ביקורת ספרותית על המוות והפינגווין מאת אנדריי קורקוב
ספר מעולה

---

אלגוריה על התנהלות האדם בחברה הנמצאת בתהליך התפרקות. על הנטייה הטבעית לשקוע בתוך העולם הקטן שלך, לדאוג לביתך ולחייך, ולנסות לשרוד מול קשיי החיים. זהו עולמו של ויקטור, סופר בינוני המנסה לפרסם את סיפוריו ובעיקר לשרוד. כך הוא מקבל על עצמו משימה מוזרה של כתיבת הספדים על אנשים חיים, מבלי לשאול שאלות מיותרות. גם כשהכל מצביע על התפתחויות מוזרות, שנקל היה לקשור להספדים שלו, ויקטור ממשיך שלא לשאול שאלות מיותרות, מה שמסתבר כדבר הנכון עבורו באותו הזמן או כפי שבהמשך אומר לו "הבוס", נותן העבודה העיקרי שלו:"עדיף שלא תשאל שאלות. תמצא הסבר שיהיה לך נוח אתו...". האירוניה הדקה המלווה את הספר לכל ארכו באשר לנטייה הטבעית שלא לדעת מה שלא נוח לנו, מגיעה לשיא בסיומו של הספר. אז מתברר לא רק לקוראים אלא גם לגיבור הספר, ויקטור, מה שחש וחשד כל העת, שלמעשה הוא היה כל העת שותף שלא מדעת לדברים שקרו.
המיוחד בספר הזה, בנוסף לביקורת על החברה האוקראינית, על השחיתות הפושה בכל, על התפרקות הערכים, על בדידות האדם בחברה הזאת, הוא הסגנון שבו מוצגים הדברים. הכל במין understatement כמעט בריטי וריחוק מהמאורעות הבאמת דרמטיים. חלק גדול מהספר מוקדש לתאור חייו היומיומיים של ויקטור, בעולמו הקטן והמצומצם, מין יומן ארועים כמעט משעמם. זה בניגוד דרמטי למה שכנראה מתרחש לאמיתו בעולם החיצוני ולמאורעות הסוערים הפוקדים את אוקראינה. הניגודיות הזו מדגישה את ההדחקה של ויקטור. את הרמזים שויקטור "מסרב" לקלוט, אנחנו הקוראים קולטים היטב ומכאן אחד ממקורות המתח בסיפור והציפייה שלנו שמשהו מאד דרסטי יקרה בהמשך.
הספר מתאפיין בהומור דק, שבא לביטוי גם בתאור הפינגווין ואופיו האניגמטי. נראה שהפינגווין רואה ומבין הרבה יותר מה שקורה מהאנשים סביבו ובכך הוא מהווה מעין ניגוד של ויקטור.
הספר כתוב היטב, מהנה ומעורר מחשבה, מומלץ ביותר.

» ביקורות נוספות של choulaw
» ביקורות נוספות על המוות והפינגווין