ז

ז'ורז' אמאדו

סופר

ז'ורז' אמאדו דה פאריה (Jorge Leal Amado de Faria;‏ 10 באוגוסט 1912 – 6 באוגוסט 2001) היה סופר ברזילאי מודרניסט. הוא נחשב לסופר הברזילאי בן זמננו הידוע ביותר, ספריו תורגמו ל-49 שפות ויצאו לאור ב-55 מדינות, וחלקם אף הוסרטו. הסרט הידוע ביותר שנעשה על פי ספר של אמאדו היה "דונה פלור נשואה לשניים" (1978). אמאדו מספר בעיקר על חיי התושבים השחורים והמולאטים של באהיה.
» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (166):
רוצה לקרוא, ספרים של סופרות וסופרים אהובים/ות, אקרא בקרוב, מאד רוצה לקרוא, פארודיה רומנטית, רשימה, רוצה לקרוא, ספרות מתורגמת , דרום אמריקה וקצת ספרד, פרוזה - ארבעה ספרים ב100 שקלים, ספרות מתורגמת, כנרת, זמורה, דביר, מעוניינת לקרא, גיבורות נשיות מעניינות וחזקות, מעניין, מתכננת לקרוא, ברזיל , ביום מן הימים- רומנים היסטוריים., פרוזה מתורגמת למכירה , עוד ...
1.
ז'ורז' אמאדו, הסופר הברזילאי הנודע, נולד ב - 1912 בדרום מדינת באהייה. משחר נעוריו היה מעורה בחיי החברה והתרבות בארצו והרבה לנדוד בתוכה ומחוצה לה. חלק מהמסעות ערך מרצון, וחלקם מאונס, בימים שנרדף בגלל דעותיו הפוליטיות. ספרו הראשון יצא לאור ב - ,1931 ומאז הוא הולך מחיל לחיל. באמצעות הסיפור דונה פלור ושני בעליה הוא מצייר תמונה ססגונית ומרהיבת עין של בירת באהייה ותושביה. "אבל כבד ירד בבאהייה העיר על כל כושית וקלפן, דקת דומייה על כל הרולטות, מצודות הבושת כולן מדגלות כלי זין, כל תחת מתפלץ משמיע יפיחה..." כך מבכה אחד ממשוררי העיר את ואדיניו, בעלה הראשון של דונה פלור, ההולל המושבע שמת בעצם הילולת הקרנבל והוחזר מארץ האין בכוח אהבתה, אחרי שנישאה לדוקטור תאודורו, בעלה השני, איש הסדר וההגינות. ערכי הבורגנות מזה ופריקת עול ונהנתנות מזה, ובתווך אשה פשוטה המבקשת מרגוע לרוחה וסיפוק לגופה. הקרנבל ומקצביו מזה והפולחן האפרו - ברזילאי מזה, ובין זה לזה חיי השיגרה האפורים. מציאות והיסטוריה מזה ואגדות - אם ודמיון פורה מזה, וסיפור אחר סיפור נשזרים זה בזה ומנציחים בחיבה ובחיוך את עירו האהובה של המחבר. ©...

2.
ים המוות, שרואה כעת אור בתרגום חדש לעברית, הוא סיפור אהבתם של גומה ושל ליוויה. אך יותר מכול, זהו סיפור חייהם ואהבותיהם של אנשי ים באשר הם. אביו של גומה טבע במצולות, והוא גדל אצל דודו להיות ספן כמו כל תושבי המקום. הים הוא כל חייו, והוא מבלה את ימיו בספינתו לצד חבריו הספנים. ליוויה קשרה את גורלה בגורלו של גומה, וימים רבים היא ממתינה לו בחרדה ובציפיה על החוף. לזוג האוהבים נולד ילד, ונומה מבטיח לליווייה,כי בקרוב יעזבו את הים לעיר הגדולה, שם יימלטו מאימת הגלים. אך הים תובע את שלו. גומה מוצא את מותו בסערה, וליווייה מחליטה לעלות על ספינתו ולהתמודד פנים אל פנים עם הים האכזר. ים המוות הוא אחד הספרים הפופולריים ביותר של הסופר הברזילאי הנודע ז'ורז' אמאדו. עוצמתו הלירית הכבירה הילכה קסם על כל קוראיו, ואמאדו עצמו אמר לא אחת, שים המוות הוא היצירה האהובה עליו ביותר מבין אלה שכתב. ז'ורז' אמאדו (2001 - 1912) הוא הסופר הברזילאי המצליח והפורה ביותר מאז ומעולם. הוא כתב 25 ספרים שתורגמו ל48 - שפות והיו ברשימות רבי המכר ב52 - מדינות....

