ביקורת ספרותית על על עצמות המתים מאת אולגה טוקרצ'וק
ספר מעולה

---

אני לא מצליח להזכר מתי הייתה הפעם האחרונה שלקחתי ליד ספר מתורגם והוא לא היה משומש. לכן ריח בית הדפוס בין דפיו של 'על עצמות המתים' והעובדה שאני הקורא הראשון שהופך אותם הייתה מוזרה מעט. ועוד יותר משונה היה לרכוש ספר ברשת ספרים גדולה, וכל זה משום שלא עלה בידי לבחור זוג נעליים ב"תלושים" שנתגלגלו לארנקי בדרך פלא.

באמת שניסיתי. לאחרונה גיליתי שאין אצלי בארון זוג בודד עם סוליה שלמה, כזה שאדם לא יתבייש לדרוך איתו בכל מזג אוויר. באמת שניסיתי. מדדתי כמעט את כל מה שהמוכר הנחמד הציע לי באיזה סניף עודפים שנקרה בדרכי, רק שמרוב שניסיתי הדבר נמאס עליי. כמה מרגיז זה שכף רגל ימין ארוכה אצלי בכמה סנטימטרים סוררים מהשמאלית, והם - שם בחנויות לא שמעו דבר על הרגליים שלי מטוב ועד רע. ואחרי שעתיים לערך של מדידות מייגעות השגחתי דרך הזגוגית, ממש ממול, בחנות ספרים שהייתה לא בלתי מזמינה למרות בובות הדובי הלבנות שעיטרו את כניסתה.

שם לא הייתי צריך למדוד דבר, אבל עדיין לא הצלחתי להימנע מאינטראקציה עם המוכרת שניסתה להציע לי ספר נוסף בחצי מחיר.

מכה בבטן. ככה אני מתאר את חווית הקריאה שלי ב"על עצמות המתים".

זו יצירה שמתחפשת למעשיית מתח – דבר שמקנה לה את הקריאות שלה, כלומר היא יכולה להיגמע במהרה כpage turner עם מוסר השכל ומסר על העולם על יחסינו עם בעלי החיים וכו', אבל אם מקשיבים לרחש מתחת לפני השלג הרך שצובע, מנקה ומוחק את הדמויות והעלילה, מגלים פנינה ספרותית נוצצת.

דם ושלג, כך מסתבר הם שילוב מנצח. האחים כהן עשו מהידיעה הזו מטעמים בפארגו המופתי שלהם, אבל ממש לא רק הם. ומה שעושה הסופרת כאן היא חגיגה נועזת בהשתתפות שני הצבעים הללו, ביצירה שנוגעת בכל כך הרבה מובנים לקיום שלנו בתוך עצמנו פנימה, באותות שאנחנו מסתירים ומגלים עם בני המין שלנו, הסביבה שלנו ועם היצירות שאנחנו בוחרים שילוו אותנו במסע החיים, (כי מתחת לפני השטח, לדעתי זה סיפור שמעלה שאלות על יצירה ומקוריות)

מכה בבטן. ממליץ מאוד.

» ביקורות נוספות של מארק
» ביקורות נוספות על על עצמות המתים