ביקורת ספרותית על המוות והפינגווין מאת אנדריי קורקוב
ספר טוב

---

"עת משונה לגדול, חשב ויקטור, ארץ משונה, חיים משונים שהאדם כבר לא מבקש להתחקות אחר משמעותם, די לו שישרוד..."

ויקטור הוא איש בודד שחי לו לבדו. טוב אולי לא ממש לבדו, לפני שנה אימץ פינגווין מגן החיות לאחר שגן החיות נסגר. ויקטור חולם לכתוב אך סובל ממחסום כתיבה עמוק ומחוסר בהשראה. אחרי שנים של תסכול וניסיון למצוא את מקומו, מוצא ויקטור עבודה לא שגרתית יש לומר, בעיתון. ויקטור מקבל את תפקיד כותב ההספדים ועליו לכתוב הספדים לאנשים שעדיין בחיים כך שברגע מותם העיתון יוכל לפרסם את ההספד במהרה בבוקר שלמחרת. עד מהרה מתחילים למות אנשים שויקטור כתב עליהם. האם בטעות? האם במכוון? בהמשך יצטרפו אל חייו דמויות נוספות שיכנסו אל ביתו וכך, מאיש בודד וגלמוד הוא ימצא עצמו מוקף בסביבה חדשה ולא תמיד נוחה אליה יצטרך להסתגל.

מקסים היה לראות דווקא את הבחירה בפינגווין שמלווה את ויקטור בבדידותו, שהרי החיה הזו מתאפיינת בהיותה זוגית ונאמנה. הפינגווין מנסה למלא אצל ויקטור את החסר אך הרבה פעמים נלקח כמובן מאליו למרות צימאונו ליחס ותשומת לב. בהמשך הספר התברר לי שהפינגווין הוא למעשה שיקוף של ויקטור עצמו. בודד, צמא ליחס, חסר אונים לעיתים ומתקשה לדברר את רגשותיו. ויקטור והפינגווין נאבקים שניהם על מנת להישאר בחיים באופן דימויי ולהצליח לקבל משמעות מחיים חסרי משמעות.

הספר מעט מזכיר את צ'כוב ועיסוקו בחיים כאפורים ומשעממים ולמרות ההרפתקאות הקטנות שמגיחות אל חיינו מידי פעם, החיים עדיין מצויים בסוג של שגרה משעממת שאיתה אנו צריכים לנסות להתמודד פעם אחר פעם. בשונה מצ'כוב יש גם משהו מאוד סוריאליסטי בספר והקורא מקבל דברים הנחשבים מחוץ לנורמה כנורמליים, מה שנותן לספר את הייחודיות המקסימה שלו.

אהבתי מאוד את העולם הרגיש שיצר כאן הסופר. העלילה נוגעת בהרבה נקודות אמיתיות שלנו כבני האדם וההתמודדות היומיומית של התנגשות בין רצונות למציאות. ספר פיוטי שמדבר על החיים כמכלול ועל דברים קטנים שיכולים להזיז משהו גדול. לפעמים כל מה שצריך זה רק לקום ולעשות.

"לכל תקופה יש נורמות משלה, חשב. דברים שנראו פעם מפחידים נעשו כעת חלק מהשגרה, וכדי לפטור את עצמם מדאגות מיותרות הופכים האנשים את הדברים הללו לנורמה וממשיכים לחיות. להמשיך לחיות הלוא זה העיקר בשביל ויקטור ובשביל כל אחד אחר. לחיות למרות הכל".

» ביקורות נוספות של בר
» ביקורות נוספות על המוות והפינגווין