ביקורת ספרותית על רביעית רוזנדורף - ספריה לעם #334 מאת נתן שחם
ספר טוב

---

הנה גמרתי לקרוא את הספר לפני כמה חודשים ואחרי איזה זמן נודע לי שנתן שחם בדיוק נפטר. אין לפרט זה משמעות כלשהי מלבד מה שהוא.
יש לי חיבה מסויימת לרומנים המחולקים באופן כמו-סינטתי למספר תודעות שמוקדשת להם חלוקה לפרקים נוקשים. "המאהב" של א.ב יהושע נפלא בעיניי וכך גם "דקלי פרא" של פוקנר (או כל פוקנר אחר). יש משהו בחלוקה הלא-טבעית הזאת שגורמת לנו לחשוב על המסופר ולהבין את המציאות הסיפורית בדרך שבה מספר בודד/רגיל לא היה מצליח. כאן, ברומן הזה המחולק לארבעה קולות-חלקים, כאשר כל כלי נגינה והאוחז בו מקבל את הבמה שלו ישנו דיאלוג מרתק בין המוזיקה, ההתיישבות בצעירה בארץ והדרמות של הגיבורים. אינני חושב שהספר חף מפגמים, והייתה לי הרגשה שהוא לא הולך "עד הסוף" בהרבה עלילות ולא מצליח להפוך ממש את הקרביים של הקורא, על פני השטח הפרטים הביוגרפיים של הדמויות והרקע שלהן ואף קורותיהן מרתקים "על הנייר", אולם משהו בכתיבה גרם לי להשאר כמו-אדיש לעיתים לסיפור. ואף על פי כן, הספר הביאני לראות את כל הדינאמיקה בתוך רבעיות קאמריות של מוזיקה קלאסיות באיזה אופן מיוחד והקריאה בו הייתה מהנה.


http://blog.nli.org.il/mussach_21_proza

» ביקורות נוספות של מארק
» ביקורות נוספות על רביעית רוזנדורף - ספריה לעם #334