“התכוונתי בכלל לקרוא את "ספרי יעקב", הספר המוכר יותר של אולגה טוקרצ'וק. עמדתי בחנות הספרים והתלבטתי - לאחרונה יש לי פחות זמן לקרוא וגם מעולם לא קראתי משהו של הסופרת הפולניה, כך שצלילה לרומן כל כך ארוך הייתה עלולה להתברר כמעיקה. החלטתי ללכת על הספר השני, היותר קטן רק כדי להכיר את הסופרת. הוקסמתי. העלילה מתרחשת בכפר נידח בפולין. ינינה היא אישה בודדה ששומרת על בתי אנשים שאינם יכולים לסבול את החורף המ”

“את אולגה טוקרצ'וק לא קוראים בנשימה אחת. אני למשל קראתי אותה מול הטלוויזיה בערבים, פרקים, פרקים לסירוגין. הרגשתי צורך שברקע יזמזמו קולות נוספים, כי איך שהוא הדממה, הכובד, לובן השלג ,האפלה, והקור המקפיא השורר בין הדפים, כאילו משכו אליהם הדהוד אחר, שונה, הדהוד של חיים אמתיים. הסיפור הזה הזוי לגמרי, וגם הדמויות ממש לא כאלה שנפגש איתם בסופר, בקפה, או סתם ברחוב כי הם לא מסתובבים במקומות האלה. מקום הה”

“מאז שהתבשרנו לפני שנתיים על זכייתה של אולגה טוקרצ'וק בפרס נובל לספרות, נתקפתי חשק עז לקרוא את כתביה של הסופרת הפולניה והאלמונית שזכתה בפרס היוקרתי והיא אף לא בת שישים. אני מניח שעיתונינו, ששיבחו את כתיבתה וגם את מלחמתה בניאו-נאצים ופעילותה למען היהודים בארצה, שכנעו ישראלים רבים שיש להתוודע אל הסופרת בהקדם האפשרי, אך הזמן עבר ועד לאחרונה לא הזדמן לי להכיר את יצירתה, והנה גם שני ספריה שתורגמו לעברית”

“'נשף האמפוזות' מאת אולגה טוקרצ'וק העביר לי בצורה טובה את הזמן במהלך הטרק של סובב מון בלאן (רכס הרים הגובל בשלוש מדינות: איטליה, צרפת, שוויץ) ובמיוחד במהלך הטיסה, שרק בטיסה עצמה קראתי לפחות 100 עמודים. באורח פלא, וללא תיכנון של ממש, האווירה של הספר השתלבה יפה עם האווירה של הטיול: הספר מספר על אדם בעל ריאות חלשות שמגיע לפנסיון לגברים בעלי מחלות לב וריאה. הפנסיון נמצא גבוה בהרים, שהרי ידוע כי אוויר”

“התכוונתי בכלל לקרוא את "ספרי יעקב", הספר המוכר יותר של אולגה טוקרצ'וק. עמדתי בחנות הספרים והתלבטתי - לאחרונה יש לי פחות זמן לקרוא וגם מעולם לא קראתי משהו של הסופרת הפולניה, כך שצלילה לרומן כל כך ארוך הייתה עלולה להתברר כמעיקה. החלטתי ללכת על הספר השני, היותר קטן רק כדי להכיר את הסופרת. הוקסמתי. העלילה מתרחשת בכפר נידח בפולין. ינינה היא אישה בודדה ששומרת על בתי אנשים שאינם יכולים לסבול את החורף המ”

“את אולגה טוקרצ'וק לא קוראים בנשימה אחת. אני למשל קראתי אותה מול הטלוויזיה בערבים, פרקים, פרקים לסירוגין. הרגשתי צורך שברקע יזמזמו קולות נוספים, כי איך שהוא הדממה, הכובד, לובן השלג ,האפלה, והקור המקפיא השורר בין הדפים, כאילו משכו אליהם הדהוד אחר, שונה, הדהוד של חיים אמתיים. הסיפור הזה הזוי לגמרי, וגם הדמויות ממש לא כאלה שנפגש איתם בסופר, בקפה, או סתם ברחוב כי הם לא מסתובבים במקומות האלה. מקום הה”

“מאז שהתבשרנו לפני שנתיים על זכייתה של אולגה טוקרצ'וק בפרס נובל לספרות, נתקפתי חשק עז לקרוא את כתביה של הסופרת הפולניה והאלמונית שזכתה בפרס היוקרתי והיא אף לא בת שישים. אני מניח שעיתונינו, ששיבחו את כתיבתה וגם את מלחמתה בניאו-נאצים ופעילותה למען היהודים בארצה, שכנעו ישראלים רבים שיש להתוודע אל הסופרת בהקדם האפשרי, אך הזמן עבר ועד לאחרונה לא הזדמן לי להכיר את יצירתה, והנה גם שני ספריה שתורגמו לעברית”

“'נשף האמפוזות' מאת אולגה טוקרצ'וק העביר לי בצורה טובה את הזמן במהלך הטרק של סובב מון בלאן (רכס הרים הגובל בשלוש מדינות: איטליה, צרפת, שוויץ) ובמיוחד במהלך הטיסה, שרק בטיסה עצמה קראתי לפחות 100 עמודים. באורח פלא, וללא תיכנון של ממש, האווירה של הספר השתלבה יפה עם האווירה של הטיול: הספר מספר על אדם בעל ריאות חלשות שמגיע לפנסיון לגברים בעלי מחלות לב וריאה. הפנסיון נמצא גבוה בהרים, שהרי ידוע כי אוויר”