ביקורות ספרים על הספר הכול יהיה בסדר
|
כשמסמר עקרב ביקש ממני לבקר את הספר שלו החלטתי לוותר כמעט מיד, הרי רשימת הקריאה שתכננתי כל כך עמוסה ויומרנית שאזדקק לגלגול נוסף כדי לסיים אותה. אבל איך אפשר לסרב לספר בעל כריכה צבעונית שנקרא "הכול יהיה בסדר" בזמנים קשים אלה?
גד מאבד את אשתו שלומית בתאונת דרכים והופך ל"מת מהלך". הוא מסתגר שנה בביתו ונותן לזמן להפליא בו את חמש שלבי האבל שלו ולהשתעשע במחשבות על התאבדות. 16 שנים אחר כך אוסף של פגישות מקריות מבית היוצר של פול אוסטר (רוחו עדן) מלמדות אותו שאולי לא הכול יהיה בסדר אבל יהיה משמעותי. כי כל החיים בנויים מאוסף של מקרים ומצד שני הכול קשור להכול. זהו... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
בעמדכם בדיוטה הגבוהה ביותר שבמגדל הנישא מכל מגדלי העיר, אפשר שהתמונה שתישקף לעיניכם תהא שונה תכלית השינוי מזו הנשקפת מרחובותיה. אפילו הם מזוהמים, מעלים אדי רעל, הומי אדם ושורצים חתולי-אשפתות, חזקה עליכם שדבר מכל הרעה הזו לא יגיע אליכם.
כך גם גד, שומר יערות הכרמל שהתאלמן מאשתו לפני שש-עשרה שנים משמצאה את מותה בתאונת דרכים, משקיף על העולם שברא יוספן ממגדל אשכול שבאוניברסיטת חיפה.
מנוכר מהבריות, חי גד חיי נזירות ומסתגר בד' אמותיו לבל יאלץ להתמודד עם המציאות הקשה מנשוא בה אהבת חייו אבדה לבלי שוב. הוא שוקע באבלו והופך מעין מת-מהלך, כשהתמורות היחידות ... המשך לקרוא
54 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בספר הזה אין קוסמים. גם אין בו שדים, פיות, מכשפות, זומבים, חדי קרן וגם לא רוחות רפאים. יש בו רק בני אדם, בשר ודם, ועלילה שמתרחשת בתחום המציאות. ובכל זאת, הספר הזה הרגיש לי קצת כמו ספר פנטזיה, כי הסבירות שהעלילה המפותלת והמפולפלת הזו תתרחש במציאות היא בלתי סבירה בעליל. תגידו לי בעצמכם: חולה סופנית שרוצה להתאבד, נוסעת במונית, מביטה בשמיים זרועי הכוכבים ומקבלת פתאום תקווה – זה הגיוני? אב ובנו שלא מדברים עשרות שנים ופתאום, אחרי התנצלות מגומגמת, נעשים חברים בלב ובנפש – זה הגיוני? וקבצן שאוסף את הסופנית ההיא, שהתעלפה, אבל לא לבית חולים אלא לחורבה שלו – הגיוני... המשך לקרוא
36 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כשנוסעים לחיפה, כבר בפאתי *ג'יסר-א-זרקה רואים מגדל באופק. תמיד חשבתי שזהו מגדל הטכניון יען כי הטכניון הוא מוסד אקדמי חשוב, נחשב, רם ונישא ומתאים לו לשכון במרומי ההר, ועוד עם מגדל.
אבל לא.
זהו המגדל של אוניברסיטת חיפה, והיא אעפס דווקא לא מתברגת מי-יודע-מה במדרג המוסדות האקדמיים.
ועכשיו נשאלת השאלה:
אם האקדמיה היא מגדל השן,
ואם באוניברסיטת חיפה יש מגדל,
האם המגדל בנוי משן?
מי שיוכל לענות על השאלה הזו הוא גד, שומר המגדל בספר.
