ביקורת ספרותית על הפרטים שהושמטו מאת תומס ה' אוגדן
ספר בסדר

---

מה היינו מצפים מרומן קצר על מוות וחיים בחווה נידחת בקנזס שנכתב בידי פסיכואנלטיקאי? (על הפסיכואנליזה ניתן לקרוא כאן) אני הייתי מצפה לרומן בו אני מקבלת ניתוח תת-מודע על הנפשות הפועלות, חיבור של קווים פסיכולוגיים בין אדם לסביבתו ובמיוחד בין האדם לעצמו תוך השלכה על האירועים עליהם מבוסס הרומן ועוד. האם זה מה שקיבלתי בספר של אוגדן? כמעט... האם זה גרוע? בחלק מהזמן...

תומס אוגדן הוא מהפסיכואנלטיקאים המוכרים הן בשל עבודתו ובעיקר בשל ספריו אשר החליט לפרסם רומן פרי עטו בשנות חייו המאוחרות, הסיבה איננה ברורה לי כהיא זו אבל בספרו הנוכחי ניתן לקבל את הרושם שהוא ניסה לצאת ממסגרת החשיבה השגרתית שלו ולהיכנס לעולם שאולי במעט היה מעט גדול לנעליו.
אסייג ואומר שבעולם הספרותי הגדרת ספרו של אוגדן כרומן מדהים, שיכבוש את מדפי הספרים רק בשל העובדה כי הרומן שיצר כה מופלא היא אשליה קלה. לא שמדובר בספר שלא היה צריך להוציאו לאור, זאת אני לא אומר לעולם, אלא שלא הייתי ממהרת להשוות ולקוות שאם הוא פסיכואנלטיקאי מצוין הוא יהיה גם סופר מצוין.

אוגדן מציג לנו סיפור על משפחה פשוטה המתגוררת ועובדת בחוותה בקנזס הקטנה אי שם באזור שנות ה-70 הייתי מנחשת – ארל ומרתה ושני ילדיהם וורן ומלודי. משפחת חקלאים שכל חייהם סובבים סביב מטרת פרנסת הבית ושרידות לאורך זמן. אך לאחר מותה המוקדם של מרתה בידיו של ארל מתחילות להתגלות לנו פיסות של חיים לא שלמים, קשים ולא מספקים אשר גררו את השניים למצבים עוד יותר קשים פיזית ובמיוחד נפשית איתם אולצו להתמודד על בסיס יומי.
ארל ומרתה לא חלמו מעולם לחיות את החיים הנוכחיים שלהם. כל אחד מהם רצה וקיווה לצאת מהמעגל של המשפחות קשות היום, מגדלי התבואה ועובדי האדמה והם אף היו על הגל הנכון כאשר נרשמו ללימודים גבוהים ועברו להתגורר יחד בדירה קטנה ללא התחייבויות – לא בינם לבין עצמם, לא בינם לבין הסביבה ובטח לא כלפי החיים שעתידים להיות להם.
"'שנה אחר שנה', סיפר למרתה חברתו, שאיתה חלק דירת חדר קטנה באוניברסיטה, 'ראיתי איך אבי וחקלאים אחרים עוברים מחזור זהה של דישון, זריעה, גידול וקציר. ברבות השנים הם לא הפכו לחקלאים טובים יותר, הם רק נעשו חקלאים זקנים יותר.'"
אלא שהמשפט "האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק עליו מלמעלה" נכון כאן ללא כל סייג. מרתה נכנסת להריון לא רצוי והפלה לא באה בחשבון.
בדרך לא דרך מתגלגלים מרתה וארל לאותם חיים מהם ניסו לברוח ושום יום לא נתן להם עוד תקווה או צל של שמחה שיכנס לחייהם ויושיע אותם מהאסון אליו הם נכנסו. אסון שסופו היה בלתי נמנע.
הבא נוסיף לזה נופך של אהבה נכזבת ובלתי מושגת של ארל, מחלתה הנפשית של מרתה והניתוק של כל אחד מהם ממשפחתם ואז תגידו לי אתם האם אכן היה ניתן לשנות מסלול את חייהם לנתיב בטוח יותר?
נשמע שהרומן יכול היה להיות טוב בשל עלילה אחת שזורה בשנייה, סיפורי חיים מורכבים ודמויות מורכבות עוד יותר, אז היכן זה השתבש? בדיוק בנקודה בה תומס אוגדן ניסה להתנתק ממקצועו ולהפוך להיות סופר. הספר אולי קליל בשפתו וזורם (התרגום הנוכחי עזר כאן מאד) אך הרגשתי שקיבלתי לידיי ניתוח פסיכולוגי של משפחה מורכבת מבלי לתת לזה את הנפח הסיפורי שמלכתחילה היה אמור להיות שם. ספר טוב נמדד ביכולתו לתת לקורא את היכולת לנתח את המצבים השונים בהם נתקלות הדמויות, לחדור לנפשותיהם תוך כדי חדירת המעטה הגופני שלהם בעצמך וחיבור כל הנקודות רק עד לנקודה בה הסופר נותן לך את הדבק הסופי. כאן קיבלתי הכל על מגש של כסף וזה לא היה לי נעים כלל.
לא הרגשתי שאני קוראת רומן וזו בעיניי הטעות הכי גדולה של אוגדן. בעיניי, גם לא אוכל להאשים אותו. זה כמו לתת לסנדלר לתקן לי את המנוע ברכב ולעשות את זה בדיוק כמו שעושה מכונאי, זה אולי יוכל לקרות אבל לא באופן שהייתי מצפה. מה שכן אין ספק שבמקצועו אוגדן הוא מופת!
היכולת הזו לנתח את הפסיכולוגיה והנפש המורכבת של האדם תחת כל מצב ואירוע בו הוא נתקל זו יכולת מופלאה ודורשת כישרון מדויק להפליא.
אם אני מנתקת את עצמי מראי הרומן ונכנסת לדגשים של הפסיכואנליזה המובאת בספר אני יכולה להגיד שנהנתי מאד – ההבנה הרגישה והחיבור שנוצר בין הנפש לגוף הוא מופלא בעיניי ואוגדן מצליח להביא בפני הקוראים שלו את המשפחה הזו כמין ניתוח תיק פסיכולוגי על מנת שנוכל להבין כל חוויה של אותם האנשים בעיניים שונות מעיננו אנו.

אם אסכם את כל האמור, הספר כרומן לא צולח אצלי את הביקורת אבל אם נתייג אותו תחת ז'אנר חדש כדוגמת 'ספר עיון פסיכולוגי עם קורטוב של סיפורת' אולי אז הוא מצליח לגרום לי להגיד עליו שהוא מעניין ואפילו לעבור את הביקורתיות שלי.
כמובן שאם אינכם בראש ניתוחי כיום אל תכניסו את עצמכם לספר הזה, אבל אם התחשק לכם להרגיש פסיכואנלטיקאי לרגעים אתם מוזמנים.

» ביקורות נוספות של ראיה
» ביקורות נוספות על הפרטים שהושמטו