ביקורת ספרותית על הפרטים שהושמטו מאת תומס ה' אוגדן
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 10 באוקטובר, 2017
ע"י yaelhar


#
צעיר וצעירה מתחברים בקולג'. שניהם באים מבתים של חקלאים במערב התיכון בארצות הברית. לשניהם הורים עם השכלת יסוד בלבד. לו יש אח בוגר ואחות צעירה, לה אחות צעירה. אבל... אותו גידלו הורים אוהבים, שידעו לאפשר לו לגדול, למצוא מי הוא ולהיפרד. אותה גידלו הורים מתעללים: אב מתעלל באופן אקטיבי, פיזית, נפשית ומינית ואם שמסבה מבט ושותה. מה יקרה בחיבור בינהם?

כצפוי. הוא ינסה לתמוך בה בכל מחיר. זה מה שהוא למד בבית. הוא יוותר על צרכיו, יתחשב וינסה "לגדל" אותה להיות רעיה אוהבת ואם מתחשבת. והיא תמשיך איכשהו את הקו של הבית בו גודלה – תמשיך להיות בודדה, חשדנית וחרדה, לא תאפשר לאיש להתקרב אליה, ומי שיגרום לה חרדה – יהפוך לאויב שלה. עיסקת התחברות בין שניהם היא אולטימטום: מותר לו להיות נאמן רק לה. אוי לו אם יתברר שיש מישהו נוסף שהוא אוהב. כולל הילדים שלו. והיא תביע בוז ואכזבה מהחיים שנאלצה לחיות על כורחה, בוז לגבר איתו היא חיה ונתפס בעיניה כחלש, ותכעס, ותכעס. ותוציא את הכעס על החלשים ממנה, אלה שגרמו לה לחיות חיים לא רצויים.

את הספר כתב פסיכיאטור ידוע, שכתב כבר מספר ספרים מקצועיים, וזהו ספר הפרוזה הראשון שלו. הנושא מעניין, לעתים דרמטי אפילו, אבל הסופר מתנהל באופן רגוע, ענייני ומונוטוני. הרגשתי כמו בהרצאה מקצועית כשהמרצה אינו משנה את גוון קולו ומסביר את הנושא באופן רהוט אך יבש. זו חולשתו העיקרית של הספר: הוא הופך נושא דרמטי מאד ל-case study. תאורי ההתנהגות של הדמויות טובים, הניתוח הפסיכולוגי נכון אבל משהו חסר בחיבור בין הספר לקורא (אני).

מה אני אומרת? משפחה אינה רק אהבה ונאמנות. לא כל המשפחות מספקות תמיכה ואהבה, וגם אלה שכן – לא תמיד עונות על הצרכים הייחודיים של חבריהן. החיים מזמנים קשיים שיש צורך ב"עמוד שדרה" יציב כדי להתמודד איתם. ואם לא התחלת את חייך עם טיפוח עמידות, תישבר, ככל הנראה, כשתיתקל בקושי כזה.
הספר כתוב בסדר, אבל לא הלהיב אותי לקרוא אותו. עיגלתי את 3.5 הכוכבים שהגיעו לו, לדעתי, ל–4, בזכות הנושא מעורר המחשבה והסיפור המעניין.