גד זה הוא טיפוס מעניין ולא שגרתי. שתי מילים מתארות את סיפור חייו: חומה ומגדל
בעקבות טרגדיה אישית שחווה, גד בנה סביב עצמו ... המשך לקרוא
37 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כותב הספר ביקש ממני להיות כנה, השבתי לו בכנות שאני כבר משוחדת, ולו רק מהעובדה שהספר נשלח אלי על-ידו ישירות לביתי. כעת כשאני עוטה על עצמי את גלימת השופט, אני מרגישה היטב את עוצמת הכוח של "הכרת פנים במשפט". מצד אחד עומד מולי הסופר, אדם נעים וטוב, ואני יודעת שהוא טוב כי הוא הוציא תחת ידיו ספר שעל אף עשרת המכות שהוא מעביר בהם את גיבוריו האמירה שלו חיובית ואופטימית, ואילו לא היה מאמין בטוב שבאדם ובכוחו להשתנות לא היה בוחר להוציא ולהציל ולגאול את כל מוכי הגורל שברא וגם להבטיח שהכל יהיה בסדר. מצד שני ניצב מולי הספר, שאם רגע אסיט את מבטי מיוצרו, הרי שאאלץ להודות ... המשך לקרוא
38 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
****
“The trouble with fiction is that it makes too much sense, whereas reality never makes sense.”
הציטוט שלעיל, מפיו של אלדוס האקסלי, הוא מדוייק להפליא בעיניי, ובחרתי להניח אותו כבר די מזמן בעמוד הבית שלי כאן בבלוג. אמנם לא בטוח שה"בעיה" היא בספרות - ייתכן שדווקא במציאות הבלתי אפשרית שלנו יש לתלות את האשמה, אבל נדמה לי שבמציאות איננו נוהגים להטיל ספק - הרי היא פשוט שם, ויצירות ספרותיות לעומת זאת עומדות תחת ביקורת בלתי פוסקת של היתכנות, של קשתות סיפוריות, או של הקשרים סיבתיים בלתי אפשריים לכאורה. כולנו נספוק את כפותינו בפליאה לנוכח צירוף מקרים שנולד מתוך הסתברות סטטיסטית אסטרונומי... המשך לקרוא
42 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כשהתחלתי לקרוא את הספר הנ"ל חשבתי שהוא יהיה דומה לסגנון הספר האחרון שקראתי לפניו - 'אחותו של הנגר' (מירה מגן) בגלל שנקודת הפתיחה של שני הספרים לכאורה דומה. הגיבור/ה מאבדים את היקר להם מכל והספר מתחיל בעצם אחרי שהתרחשה כבר הטרגדיה.
הספר מתאר את קורות הדמות לאחר שחרב עליה עולמה.
אבל פה בעצם נגמר הדמיון בין שני הספרים. הנה דוגמא טובה לאיך לוקחים כמעט אותה נקודת פתיחה וכל אחד זורם לכיוון אחר לגמרי.
בספר "הכל יהיה בסדר" הייתי אומרת שהנושא הוא בכלל לא דמות אחת והטרגדיה שלה. שאר הדמויות בסיפור לא באות כדי להעצים אותה (בניגוד ל'אחותו של הנגר' אגב) אלא יש להן מש... המשך לקרוא
35 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
על הספר הזה נכתבו ביקורות רבות ובעיניי אין צורך לחזור על הפרטים. גד מאבד את אישתו בתאונת דרכים, הוא מתנתק מן העולם ובוחר לעניש את עצמו ואת סביבתו על האובדן. סדרת מפגשים עם אנשים שונים ומשונים מובילה לשינויים בחייו ובחיי הסובבים אותו.
הגיבור הראשי של הספר הזה הוא לא גד, אלא הגורל. מפגשים מקריים מתגלים כהרי גורל ונפשות נקשרות כמו לולאות בשרשרת אחת אנושית, זוללת הפרלינים:-)
לכל אורך הספר ניתן לראות את האופטימיות שמבצבצת בעד כל מרה שחורה.
התקווה יוצאת עם היד על העליונה מול היאוש, הכפרה מנצחת את הנקמה ורוחב לב את צרות העין.
כמה מחבריי הטובים הם סטיסט... המשך לקרוא
35 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
- - - - -
סקירות לעלילה שבספר כתבו ויכתבו רבים וטובים ממני, וכן התקציר בספר עצמו. לכן אדלג על החלק הזה, ואנסה לכתוב את מחשבותי שלי על הספר.
המסר העיקרי בספר הוא כשמו: הכל יהיה בסדר.