3.
גבריאלה, ספק אשה ספק ילדה, עליזה, תמימה וחושנית, מגיעה לאילאוס שבדרום מדינת באהייה עם פליטי - הבצורת מצפון מזרח ברזיל הבאים לבקש את מזלם בחבל ארץ הקקאו. נאסיב, ברזילאי ממוצא ערבי, כרסתן ומסולסל - שפם, אימתני כלפי חוץ, אך ביסודו אדם נוח לבריות, בעליו של באר משגשג, מחפש נואשות מבשלת, מוצא לכלוכית מאובקת בבלויי סחבות, וסיפור אהבתם היוקדת מתואר על רקע קורות העיר בשנה רבת תהפוכות. אילאוס של אותם ימים, בירת - קקאו פורחת על קרקעות שנכבשו בכוח הנשק והופרו בדם, היא עיר הנתונה למרותו של שליט קשוח המתעלם מצרכיה החיוניים, עד שקם נגדו מנהיג חדש המלכד את האופוזיציה; שהקדימה גוברת בה בתנופה, אך מנהגי תושביה עדיין נקבעים על פי חוקים מיושנים, ודין הבוגדת בבעלה הוא מוות. ז'ורז אמאדו נולד ב - 1912 בכפר קטן סמוך לאילאוס. את שנותיו הראשונות בילה בעיר - שדה זו ובחוות הקקאו שבסביבתה, והווי החיים באזור, המאבקים לכיבוש הקרקע, סיבולת הפועלים ובולמוס ההתעשרות של בעלי - החוות והיצואנים שימשו נושא לאחדים מספריו. עצמת נופי הפרא של ארץ החמס ומגוון הטיפוסים שבארץ פירות הזהב, הפיוטיות שהתבלטה בים המוות וההומור שהעלה חיוך בדונה פלור ושני בעליה, העממיות והפשטות שאפיינו את סגנונו של המחבר מראשית דרכו, כל אלה חוברים יחדיו בגבריאלה ציפורן וקינמון, ומתגבשים לאחת מיצירותיו הטובות ביותר....

4.
בת שלוש-עשרה היתה תרזה כאשר מכרה אותה דודתהּ לבעל קרקעות אלים שהיה מזמין חישוק זהב למחרוזת שעל צווארו אחרי כל קטינה בתולה שהיה בועל. הילדה העליזה, שופעת החיים, נאנסת באכזריות, והופכת להיות שפחה ופילגש, עד שהיא קמה והורגת את אדונהּ. מכלא ומחיי זנות גואל אותה גבר קשיש, ואיתו היא חיה שש שנות אושר. מותו הפתאומי מפקיר שוב את תרזה להתמודדות עם העוני, המחלות והמוות. "למי דומה תרזה באטיסטה?" שואלת אחת הדמויות בספר, ומשיבה: "לעם הברזילאי, הסובל כל כך ואינו מובס לעולם. כשחושבים שהוא מת, הוא קם מקברו." בעקבות תרזה מבקר המחבר בערים ובעיירות נידחות ברחבי צפון מזרח ברזיל, מתאר את המצוקה ומצליף בשלטונות על ההזנחה. תרזה באטיסטה עייפה ממלחמות נכתב בשנת 1972 והוא מצטרף לדונה פלור ושני בעליה ולגבריאלה ציפורן וקינמון, שגיבוריהם נשים, ולספרים רבים אחרים שפרסם ז'ורז' אמאדוּ מאז ראשית שנות השלושים, והוסיף בהם דמויות ונופים לתמונת הענק שבה הוא מצייר את ברזיל ואת הווי החיים של תושביה....

