ביקורות ספרים על הספר המוות והפינגווין
|
"מבריק ומקורי, מצחיק ועצוב" ("הארץ") - רשום על הכריכה. מסכימה עם שלושה, מצחיק זה לא. אפילו לא קצת. מזכיר סרט שרובו מתנהל באפלה. אם הייתי צריכה לתאר את הספר בצבע הייתי בוחרת אפור. כאלה הם חייו של ויקטור, או בעצם של כולם, לפחות שם באוקראינה של שנות ה-90. בורג קטן במערכת שלאף אחד אין מושג מי באמת עומד מאחוריה, שקוע בבדידותו אף שהחיים מזמנים לו אנשים קרובים כביכול, כל אחד בודד בבדידותו והם בודדים יחד. אכן מבריק, מקורי, מאוד מאוד שונה ומאוד מאוד עצוב. ממליצה בחום!... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
מקורי/משונה, סוריאליסטי אבל לא מצחיק (כמו שהבטיחו).
קולח אבל מרגיש קצת סתמי (אולי זו המטרה), הסוף לא רע.
סה״כ נחמד אבל לא הצלחתי לפענח מה הפך דוקא את הספר הזה ללהיט אצלנו.... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לפני, בערך שנה, נסעתי בכביש סיבירי נידח למדי.
תוך כדי הנסיעה הנופים האנושיים התחילו להכנס לתוך האוטו, ובהמשך גם לתוכי. אני זוכר את הסיפורים של האנשים שפגשתי בכל מיני דוכנים בדרכים, בחנויות קטנות עם מעט סחורה, או בירידים בכניסות לכפרים קטנים.
הנסיעה ארכה שבוע, ימים, ולקראתה סיומה - כבר הרגשתי איך הכביש הזה, הכפרים הקטנים שבצדי הדרך, האנשים והנופים מספרים סיפור כל כך אחר.
ככה גם הספר הזה, ויקטור, פינגווין , מישה ועוד שלל דמויות הופכים להיות סיפור מלא חיים, ולמרות ההתחלה הבלתי אפשרית הכל נראה הגיוני.
קצת על הנסיעה ההיא אפשר לקרוא כאן
http://40mm.blogspot.co... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר יפה, הזוי בתחילתו שמתחיל להתנהל באיטיות ולאט לאט מושך את הקורא עד לרגע השיא ממש בסוף הספר.
בניגוד לספר של אהרון מגד - החי על המת, בספר זה הסופר הוא מאד פורה וכתיבתו היא על בני אדם בחיים (העתידים למות) אם כי בסופו של דבר הדמות הראשית בשני הספרים מתפרנסת מהמוות.
... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
נתקלתי בספר הזה ממש לפני שעליתי לרכבת מבאר שבע לחיפה, כשסקרתי את הספרייה הקטנה שהרימו בתחנת הרכבת למען הנוסעים. היה לי כבר ספר בתיק ('האומץ לנצח' של עפר שלח) אבל אינני יכול להתעלם ממדף ספרים שמוצב מולי, ככה זה בטבע שלי, ובמיוחד מדף שממנו אוכל לקחת כל ספר שארצה. אז לפני הסקירה והכל, מגיעים שבחים למי שזה לא יהיה במשרד התחבורה או הנהלת הרכבת על היוזמה המפתיעה הזו – אני מקווה שהיא תאריך ימים ושקוראים באמת יפקידו ספרים לטובת הנוסעים האחרים (אני סקפטי, כי אני עצמי לא בטוח שאפקיד שם ספרים).