לא הכל טוב, לא אין קשיים. יש, והרבה, והם מתוארים מעולה בספר עצמו. אבל הכל יהיה בסדר, עם הקשיים, עם הצרות הפרטיות של כל אחד. הכל יהיה בסדר.
אני חושב שכל מי שקורא את הספר עם המסר האופטימי שלו מתחזק קצת יותר בכיוון הנכון. מי יותר ומי פחות, אך ודאי שהספר משפיע ולו במעט על כל קורא. כמו כל ספר, בעצם, אך לא בכל ספר מועבר מסר חשוב כל כך. ועל כך אני חייב 'תודה' לסופר.
אז תודה.
נקודות שאהבתי... המשך לקרוא
35 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
חיפה היתה בשבילנו עיירת קיט.
משאת נפש.
שם נרדף ל"חופש".
כל שנה, בקיץ, סבא וסבתא שלי היו יוצאים לשבועיים חופש בבית מלון.
החופש שלנו היה קצר יותר, והבית של סבא וסבתא היה בית המלון שלנו.
בעינינו, הילדים, חיפה כולה לא נוצרה אלא עבור חופשות:
יערות הכרמל, הים, הרכבל, הגנים הבאהיים.
כשסיפרו לנו שהרכבת התחתית היא בסך הכל כלי תחבורה המוביל אנשים לשגרת יומם ולא אטרקציה תיירותית ייחודית לא האמנו.
העברנו את הימים בטיולים ביערות הכרמל, טיולים על חוף הים, נסיעה ברכבת התחתית, היו נותנים לנו כמה שקלים ומרשים לנו ללכת לבד למרכז חורב, שהיה בעינינו קניון ענק ובו גם מד... המשך לקרוא
43 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אסון הכרמל, דצמבר 2010. גד ישב ברום מגדל האוניברסיטה. מדי פעם סקרנים עלו מעלה. תחתיו השתוללו הסירנות, ואנשים נסו כמקקים. חבריו העצים נשרפו אחד אחר השני, אך הוא היה אדיש. אחת עשרה שנה חלפו, הוא בהה באש המתקדמת, מאיימת לכלותו.
הספר מגולל את סיפורם השזור של מעל עשר דמויות, בראשם גד - אלמן מיוסר, שבתום שש עשרה שנות יגון, יוצא אל דרך חדשה, רווית אירועים.
כסופר (בוודאי מתחיל), אין מנוס מלברוא דמויות בצלמך. מסקרן להרהר על נקודות הדמיון בין דן ודמויותיו, האם גם הוא מתענג על עגנון, מצטט את ניטשה ומאמין בבורא עולם?
באותו הקשר, האם ההשראה לסיפור, מקורה בחייו (כמשתמ... המשך לקרוא
35 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
*****
הכול יהיה בסדר / דן יוספן
*****
יש תיסמונת כזו, שהיא לא באמת קיימת ואני סתם המצאתי אותה (כלומר, היא לא ממש מוכרת באופן מדעי ורישמי מצד מומחים לתיסמונות), וקראתי לה "תיסמונת הסופר הסימנייתי".
זו מן תיסמונת כזו, שמישהו מ'סימניה' צועד צעד אחד קדימה ומוציא ספר לאור. עד כאן הכל בסדר, ואפילו מצויין. התיסמונת מתחילה לתת את אותותיה ברגע שאנשים מתחילים לכתוב ביקורות על הספר, וכאן מתחילה הבעיה. או אז מתחילים להופיע ולצוץ בכל פינה, חמשת הכוכבים המוזהבים. 5 כוכבים ועוד 5 כוכבים ועוד 5 כוכבים ועוד ועוד ועוד - עד שאתה כבר לא יכול יותר ושואל את עצמך: "האם כל חמשת הכוכ... המשך לקרוא
36 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
גילוי נאות:
את דן יוספן הכרתי דרך האתר "סימניה". אני נהנית תמיד לקרוא את סקירותיו הנהדרות והמעמיקות. במסגרת היכרותנו הוצע לי על ידי דן לקרוא את ספרו הנוכחי ונעניתי בשמחה. הספר נחת על שולחני בליווי הקדשה חמה ומרגשת. דן תודה רבה מעומקי ליבי.