5.
טייטה חוזרת הביתה מסאו - פאולו לעיירת הדייגים הקטנה, לאחר עשרים ושש שנים של חיי אשת העולם הגדול. משפחתה, הבטוחה שהיום היא אלמנה כבודה ועשירה, מקבלת אותה בזרועות פתוחות. אך כאשר חבורת יזמים מקומיים זוממת תוכנית שעתידה להרוס את העיירה, טייטה נאלצת לחשוף את זהותה האמיתית. היא נחלצת להגן על העיירה האידילית בכל התכסיסים של מאדאם מסאו - פאולו, ואינה מהססת לגייס לצורך זה את אנשי הפיננסים והפוליטיקה הגבוהה שהכירה בזכות קשריה הקודמים. ז'ורז' אמאדו נולד ב - 1912 לבעל מטעי קקאו במדינת בהאייה שבברזיל, ונחשב לגדול הסופרים הברזילאים בימינו. הרומאנים החשובים שלו תורגמו לעשרות לשונות, ואחדים אף הוסרטו. ב - 1984 הוענק לו אות לגיון הכבוד הצרפתי. טייטה היא "דמות מושלמת לפרטיה, ממש קופצת מתוך דפי הספר... אמאדו נפלא כתמיד" (בוקליסט). "קומדיה חושנית מלאת חיים וקצב. אמאדו הוא הסופר הנודע ביותר והטוב ביותר בברזיל" (ניו - יורק טיימס)....

6.
ברזיל בימי מלחמת העולם השנייה היא מדינה דיקטטורית, פשיסטית, המקיימת קשר עם גרמניה הנאצית ומעתיקה את מנגנוני הדיכוי שלה: צנזורה על העיתונות, פגיעה בזכויות הפרט, בתי כלא, עינויים ומושבות עונשין. כנגד מנגנון אדיר זה יוצאת חבורה של ליברלים זקנים, חברי האקדמיה הברזילאית לאמנויות, סופרים ומחזאים, שהנשק היחיד שלהם הוא הספרות והשירה, המילה המדוברת והכתובה, האירוניה וההומור. במרכז העלילה עומד המשורר אנטוניו ברונו שנפטר מדום לב לאחר ששמע על נפילת פריז. ידידיו ואהובותיו מתגייסים כולם למנוע מקצין נאצי לתפוס את מקומו הריק באקדמיה. מאבקם של לוחמי המחתרת הקשישים - כפי שהם מכנים עצמם - הוא מאבק הרוח החופשית בעריצות, ונצחון התבונה על הבערות. ...

7.
קינקאס, הגיבור הראשי בספר, הוא גווייה, ולא ברור אם זה לה מותה הראשון, השני ואולי אפילו השלישי. בגלגולו הראשון היה ז'ואקים סואריס דה קוניה פקיד ממשלתי נכבד וחמור סבר, בעל כנוע ואב אוהב, עד שיום בהיר אחד הוא פורק כל עול והופך להיות קינקאס-שואג-מים, מלך היחפנים של באהייה. בליל השימורים למת נפגשת משפחתו של ז'ואקים עם חבריו של קינקאס. המשפחה מנסה להשיבו לחיקה ולמעמדו הקודם, ואילו החברים גוררים אותו עמם אל הילולת חיי הלילה....

8.
9.
הבהלה לקקאו - אחת הרעות החולות שידעה ברזיל - משמשת בסיס ורקע לספר "ארץ החמס". חבל - ארץ שלם נקרע מיער - העד ומבורא, ובאדמתו, אדמת בראשית דשנה, ניטעים עצי קקאו. בעלי המטעים, פיאודלים אכזריים האצים להתעשר, מנצלים את עובדיהם, נוודים ויחפנים הנוהרים לכאן בהמוניהם. על פי החוק הבלתי כתוב "תפוס כפי יכולתך" הם מבקשים להרחיב את אחוזותיהם ולבסס את אחיזתם ואינם בוחלים בשום אמצעי, לרבות שיחוד השלטונות ורצח מתנגדים. ג'ורג' אמאדו גדל בילדותו בחוות מטעי - קקאו, ובספרו הוא מתאר הווי - חיים מוכר היטב וחלק מפרקיו אולי אף חזה מבשרו. אם תרצה איפוא - מקרה פרטי, חד - פעמי, ואם תרצה - עוד דגם של "משטר" שהיה קיים בעבר ואפשר שעודו קיים במקומות אחרים. ואולם גם בספר זה, כברוב ספריו של אמאדו, אנו מוצאים בצד האלימות והשחיתות גם את מימד התקוה: יש גם אנשים טובים, יש גם אמת וצדק, בני גזעים שונים עתידים להתערב ולהתמזג זה בזה, ועוד יש תקוה לאנושות כי תגאל....

