. הספר פותח בתיאור מהפנט ומלא קסם של הגעתו לשם לראשונה בלילה חורפי, ומיטיב להעביר תחושות ראשוניות ממקום כה מיוחד, ואת נוף התעלות והמבנים באורות המרצדים בעלטה בין טיפות הגשם. אותי בזה הוא שבה. גם אני מאוהב בערים עם תעלות מים וכך בעצם הגעתי לספר זה.
אבל ההמשך לא תמיד זורם, קל לקריאה, או אף מעניין. כדרכן של מסות אין כאן סיפור עלילתי אלא מעין יומן אנ”