29 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
yaelhar (לפני 10 חודשים)
גל תודה על דבריך.
גל (לפני 10 חודשים)
ביקורת מעולה! בנוגע לכתיבה, הרגשתי כמוך...
yaelhar (לפני 10 חודשים)
תודה רבה, אירית!
אנחנו יודעים שבשביל החיים צריך עמוד שדרה חזק, כמובן. ובכל זאת הרוב בוחר לתת לילדים הכל, שלא יתאמצו, ירגישו תיסכול, שיעמום או יתעצבו, חלילה...
אירית (לפני 10 חודשים)
..."יש צורך בעמוד שדרה כדי להתמודד" - כמה נכון ! אחרת ...
כתבת יוצא מהכלל .
תודה ושבוע טוב.
yaelhar (לפני 10 חודשים)
תודה רבה, פואנטה.
עודף כמוהו כחוסר - עלול לגרום לקשיים.
אי אפשר לנבא איך אישיות מסויימת תפגוש קשיים: יש כאלה שדווקא ילדות בלתי אפשרית הפכה אותם לבעלי "עמוד שדרה" מפלדה. במקרים אחרים הוא נשבר. במקרה הזה קרה משהו לא נדיר: היא הזדהתה דווקא עם התוקפים, מהם היתה אמורה לסלוד, ודחתה כל התנהגות רגישה ואמפתית.
פואנטה© (לפני 10 חודשים)
הספר נשמע מעצבן אז אני אוותר אבל מסכימה איתך לגבי הפסקה האחרונה, ויותר מזה -
לא נדירים המקרים של *עודף* תמיכה ואהבה (וגם אהבה במרכאות כי יש פירושים מאוד מעניינים ומרחיקי לכת למונח הזה, ולעוול שנגרם לילדים בשם ה"אהבה"), ועודף כזה מוליד מבוגר מנוון ותלותי.
אבל דווקא בעלילה שאת מתארת קורה דבר הפוך: האישה הייתה אמורה לפתח "עמוד שדרה", לדעת להתמודד עם הקשיים ולהעריך טוב לב והתחשבות ובמקום זה היא בזה לכל מה שלא היה לה בילדותה.
yaelhar (לפני 10 חודשים)
חני - שימוש בתרופות זול בהרבה מטיפול נפשי.
ודורש הרבה פחות דיוק. טיפול נפשי מחייב מטפל מיומן, וזמן ארוך, יחסית. תרופות מכסות שטח נרחב יחסית, בזול.
ונוער מועד למצבים של אי התאמה של האישיות להתמודד עם מה שקורה. אני לא מתנגדת בהכרח לתרופות, אבל כמוך אני חושבת שזה פיתרון שקל מאד ללכת אליו, והוא זמני.
חני (לפני 10 חודשים)
יעל מסכימה אתך וגם רואה בשטח אנשים עם בעיות נפשיות
שמטופלים על ידי תרופות. בעיקר נוער.
מבינה למה ממלאים אותם בתרופות בגלל הפחד
שיפגעו בעצמם. הבעיות ברובם הוא חוסר יכולת להתמודד.
yaelhar (לפני 10 חודשים)
יפה, בת-יה!
פתרת באחת בעיה שמומחים מתעמקים בה מאז ומעולם (-: דעתי האישית (שאינה טובה יותר משלך) אומרת ההפך: בעיות נפשיות אינן בהכרח בעיות כימיות, אלא תגובה למצבים שהאישיות לא הוכשרה להגיב להם. זו הסיבה שבעיות אלה ניתנות לטיפול - לאו דווקא עם תרופות - בעוד התנהגויות ודפוסים קשים מאד - עד בלתי אפשריים - לשינוי. אם זה כך או כך פסיכיאטרים מאפיינים מחלות ומגיבים להן בעיקר בתרופות.
בת-יה (לפני 10 חודשים)
yaelhar, תודה. אולי התנסחתי לא טוב, אבל מבחינתי גם בעיות נפשיות הן פגיעה במוח.
אמנם אין לי מושג עד כמה המדע כבר התקדם בחקירת הנושא, אבל אני כבר מזמן אימצתי את ההבחנה שגם בעיות נפשיות נובעות מחוסר איזון כימי או מחוסר יכולת של עצבים מסויימים במוח לתקשר האחד עם השני. ומצב כזה אכן מצריך תרופות.
בעקבות התשובה שלך הבנתי שהמשפחה בספר חריגה יותר ממה שחשבתי.