ועכשיו לספר: הסיפור מתחיל בגד שמביט בתאומים זהים העוטים על גופם לבוש זהה. הם ליקקו גלידה להנאתם, והבלונים שאחזו בידיהם "ברחו" והתעופפו מעליהם בססגוניותם. אלא מה, שאותם בלונים צנחו על קשישה ישובה בכיסא גלגלים. מה עשתה הקשישה? נטלה קיסם עץ ודקרה בלון אחר בלון. (הביטו על כריכת הספר)
כבר בסצנה הזו דן העמיד אחד מול ה... המשך לקרוא
40 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כאדם חרדתי אני מנסה לשקול את מלוא המשמעות של כל החלטה שלי, ולהלקות את עצמי על כל החלטה שהתבררה כשגויה.
אם רק לא הייתי מסכימה לחגוג את יום ההולדת של הגדולה במתחם טרמפולינות, ואילו לא הייתי מאשרת לקטנה לקפוץ עם הגדולים, היא לא הייתה שוברת את הרגל בפעם הראשונה, ואז לא היתה שוברת את הרגל בפעם השניה.
"ואיך את יודעת שלא היה יותר גרוע?" שאלה הקטנה למשמע הגיגי. "אולי אם לא היית מאשרת לי לקפוץ עם הגדולים אז איזה ילד היה קופץ לי על הראש? ואולי אם לא היינו נוסעים לטרמפולינות אלא לספארי אז איזה אוטו היה מתנגש בנו? אז עדיף רגל שבורה!"
היא צודקת כמובן. למרבה הצער לא נ... המשך לקרוא
37 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
דן יוספן יודע לכתוב ולספר סיפור. זו לא אמירה מקורית במיוחד. שמו לזה לב לפני ואני רק מהדהד את זה. אני רק מוסיף שבעיני זה לא עניין של מה בכך. שליטה לשונית והרצת אצבעות על המקלדת לא מבטיחה סיפור רהוט או סיפור בכלל.
שני דברים לא קטנים עמדו לזכותו של הספר:
א. כבר בהתחלה היתה תחושה שזו כתיבה מסוג הכתיבה הקסומה של אפלפלד. כתיבה צנועה, שקטה, פרקים קצרים יחסית ולא מעיקים, הכל בהיר ונהיר.
ב. הספרים החביבים עלי הם אלה בהם סיפור אנושי קטן מסופר בכישרון גדול, תרתי משמע. הנה עוד קריטריון ובכך היה אפשר להסתפק.
ספר ביכורים לפנינו ולכן, מטבע הדברים, עין הקורא המיומן מחפ... המשך לקרוא
39 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
דן יוספן יודע לכתוב. הוא גם יודע לספר סיפור.
הספר עוסק בצירופי מקרים, בגמול ותגמול. במובן הזה הוא חביב מאד. כי מי מאיתנו לא רוצה להפוך את "צדיק ורע לו רשע וטוב לו"? כולנו מחכים לגמול. עדיף בעולם הזה אבל חלק מאלה שמחכים לגמול מוכנים להסתפק בשור הבר או ב 72 בתולות, גמול השמור לבעליו, לפרעון לא מיידי. ואנחנו הקוראים מריעים לדמויות שרקח הסופר, כאלה שהלואי ועולמנו היה מכיל יותר מהן: מתיידדים בקלות, מגלים מיד את סודותיהם למי שהיה לפני חמש דקות זר גמור, שלא לומר אוייב, מתעלמים מסטיריאוטיפים ומעמדיוּת. האינטלקטואל מתחבר עם נהג מונית ערס (שמתברר כבעל לב זהב עם מ... המשך לקרוא
41 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
יש משהו מופרך ברעיון לכתוב את הביקורת הזאת במה שנותר מההפסקה שלי - חמש דקות. ארבע.
אזהרה: יהיו כאן הרבה ספויילרים. כלומר, אם יהיה לי זמן לכתוב אותם.
את "הכול יהיה בסדר" קיבלתי בדואר עם הקדשה אישית. מה שמונע אותי מלומר הרבה מאוד דברים.
כי הייתי יכולה לומר לכם שזה הזוי שאדם שחמש עשרה שנים לא דיבר עם איש בעקבות מות אשתו מתאהב תוך חודשיים, מתיידד עם נהג מונית שהבן של חברתו החדשה מציל מדקירה בידי הבן המאומץ של הורי אשתו המנוחה שנהרגה בידי נכדתו של האיש שמעודד את רוחה של החולה הסופנית שמבקשת מגיבור הסיפור שיאפשר לה להתאבד (רשימה חלקית)....
