ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שני, 2 בספטמבר, 2019
ע"י רונדו
ע"י רונדו
ספר על חמישה מהגרים בתל-אביב הקטנה ומוסיקה קלאסית... אז איך זה שאני, נגן Heavy me
סביר להניח שאת "רביעית רוזנדורף" לא הייתי קונה בעצמי. אלא שמדי פעם אני ניגש לתיבות הקרטון ששם מאוחסנים ספרים שליקטתי מהעיזבון של אבי, שולף אחד ומתחיל לקרוא. כיום, כמעט 5 שנים אחרי אין לי מושג מדוע בחרתי דווקא את הספרים הללו מתוך האלפים שאבי ז"ל השאיר ושרובם נתרמו. כך יצא לי לקרוא את הספר המעניין הזה (וכרגע את המשכו "צלו של רוזנדורף").
הספר מחולק ל-5 פרקים שכל אחד מהם מוקדש לדמות אחרת (ארבעת חברי הרביעיה והסופר המלווה אותם) אלא שדרך הפרקים הסופר מספר עלילה בסדר כרונולוגי שתחילתה בחלק של רוזנדורף בשנת 1936 וסופה בחלק החמישי של הסופר לוונטל כאשר פרצה מלחה"ע השניה.
פרק א - הכנר הראשון, קורט רוזנדורף, מוזיקאי מחונן שהיה נשוי לזמרת לא-יהודיה וברח מגרמניה כדי לתת צ'אנס לבתו הפסנתרנית מתואר כאדם מנותק שחייו סובבים סביב המוסיקה הקלאסית ורחמים עצמיים, יקה-פוץ אמיתי.
פרק ב - הכנר השני, קונרד פרידמן, חרדי שהתנצר, חזר ליהדות ונהיה סוציאליסט וציוני נלהב שכל רצונו לעבוד בפלחה ולגאול את הארץ אלא שהוא מנגן בכינור בתזמורת הפילהרמונית שהקים הוברמן וברביעיה הקאמרית כי האהובה שלו החליטה שבכך יתרום יותר. הוא מתפלסף ומנסה להחדיר ציונות בארבעת האחרים שעבורם המדינה היהודית היא רק מקום ארעי שממנו יחזרו לגרמניה כשזו תיפטר מהנאצים. מכולם התחברתי דווקא אל הדמות הטראגית-קומית של פרידמן.
פרק ד - הצ'לן, ברנרד ליטובסקי, היחיד שאינו גרמני מלידה, סוציאליסט הרפתקן שעבורו הנגינה היא בעיקר מקור פרנסה. נשוי, פלרטטן וכתוצאה מנהייתו אחר הרפתקאות מצליח להסתבך גם עם האנגלים וגם עם המחתרות.
פרק ה - אגון לוונטל, הסופר, מרגיש מנותק ונהיה אנטי לכל תופעה קיימת בת"א של שנות ה-30. במקום שרוצים להשריש בו שפה עברית עתיקה הוא מתעקש לכתוב ולדבר אך ורק בגרמנית וכך מוצא עצמו מובטל וחי על חשבונה של ידידה בעלת קשרים שמעריצה אותו.
הפרק השלישי על הויולנית אווה שטאובנפלד הכעיס אותי. אינני יודע אם התיאורים בפרק זה (והמשכם בפרקים הבאים) נובעים ממיזוגיניה של הסופר או מהחלומות האירוטים שלו. בעוד הפרקים על יתר הדמויות סבבו סביב המוסיקה, ציונות, הרפתקאות וספרות הפרק על אווה שטאובנפלד עוסק נטו בסקס, כולל תיאורים גרפיים (בשפה גבוהה אומנם) של הסקס לצורותיו השונות שהיא עושה או עשתה עם גברים.
אווה היא יהודיה מצד אימה ואילו אביה ממשפחה פרוסית מיוחסת. היא יפהפייה נורדית, ויולנית ברמה גבוהה שדבר אינו מעניין אותה פרט למוסיקה והשפלת גברים (חוותה בנעוריה ניצול מיני והפלה בכוח) ולפי התיאור של לוונטל המאוהב בה נואשות היא "אישה מגובשת, בשלה, נטולת אשליות ומבוצרת בתוך יופי מנוכר וחסר רחמים".
לסיכום זהו ספר טוב... אבל הוא היה יכול להיות ספר מצוין אלמלא ההתייחסות המיזוגינית של הסופר המבוגר נתן שחם לדמות הנשית ברביעייה.
23 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
קורא כמעט הכול
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
גם מאוד אהבתי
|
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
מוזיקה שקולה הוא ספר שנטשתי פעמיים. רביעיית רוזנדורף הוא ספר מהולל העוסק בבני אדם,
העוסקים במוזיקה.
|
|
|
Tamas
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
מסקרן אם כי יש משהו במוזיקה (ומוזיקה קלאסית בפרט) שקצת הולך לאיבוד בכתיבה. לא מזמן קראתי ספר על רביעיה ב"מוזיקה שקולה" של ויקראם סת, שהיה חביב אבל מאופק וקריר בכל הקשור לנושא המוזיקלי.
|
|
|
yaelhar
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
יופי של ביקורת לספר שאהבתי.
מסכימה איתך לגבי דמות האישה. יש הבדל ניכר ביכולת בה הוא תיאר דמויות גבריות לחוסר היכולת לתאר דמות נשית. אני חשבתי שהוא פוחד ממנה, מנשים או ממיניות... |
|
|
רץ
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
ספר נפלא המבוסס על היסטוריה אמיתית - האופן בו הוקמה הפילהרמונית.
|
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-1 חודשים)
והוא אכן ספר נפלא, נהדר ומצוין של חמישה כוכבים זוהרים. כדאי גם לקרוא את ההמשך צלו של
רוזנדורף. יש לשחם עוד כמה נפלאים, אחד מהם אני קורא עכשיו.
|
23 הקוראים שאהבו את הביקורת