חג שמח!
yaelhar (לפני 10 חודשים)
רב תודות, מחשבות
בדרך כלל אני לא אוהבת תרפיסטים למינהם הכורים את הסיפורים שלהם מאנשים הזקוקים להם מקצועית. זה נראה לי ניצול והפרת אימון. בהתחשב בהסתייגות "לתור את ארץ הדממה" של ברוקס שהוא נוירולוג, כתוב טוב למדי, למרות מקצועו.
מחשבות (לפני 10 חודשים)
כותבים המומחים בתחומם לרוב מתקשים להיות מומחים בפרוזה. סקירה מרתקת.
yaelhar (לפני 10 חודשים)
רב תודות בת-יה.
פסיכיאטרים יכולים להיות בעלי כישרון כתיבה, זה לא סותר את מקצועם (-:
מסכימה שבבעיות משפחתיות רגילות אין להם יתרון על פני כל אחד אחר. אבל במקרה הזה מעורבות בעיות משפחתיות חריגות וגם מחלת נפש.

זה כלל לא נכון שפסיכיאטרים לומדים לטפל בבעיות נפשיות הנובעות מפגיעות במוח (אולי התכוונת לנוירולוגים?) הם עוסקים במחלות נפש שמקורן מגוון. ומהיותם קודם כל רופאים הם יכולים לרשום תרופות - שלא כמו שאר בעלי המקצוע המטפלים בבעיות נפשיות, כולל מחלות נפש.
yaelhar (לפני 10 חודשים)
תודה רבה חני (דולמוש)
yaelhar (לפני 10 חודשים)
תודה רבה, dina
מסכימה איתך. כתוב מעניין, סיפור טוב, סוף נורא-נפלא ובכל זאת חסר משהו...
yaelhar (לפני 10 חודשים)
תודה רבה, Pulp_Fiction
קראתי פחות מספר של יאלום, הרגשתי "מתחכם", שלא לומר מניפולטיבי, ונטשתי. במקרה של אוגדן הוא הכי רחוק ממניפולטיבי שאפשר.
yaelhar (לפני 10 חודשים)
צודקת, חגית.
יחסים בין הורים לילדים הוא הנושא השני הכתוב לעייפה. באמת צריך להיות סופר יוצא מהכלל כדי להתבלט מעל המון כותבים בנושא. ואוגדן אינו הסופר הזה.
בת-יה (לפני 10 חודשים)
אין לי מושג למה מצפים שפסיכיאטרים יכתבו ספרות טובה על חיי משפחה. בסופו של דבר
כשמגיעים לבעיות משפחתיות אין להם שום יתרון על פני הורים עם רגישות ותבונה בסיסית.
ככלל, פסיכיאטרים לומדים לטפל בבעיות נפשיות שנובעות מפגיעות מוחיות, ולא בבעיות של כלל האוכלוסיה.
גם יאלום כתב שהוא חב את תבונתו להישרדות בשואה, ולא ללימודים.

חוץ מזה, תודה yaelhar, על הביקורת. לא חושבת שהספר הזה יעניין אותי.
חני (לפני 10 חודשים)
יאלום הוא יהלום...ככה אני מכנה אותו . חג שמח...
dina (לפני 10 חודשים)
קראתי את הספר, אפשר לומר ככה בשלוק אחד, אבל לא יודעת.. משהו בו היה חסר, ואין לי מושג מה.
Pulp_Fiction (לפני 10 חודשים)
תודה יעל. ספר פרוזה שכתב פסיכיאטר...רק המידע הזה כבר מבשר שזה לא הולך להיות קל. חוץ מיאלום קשה למצוא פסיכיאטר שכתב משהו ראוי לשמו וגם אצל יאלום זה די מתחכם.
חגית (לפני 10 חודשים)
נושא המשפחה... יחסים בין הורים לילדים....

"לא בכל הדרכים שרציתי ללכת הלכתי,
בדרכים שהלכתי טעיתי ודאי לא פעם אחת..."(יהודה פוליקר)

החיים בהחלט מזמנים קשיים.
צריך להיות סופר מופתי כדי לדעת להעביר את הנושא הזה לקורא בספר.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