אבל זה קצת מצחיק ל... המשך לקרוא
30 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
"בכאב מצאתי אושר, באור גדול מצאתי חושך [...]
והמרחק מגעגוע, הוא המרחק משיגעון [...]
אני עוצם את העיניים, בין מציאות לבין חלום.
ומי יזכור שלא אהיה כאן?
ומי ייקח אותי אליו?
אני עוצם את העיניים וזה נעים, נעים עכשיו [...]
עד ניצחון אחד קטן." (עילי בוטנר)
https://youtu.be/yaB88Y_A9ns
"הכול יהיה בסדר" - כך רצה להגיד (בדמיוני) בשקט, במילים של עידוד, תוך טפיחה על השכם וחיוך של "יהיה טוב, חבר", דן יוספן, מחבר הספר לגד.
גד, האיש הצעיר, המהווה את הדמות הראשית, הפותחת והמובילה בסיפור, שוקע בעקבות אסון שפוקד אותו (... המשך לקרוא
40 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
הכול יהיה בסדר....כשמו כן הוא! הכול...הכול יהיה בסדר....האמנם?
המשקפיים הוורודות של דן יוספן, התקווה הגדולה, האופטימיות, הובילו אותו לכתיבת ספר ביכורים.
הספר מתחיל במסע של אדם העונה לשם גד, מסע ייסורים של אדם שאיבד את אשתו בתאונת דרכים מחרידה, ובו בזמן איבד את דעתו, את שפיותו, את עצמו!
שרשרת של אנשים חדשים, נשזרות בחייו של גד אחרי שש עשרה שנים בהן היה מנותק מהחברה, ממשפחתו, ואפילו מעצמו! מוצא גד סוף סוף את הנחמה...
האומנם?
במלאכת מחשבת, בשפה עשירה, בחידודי לשון, ואירוניה, מתחיל דן לחבר את הפאזל הגדול, לאט לאט, כל דמות נוספת מתחברת ומתקשרת באיזשהו אופן לגד ו... המשך לקרוא
27 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
על הדבש ועל העוקץ - על המר והמתוק [...] שמור נא לי אלי הטוב.
"אל נא תעקור נטוע, אל תשכח את התקווה, השיבני ואשובה, אל הארץ הטובה.
על האש המבוערת, על המים הזכים, על האיש השב הביתה מן המרחקים.
על כל אלה, שמור אלי הטוב [...] אל נא תעקור נטוע, אל תשכח את התקווה [...] מיגון, מפחד פתע וממלחמה.
שמור על המעט שיש לי, על האור ועל הטף על הפרי שלא הבשיל עוד ושנאסף."
ונדמה כל אלה נמצאים בסיפור. הכול יש כאן - סיפור מקורי מאוד! אבדון ושכול, פשע ומצוקה, צחוקים ושמחה, מחלות וכאב, שמחה ונחת, וגילה רנה דיצה וחדוה אהבה ואחווה ושלום ורעות.. אנשים טובים ואנשים מיוחדים, אנשים מעצבנים ואנ... המשך לקרוא
24 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
לפני זמן רב רץ ברשת סרטון די מדהים על ילד שבגדיו מרופטים ונעליו קרועות כך שהבוהן צצה לו מהנעל. הוא שיחק בפארק ושם על ספסל ישב ילד בן גילו שכל בגדיו חדשים יפים ונקיים..הוא ישב מתחת לעץ והביע משאלה להתחלף עם הילד על הספסל.סוף הסרטון מראה שהם אכן התחלפו אלא שהילד שישב על הספסל היה משותק בשתי רגליו. אולי קלישאתי אבל האושר הגדול הוא באמת להיות מאושר ממה שיש לך בעיקר...וביננו כמה מאיתנו ממלאים אחר ההסכם הזה עם עצמנו לא לרצות עוד ועוד על שנתפוצץ ממלאות בכל אספקט של החיים...
אז על מה באמת הספר? על האנושיות והפשטות במגע עם אנשים זרים או אהובים.
