יש ספרים שכבר על ההתחלה תופסים אותנו בבטן, והלפיתה הזו הופכת לתנאי הכרחי להמשך הקריאה .
מקום ההתרחשויות של הרומן הזה היא מדינת קנזס, המדינה ה-34 של ארה"ב. בעברה היא כונתה "קנזס המדממת" בשל המאבקים האלימים שהתקיימו בה בין תומכי העבדות לבין שולליה. היא תפקדה גם כנקודת מעבר בדרך של המתיישבים ליוטה וקליפורניה.
הבחירה במקום הזה אולי לא הייתה מקרית כי אוגדן הסופר, מצליח להדיף ריח רע של אלימות וכפייה כבר בבחירה הראשונה שלו. הוא משבץ עבורנו ברומן הזה את אורח חייהם של החוואים, אורח חיים לגמרי לא קל, על בדידותם ומלחמותיהם באיתני הטבע, ומוליך אותנו בדרכי עפר צרובי שמש, אבק של חרסית צהובה, ענני ארבה שמכהים את האור, ודרך שדות חיטה מוכי כימשון, כפור, סופת ברד של קיץ ורצונות וכעסים מודחקים של מי שוויתר על זכותו לבחור וחולשתו הופכת בהדרגה לעוצמה הרסנית .
ובנוסף הוא גם פסיכואנליטיקן, ולכן הוא מצליח ממש לערות אותנו לתוך פנימיותם של הדמויות, כשהן חסרות עור כמעט. ללא הגנה. הוא מושיב אותנו בתוך תאי המוח העמוקים ביותר ומאפשר לעקוב אחרי הפנים הדחוס, האנרגיה האגורה בגרעין הדי.אן.איי. שלהם עד לשחרור הבלתי נמנע שמתפרץ החוצה ממש כמו בתהליך של ביקוע גרעיני. וכן, קורה בספר שלו דבר איום .
הקריאה קולחת, מרתקת, מסקרנת, ואינה דוחה, ותאמינו לי, כי באופן אישי אני נמנעת מקריאת תכנים קשים ששזורה בהם התעללות. הוא מצליח לכתוב "את "הסיטואציה, את ההתרחשות, מבלי לרדת לרזולוציה גבוהה מדי, אלא רק במובן האנליטי .
ספר על חולשות אנוש. של משפחה אחת, ועל הפרטים שאנו שומטים כדי לגונן ולא תמיד על עצמנו. ומה שיוצא בסוף מכמיר את הלב, ומשאיר את הקוראים עם הרבה חומר למחשבה .
"מסמר עקרב" כתב ביקורת יוצאת מהכלל, ואני יכולה רק להטות את הזווית הצידה כדי להוסיף ולא להכביר .
עיתון "הארץ "חיטט לאוגדן בתוך המכנסיים וניסה לבדוק האם מסתתר שם סופר או פסיכואנליטיקן, ומי מוריד את היד למי. והדואליות הזו משום מה תמיד מסבכת את המבקרים. הם מתקשים לקבל שכל אדם בפוטנציה יכול לחבוש על ראשו שני כובעים ואפילו יותר ...
אז לא נתייחס אליהם. לטעמי הוא כותב יוצא מהכלל, ועל פי הבנתי הוא נחשב גם לבעל מקצוע מוערך, אז כמובן שיש סיכוי שייצא משהו מוצלח תחת ידו .
ספר קטן, 216 עמודים , של "עם עובד" שנקרא בנשימה אחת .


