'המוות והפינגווין' מתרחש באוקראינה של אמצע שנות ה90'. ויקטור הוא בחור ... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אלגוריה על התנהלות האדם בחברה הנמצאת בתהליך התפרקות. על הנטייה הטבעית לשקוע בתוך העולם הקטן שלך, לדאוג לביתך ולחייך, ולנסות לשרוד מול קשיי החיים. זהו עולמו של ויקטור, סופר בינוני המנסה לפרסם את סיפוריו ובעיקר לשרוד. כך הוא מקבל על עצמו משימה מוזרה של כתיבת הספדים על אנשים חיים, מבלי לשאול שאלות מיותרות. גם כשהכל מצביע על התפתחויות מוזרות, שנקל היה לקשור להספדים שלו, ויקטור ממשיך שלא לשאול שאלות מיותרות, מה שמסתבר כדבר הנכון עבורו באותו הזמן או כפי שבהמשך אומר לו "הבוס", נותן העבודה העיקרי שלו:"עדיף שלא תשאל שאלות. תמצא הסבר שיהיה לך נוח אתו...". האירו... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
****
לוויקטור יש חיים פשוטים. הוא כותב הספדים לאנשים שעדיין בחיים, עושה מזה שלוש מאות דולר בחודש, ומתגורר בדירה קטנה בקייב שהורישה לו סבתו, כששותפו לדירה הוא פינגווין חולה-לב בשם מישה. ההספדים מאפשרים לו לחיות בנוחות יחסית, למרות שיש לו תחושה עמומה ומוצדקת למדי שכוונותיהם של מזמיני ההספדים אינן טהורות לחלוטין, ושהוא עצמו משמש ככלי משחק בידיהם של כוחות נעלמים. הוא פוגש כל מיני סוגים של אנשים, ביניהם סרגיי, שוטר המקוף, ועד מהרה מתפתחת ביניהם ידידות פשוטה הכוללת כוסיות קוניאק ושיחות חסרות תכלית אל תוך הלילה, שיחות מהסוג שחולקים חברים שיכורים שאין להם... המשך לקרוא
36 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
מי שאוהב חיות, אבל ממש אוהב יכול להבין את עומקו של הספר. הקשר שבין גיבור הסיפור - ויקטור לפינגווין שלו והקשר שלהם לסביבה פרט על כל נים אצלי.הגבול בין האיש לחיית המחמד שלו מטושטש לגמרי. מי האיש ומי הפינגווין? מי ה"מבוגר האחראי"? מסביב לעולם הקטן בו חי ויקטור עם הפינגווין שלו - עולם חמים, מבודד ועצוב, יש מזג אויר קפוא, בדידות, קור אנושי, תככים ומוות. הקור שאופף את הספר מכל כיוון מצטמצם לחום, אהבה, שותפות גורל, דאגה והתכרבלות כשזה מגיע לקשר בין ויקטור לפינגגוין. בזכות הפינגווין ויקטור נפתח יותר ומצליח להתמודד ביתר קלות עם כל מני צרות שנופלות עליו (בדמות של ... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
סופר רוסי כושל ומתוסכל, שחי לבדו בדירה, עם פינגוין שאסף מגן חיות, מקבל הצעה מעורך עיתון בעירו, עליו לכתוב הספדים של אנשים בולטים ומשפיעים בעיר. המיוטחד והמשונה הוא שההספדים נכתבים על האנשים בעודם חיים, כתוכנית מגירה לעת הצורך, כפי שנאמר לסופר. והתנאי השני הוא שהסופר לא מפרסם את שמו ככותב ההספד.
המשכורת המוצעת והתסכול מספריו וסיפוריו שלא נכתבים, מביאים את הסופר להסכים וכך הוא מתוודע לעולם אפל בו הספדיו הם על אנשים חזקים אבל מושחתים, בתקופה הראשונה כל ההספדים נשארים במגירה, איש לא מת וחוסר הפרסום מפריע לסופר, אך לאחר זמן נראה שהכל מתהפך, וההספדים מתח... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
במילה אחת נהדר.
וכל מה שתורגם "חברו של המנוח" "ומנקודת מבטו של העשב" מצוינים,
שמעתי מחברה אוקראינית שהכירה אותו ממש באוקרינה שיש לו ספר חדש בדרך... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לרוב האנשים אני לא ממליץ לקרוא את "המוות והפינגווין". רוב האנשים, כלומר - אנשים שלא שוקעים בחוויית הקריאה, אלא מבצעים אותה באופן שטחי. קוראים לשם הקריאה. האוכלוסייה באתר הזה שונה. לכל אחד ואחד מכם - אלו שקוראים את הביקורת הזו - כדאי להשיג את הספר.