ומדוע הוא כל כ... המשך לקרוא
43 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כל סופר יוצר בספרו הראשון את הדמות הראשית בצלמו ובדמותו. ולכן הבבואה שנשקפת אלינו מן הספר היא בבואתו שלו. אולי היא שונה במקצת, אולי היא נצבעת בצבעים אחרים, אולי יצק בה תכונות שונות משלו עצמו, אבל את המאוויים והתשוקות, את הצער הכי כמוס שלו הוא יוצק בדמות שייצר.
גד, גיבורו של דן יוספן, איננו יוצא מכלל זה. גד התאלמן שש עשרה שנים לפני האירועים המתרחשים בספר. אשתו נהרגה בתאונת דרכים. שש עשרה שנה הוא מתגעגע געגועים עזים לאשתו המתה. ואין כמו אשה מתה להיות דמות מורמת מעל. היא לא מתבגרת ולא משתנה, היא לא מרגיזה ולא רבה, היא נשארת צעירה ובעלת תכונות תרומיות ונפ... המשך לקרוא
39 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר הביכורים של דן יוספן זימן לי חוויית קריאה נדירה.
צחקתי, הסתקרנתי, דמעתי, התרגשתי ובעיקר התפלאתי.
המחבר שזר בספר במלאכת מחשבת, שלל דמויות שאירועים שונים מהעבר ומהווה מקשרים ביניהם במקריות נדירה.
הכתיבה מעידה על כישרון ומשולבים בספר התכתבויות ורמזים שכל אוהב ספרות יכיר.
אני ממליץ בחום על הספר, תנו לו הזדמנות והוא ילווה אתכם הרבה לאחר תום הקריאה.
... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
תחילתו של הספר מתמקדת בגד, הדמות המרכזית, האסון שפקד אותו והעונש שגזר על עצמו.
הנה, חשבתי לעצמי- כבר נחשפה תמצית הספר. אך טעיתי:
דמות ועוד דמות מתווספות אט אט למרקם סיפורו של גד וקשרים הולכים ונשזרים בין הדמויות השונות.
כל דמות ועברה האישי, כל דמות וגורלה, הסודות וה"חבילה" אותה הוא סוחב.
דן (המחבר), משתמש בשפה עשירה המשלבת פתגמים ואמירות מהשפה העברית היפה, קושר קשרים בן הדמויות, בזמני עבר, הווה ועתיד ועם קצת אוטפטימיות נחשפת ומתהברת לעני הקורא התמונה השלמה והמלאה.
הקורא יוכל בנקל להזדהות עם הדמויות שבספר. כל דמות וסיפור חיים מפתיע ומעניין אשר נחשף ר... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אחד מספרי הביכורים היפים ביותר שקראתי בשנים האחרונות! יש בו הכל: דרמה, מתח, חוש הומור, שמחה, עצב. אפשר ללמוד ממנו המון בנושאים כמו אמונה באלוהים, התמודדות עם נושאים קשים כמו מחלות סופניות ומוות של אדם קרוב, האם לאדם יש שליטה על חייו או שהכול "כתוב מלמעלה". מה שיפה בספר הוא שלכל דמות יש השקפה אחרת בכל אחד מהנושאים האלה, כך שאין כאן איזושהי יד מכוונת בנוגע לדעה זו או אחרת, וכל קורא יכול לקחת בשביל עצמו את מה שהוא מוצא לנכון ומאמין בו.
יש בספר הרבה משפטים חכמים שהם כמו אמרות יפות, ויש בו גם אמרות ממש - ציטוטים חכמים של כל מיני פילוסופים. הם משתלבים בעלילה בצ... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר חזק, מטלטל, עוצמתי, דמויות שנצרבות בזיכרון ונחקקות בו לעד. הדמויות שריגשו אותי במיוחד הן אלו שמתמודדות עם המוות והשכול בחייהן האישיים (מחלה סופנית) והמשפחתיים (אנשים שאיבדו את יקיריהם). אעפ"י שהספר עוסק בנושאים שהם באמת ברומו של עולם, הוא איננו קודר ומעיק וחלקים ממנו ממש משעשעים.
העלילה איננה קופאת על שמריה, והיא רצופה התפתחויות ותפניות למכביר באופן שמצד אחד עושה חשק תמידי להמשיך לקרוא ומצד שני מעלה רצון להשהות מעט את הקריאה כדי שהתענוג לא ייגמר...