על פניו, אין לספר הזה את כל מה שמתבקש על מנת להיות ספר 'גדול' - העלילה שלו לא עקובה מדם, הגיבורים אינם יוצאי דופן (במובן הסטנדרטי של המילה) והכתיבה אינה רהוטה במיוחד. למעשה, כפי שרבים תיארו את הספר בביקורות קודמות - הוא עשוי להתפרש כדיכאוני בעל נטייה לאפרוריות. ועם זאת, ברגע שמפסיקים לחפש מה טוב ומה רע ונותנים לנפ... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הכתיבה הרוסית מצליחה שוב להפתיע.כמו נחשול שהולך ומתעצם,עושה זאת אנדריי קורקוב באיטיות ,מכניס את הקוראים תוך כדי שעמום קל אך די מושך וסוחף אל תוך חייו של ויקטור. הספר מפתיע בפשטותו וניחנים בו יכולות כתיבה מבריקות. זה לא עוד ספר!!! הסוף מפתיע כל כך שלא רציתי שיסתיים. קריאה מהנה.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
המוות והפינגווין הוא ספר שאמור לשקף את המתחולל באוקראינה בפרט ובכל שאר חלקי ברה"מ לשעבר בכלל - את חוסר היציבות הפוליטית, הפערים החברתיים העצומים, היעדרות שילטון חוק וחברה שנשלטת ע"י מאפיה ואוליגרכיה. כמו במקרים רבים, בתשתית הספר גלום המון פוטנציאל, אולם ההרגשה היא שהוא לא ממוצה. הסיפור מתמקד יותר מידי ברמיזות דקות על אותה מאפיה ואותם עורכי עיתונים שמבקשים מויקטור לכתוב את הספדיו. שום דבר לא נאמר במפורש והכל מתנהל תחת כותרות וסטריאוטיפים. בנוסף, הרבה מהמצבים שמתוארים בספר כגון שיתוף הפעולה עם השוטר החביב ועוד אמנם תורמים לסיפור אולם לא קשורים למצ... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
אל "המוות והפינגוין" הגעתי לאחר שידידה שמעה שאני קורא את "הדבר" של אלבר קאמי. סיפרתי לה על העומק של הספר, על הדכאון העמוק שהוא נוטה להשרות (במידה ומתחילים לפשפש בעומקו הפילוסופי), והיא בטוב ליבה רצתה לתת לי ספר פחות מיושן. כך הגעתי אל "המוות והפינגוין", ספר קצר וקליל, שבכלל הושאל לי כ"ספר לשבת" ושקריאתו נמרחה לה במשך שבועיים.
כשקריאה בספרים קלילים כאלה נמרחת לה, זה לרוב לא נובע מחוסר זמן, אלא מחוסר עניין. ואכן, זה המקרה גם בספר הזה.
"המוות והפינגוין" הוא ספר יחסית קליל - גם הדכדוך שלו, גם הפסימיות שלו - הכל מוגש באוירה מחויכת עם כמה כוסיות וודקה ודג מלוח.
... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אז יש פינגווין בחדר ואני מסכים זה די מגניב וחמוד אבל לא מחזיק ספר ולזרוק פינגווין לסיפור לא הופך אותו למקורי.
יש דמות ראשית בסגנון מורקמי – קמה , אוכלת , עובדת ,עושה כלום , מקבלת מוזריות שנופלות עליה בהכנעה אדישה. אבל מה שעובד לאחד לא עובד לשני.
אולי משהו לא עבר בתרגום אולי זה סגנון שאני לא מתחבר אליו ואולי זה הומור שאני לא מבין אבל האפרוריות של הסיפור וחוסר האמינות של הדמויות – ביחוד הילדה - גרמו לי להתעצבן ולספור דפים עד סיומו.
זה ספר קצר וקראתי עד הסוף כי אני אוהב לדעת מה מעבר לפינה והבחור שהמליץ עליו אמר שזה הספר הכי מקורי שקרא, אז חיכיתי שיבוא ... המשך לקרוא
22 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אחת הקריאות היותר משעשעות ועצובות שקראתי. עוד אחד מהספרים שמשקפים את המקום מהם הגיעו בצורה כל כך אישית, ברורה וקומוניקטיבית.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
מקורי ומיוחד. עצוב ומשעשע. התמוגגתי מקריאתו של הספר. השילוב של עצב ומלנכוליה עם הומור נפלא.
בלו הייתי קוראת את הספר לא הייתי בטוחה שניתן לכתוב משהו עצוב שיהיה גם משעשע באותו הזמן.
הספר מתורגם מרוסית. תירגום הנכון של שם הספר הוא:
"מותו של זר" ולאכפי שתורגם "המוות והפינגווין".
ספר שהוא בעיני, ממתק!
... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
באמצע הספר, לאחר מאבקים קשים עימו הבנתי שכנראה הומור רוסי זה לא בשבילי.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אולי התרגום לא לגמרי מדוייק או שזאת המנטליות השונה אבל מי שלא בא מהעולם הזה או לא מכיר אותו אולי יתקשה להבין את הספר.
מומלץ לאלה שעזבו את ברית המועצות אבל לא התנתקו לגמרי, הספר שנון ומתאר באופן מדוייק ומלא כאב את החיים שאחרי הנפילה של ברית המועצות
אני אהבתי, אבל צריך אורח רוח ללא ספק בשביל לקרוא עד הסוף... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר איטי מאוד, התחושה לאורך כל הספר היא שהעלילה לא ממש מתקדמת לשום מקום, וגם "הטווויסט" בסוף הוא לא ממש טוויסט, בטח לא אחד ששווה לקרוא בשבילו 230 עמודים של כתיבה אפרורית משהו.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לקח לי המון זמן לקרוא אותו, הקריאה לא זרמה כ"כ. בסה"כ ספר נחמד-יותר לאנשים שמבינים רוסית (התרגום לא מוצלח לטעמי, אנשים שלא דוברים את השפה לא יבינו חלק מהדברים)
אהבתי את הסוף.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
ויקטור, סופר מתוסכל, מקבל משרה בעיתון מסויים באוקראינה. המשרה פשוטה יחסית – כתיבת הספדים לאנשים חיים, שיום אחד ימותו, והעיתון ישתמש בהספד המוכן. לכאורה, משימה פשוטה יחסית.
בתחילה יש לויקטור יד חופשית והוא כותב הספדים על אנשים עליהם הוא קורא בעיתונות היומית. אט אט מתבקש ויקטור להתמקד בהספדיהם של אנשים מסויימים ולמרבה ההפתעה אנשים אלה מתים בזה אחר זה.
ויקטור חולק את חייו עם פינגווין, אותו לקח מגן החיות כשזה התקשה לממן את אחזקת החיות. הפינגווין משמש כחיית מחמד ובשלב מסוים מתבקש ויקטור להתלוות לפינגווין ללוויות של אנשים מפורסמים שזה אך מתו.
הסיפור ה... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר נחמד מאוד.
אין יותר מדי מתח ולמה לצפות.
בזכות מישה (הפינגווין) המשכתי לקרוא את הספר, הוא כבש את לבי. חוץ ממישה שום דבר אחר לא כבש אותי בספר.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
ספר מתוק, עדין ואיטי. הפינגווין פשוט חמוד ושובה לב (גרם לי לרצות לאמץ גם לי פינגווין). למי שמצפה לאיזה ספר מתח על פי המתואר בכריכה האחורית צפויה אכזבה, אך מי שאוהב ספרים המתנהלים בנחת אך שנונים ומעוררים חיוך (כאמור, במיוחד התנהלותו של הפינגווין), יהנה מאוד.... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
סיפור נחמד, מ א ו ד אהבתי!
החלטתי לקרוא את הספר בפעם הראשונה כשנפלו עיניי על הכותרת "המוות והפינגווין".. וגם לאחר שקראתי את הספר אני עדיין מאמינה שזאת הכותרת הכי מושכת ומוצלחת!
ומי יכול לא לאהוב את הפינגווין בעל העיניים המדוכאים -מישה-!!
ויקטור לקח את הפינגווין מישה מגן החיות כשלא יכלו להאכיל אותו, לפני כשנה משמצא עבודה בעיתון ונטלו עליו כתיבת ספדים על אנשים מפורסמים שעדיין בחיים -מכאן אנחנו יכולים להריח את הלכלוך והצרות שתבוא מעבודה כזו-
התחבר ויקטור למישה ונהייו לחברים טובים, אבל מישה חלה והייה על ויקטור להציל אותו ולשלוח אותו אל סביבתו הטבעית א... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
ספר שנון, ביקורתי ומשעשע. לדעתי הוא אחד הספרים הטובים שנכתבו בשנים האחרונות.
הספר מבקר את החברה ברוסיה שלאחר נפילת המשטר הקומוניסטי- ההפרטה, האלימות, השחיתות ואבדן הערכים.
קורקוב מפליא לעשות זאת תוך סיפור משעשע וסוחף, ספר שאי אפשר להפסיק עד שמסיימים. (לדעתי הסוף היה די צפוי, למרות שהרוב טוענים שהוא מפתיע...)... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
(עשיתי 'העתק-הדבק' לתגובה על הספר ששלחתי לפני כשנתיים לאתר e-mago)
סיימתי זה עתה את הקריאה...
... והחיוך האידיוטי מסרב לפנות את מקומו לדיון כבד ראש במשמעויות ספרותיות ופערי תרבות. אך פטור בלא כלום אי אפשר, ובשליפה מן המותן אסתכן ואומר כי מימי לא קראתי אנטי-דרמת מתח פוליטית כה מענגת ושנונה.
ספר רווי אירוניה והומניות, ההופכים אותו בעיני לעל מקומי ועל זמני, גם אם הוא נטוע היטב בשני המימדים.