מה שמעט הפריע לי הייתה ההפרזה באלמנט של הפחמימות המתוקות כגורם מנחם בחיי הגיבורים - כמעט מכל עמו... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר עוסק בנושא המוות ,האמונה ואפסיות הקיום בצורה קלילה ומשעשעת בשילוב סצנות פציעה ,מוות ובליסת תופינים מנחמת על גבול הגרוטסקי שמשותפת לשלל הדמויות, אולי הספר נכתב תוך כדי צפייה במאסטר שף או אהרוני . אם הספר יהיה אי פעם מועמד כספר קריאה בתיכונים אין ספק שהוא יפסל בשל הרהורי הכפירה השזורים בו כחוט השני.
הספר כתוב בשפה עשירה וקולחת על שלל דמויות מהחיים תוך כדי בניית תצרף מדויק המחבר ביניהן. בספר ישנם מעברים טבעיים משפה גבוהה לשפת רחוב בשילוב הגיגים פילוסופים של ניטשה ,עגנון ונהגי מוניות ססגוניים ,כל זאת מבלי להישמע מעושה. טרם החלטתי אם הסוף הוא ט... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הגעתי אל הספר בעקבות ההמלצות הקודמות, וממש לא התאכזבתי. הספר מרגש ונוגע ללב בצורה שקשה לתאר במילים. הספר מתאר מארג חיים של אנשים טובים שכל קורא יתחבר אליהם, באופן שבו חייהם משתלבים איש בחיי רעהו. הספר בנוי כמו פאזל שבו כל קווי העלילה השונים מתחברים בסוף, והדבר כרוך בהרבה הפתעות עלילתיות שאי אפשר לחזות. מעבר לכל, הספר מרגש ונוגע ללב. ממליצה עליו מכל הלב ובחום רב! ... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר אחד מהטובים שקראתי.
ספר הכתוב בצורה קולחת ורהוטה . הכותב לא פסח על האהבה, הכאב ,חוש ההומור ושאלת השאלות - הדת.
מצאתי את עצמי צוחקת ובוכה כאחד.
ספר בעל תובנות לחיים המתאר קשיים ודילמות מחיי היום יום. ההרגשה היא כי פסיכולוג כתב את הספר.
לא הצלחתי להוריד את הספר מהיד עד לסיומו.
ממליצה על הספר בחום!!!!!
מחכה כבר לספר הבא שלו.... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר מרגש מאוד. יש שם שני פרקים שאפילו אדם קשוח במיוחד יבכה בהם: מכתב לאלוהים שכותבת אישה שהולכת למות ממחלה סופנית ומונולוג של אדם שאיבד את אשתו ובתו ונשאר לבד בעולם. עכשיו אתם בטח חושבים: מה אנחנו צריכים את הספר המדכא הזה, כאילו שאין לנו מספיק צרות בחיים... אז זהו, שלא. באופן פרדוקסלי הספר ממש משעשע ולפעמים אפילו מצחיק... יש בו חוש הומור שחור, הקריאה קולחת והעלילה רצופה תפניות והפתעות וחיבורים בין קווי עלילה שונים,לעתים באופן מוגזם... ובזה מתבטא גם החיסרון של הספר: כל התפניות האלה פוגעות קצת באמינות של העלילה. ... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
טוב, אז ראשית כל העלילה, בקיצור: לאחר מותה של אשתו גד גזר על עצמו חיי פרישות. פגישות עם דמויות חדשות שינו את ראיית העולם הקודרת שלו: הוא הכיר את סיגל, אם חד הורית, והתאהב בה, והתיידד עם מזל, חולה סופנית שנעה בין ייאוש לתקווה. חברותו עם אברם,נהג המונית, התחילה ברגל שמאל. אברם נראה לו מושחת וגד ביקש לנקום בו,נקמה שעתידה לשנות את חיי שניהם מן הקצה אל הקצה.
מוטיב המקריות שזור בספר מראשיתו ועד סופו ואינו פוסח על איש מגיבורי הספר. לגד ולחבריו החדשים מזומנות פגישות עם דמויות משולי החברה, כמו יהושע - קבצן זקן, חכם ואפוף מסתורין, קהלת המתוסכל והעצוב, שמתפרנס למח... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