גן החיות האנושי כבר מזמן לא זכה לייצוג ספרותי כל כך מדוייק ונשכני.
ועוד שתי הערות, האחת על המוות, השנייה על הפינגווין:
על המוות: ובכן, קורקוב מבהיר באופן חד משמעי ... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
|
|
אני אוהבת את אנדרה קורקוב. בשפה נעימה וקולחת הוא טווה סיפור, סיפור שיש לו אמירה. המוות והפינגווין, סאטירה צינית, חזקה עד כאב. ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
אוקיי, מבט ראשון: בדידות, רוסיה שאחרי עידן הדיקטטורה ועדיין בעידן הדיקטטורה, פינגווין הזוי ועוד קצת בדידות. מתכון מושלם לאחד מאותם ספרים שקוראים מתחת לפוך עם שוקו חם.
לצערי, לא בדיוק.
בהרבה ביקורות שקראתי על הספר השתמשו בשני ביטויים בחופשיות רבה מדי, מסיבות לא נכונות:
סוריאליזם והומור רוסי.
בתור חובב סוריאליזם (א-לה מונטי פייתון) מצאתי שהפינגווין מוזר, אם כי לא מוזר מספיק כדי ממש להפוך את כל העסק לfull blown surreal weridness.
הומור זה עניין של השקפה, אישית, אולי זה נובע מחוסר היכרות עם עולם ההומור הרוסי, לא מצאתי.
יחד עם זאת, למרות האכזבה, לא הרגשתי שאיבדתי ... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
|
|
|
סיימתי את הספר הזה אתמול עם תחושת הלם קלה.
הציניות ,הבדידות והסוריאליזם יחד עם הומור רוסי במיטבו גורמים לספר הקטן הזה להיכנס ללב שלך ולא לצאת .
ויקטור מתפרנס מכתיבת הספדים לאנשים חיים. אבל איכשנו כל אחד שהם כותב עליו מוצא את מותו לא בנסיבות טבעיות.
למישה יש פינגווין .ומכאן הכל הולך ומסתבך לסיפור רגיש ונוגע, על בדידות ומאפיה , הקשר בין הון ושלטון ואיך התקשורת תמיד אשמה.
מומלץ מאוד ! ... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר חכם-נבון-אלגוריה שנונה על בדידות האדם וכוחה העצום של אהבת החי.
לא מצחיק ולא בטיח-להיפך: הומור מאקברי וטרגדיה של האדם הקטן מול עולם מנוכר ועויין
יופי של תרגום
מצויין ומסקרן-מקורי בכל קנה מידה... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר קצר למדי, מאוד קריא ומאוד מהנה. אנשים שמצפים להומור שיגרום להם לצחוק בקול, באמת לא ימצאו את מבוקשם כאן.
אני רואה את הספר הזה כמשהו שרוסי אחד יספר לשני בשלוש בבוקר, בסופו של בקבוק וודקה.
ההנאה הגדולה מהספר היא טמונה בלדמות בראש את כל הסיטואציות עם הפינגווין. זה באמת נחמד.
יומית מומלצת, בקיצור.... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר ממש מומלץ , הוא משעשע מאוד , הסוף שלו ממש טוב.
הוא מותח וגורם לחשוב(ואני בעיקר אוהב ספרים שגורמים לחשוב)
הוא כולו הזוי לחלוטין עם אירועים הזויים וזה יוצר המון התעניינות.
... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
נתקלתי בהרבה אנשים שקוראים להומור בספר הזה "יבשושי", ובאופן כללי אומרים שהוא לא מצחיק. גם לי ההומור לא גרם לצחוק בקול רם, אבל כן העלה חיוך, שהתרחב מדי פעם, ואפילו כמה גיחוכים.
אחד הספרים המעטים שקראתי ביום אחד ממש בניגוד לרצוני! ניסיתי כל כך להתאפק (שלא יגמר) ופשוט לא הצלחתי.
ההומור הציני, האירוניה העצובה והתמונות הסוריאליסטיות המצויירות בכתיבה טבעית ונעימה שאבו אותי לגמרי לתוך הספר. קשה לי לומר שראיתי בו "מותחן" - הספר כן מותח במובן מסויים, אבל בעיקר מעביר נפלא את האווירה הקרה, המרוחקת... התיאורים הקריקטוריסטיים כמעט של הדמויות מדהימים ותיאוריו של ה... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
ספר נחמד, אך בניגוד למצופה, לא הצליח להצחיק אותי. אירוניה כן הייתה שם, הומור לא ממש. עדיין, שווה לקרוא אותו!... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