10.
11.
גבריאלה, ספק אישה ספק ילדה, עליזה, תמימה וחושנית, מגיעה לאילֵאוּס שבדרום מדינת באהייה עם פליטי הבצורת מצפון-מזרח ברזיל הבאים לבקש את מזלם בחבל ארץ הקקאו. נאסיב, ברזילאי ממוצא ערבי, כרסתן ומסולסל-שפם, אימתני כלפי חוץ, אך ביסודו אדם נוח לברית, בעליו של באר משגשג, מחפש נואשות מבשלת, מוצא לכלוכית מאובקת בבלויי סחבות, וסיפור אהבתם היוקדת מתואר על רקע קורות העיר בשנה רבת תהפוכות. אילאוס של אותם ימים, בירת-קקאו פורחת על קרקעות שנכבשו בכוח הנשק והופרו בדם, היא עיר הנתונה למרותו של שליט קשוח המתעלם מצרכיה החיוניים, עד שקם נגדו מנהיג חדש המלכד את האופוזיציה; עיר שהקידמה גוברת בה בתנופה, אך מנהגי תושביה עדיין נקבעים על פי חוקים מיושנים, ודין הבוגדת בבעלה הוא מוות. ז'ורז' אמאדו נולד ב-1912 בכפר קטן סמוך לאילאוס. את שנותיו הראשונות בילה בעיר-שדה זו ובחוות הקקאו שבסביבתה, והווי החיים באזור, המאבקים לכיבוש הקרקע, סיבלות הפועלים ובולמוס ההתעשרות של בעלי החוות והיצואנים שימשו נושא לאחדים מספריו. עוצמת נופי הפרא של ארץ החמס ומגוון הטיפוסים שבארץ פירות הזהב, הפיוטיות שהתבלטה בים המוותוההומור שהעלה חיוך בדונה פלור ושני בעליה, העממיות והפשטות שאפיינו את סגנונו של המחבר מראשית דרכו, כל אלה חוברים יחדיו בגבריאלה ציפורן וקינמון, ומתגבשים לאחת מיצירותיו הטובות ביותר. ספרים נוספים שראו אור בזמורה-ביתן: מותו ומותו של קינקאס-שואג-מים, תרזה בטיסטה עייפה ממלחמות ורועי-לילה....

12.
13.
הקריאה בספר "זיעה" אינה רק התוודעות ליצירה ספרותית מרתקת, אלא בראש ובראשונה פגישה עם מסמך אנושי מפעים. ז'וֹרְזִ'י אָמָאדוּ, אחד מגדולי הסופרים של ברזיל בכל הדורות, פורש ברומן זה לעיני קוראיו מניפה מסעירה המבוססת על אינספור דמויות מרהיבות וחוויות מגוונות שהן חוות. הרומן מאפשר להתוודע לקורות חייהם של נשים וגברים קשי יום הגרים יחדיו בשיכון ענק על מדרון גבעה במרכז העיר העילית סַלְבָדוֹר, בירתה של מדינת בָּאהִיָּה (צפון-מזרח ברזיל). ההתרחשויות ביומיום של תושבי השיכון מיטיבות להבהיר את תנאי חייהם, והיצירה מצליחה לסחוף את קוראיה אל תרבות רחוקה ושונה העשויה בכל זאת להדהד מצבים מוכּרים בקרבתנו.   ז'ורז' (ז'וֹרְזִ'י) אָמָאדוּ נולד באִיטָבּוּנָה שבדרום בָּאהִיָּה בתאריך 10.8.1912 ומת בעיר סַלְבָדוֹר, בתאריך 6.8.2001. ספריו תורגמו לשפות רבות ורבים מהם אף עובדו לקולנוע, לתיאטרון, לרדיו ולטלוויזיה. "זיעה", הרומן השלישי שכתב וספרו הארבעה-עשר שתורגם ללשוננו, הוא ספרו הראשון של אָמָאדוּ הרואה אור בעברית בעשור הנוכחי....

14.
15.
16.
17.
18.
19.
20.
21.

סיפורו של קינקאס שואג-מים שכמו בכל סיפוריו של אמאדו איננו שמו האמיתי אלה כינוי שהוצמד לו ע"י חבריו, שמו האמיתי ז'ואקים סואריס דה-קוניה. מדו... המשך לקרוא
10 אהבו · אהבתי · הגב
מה עדיף, אני שואל. יחסים מהוגנים ומסודרים, המתנהלים על מי מנוחות, המספקים הנאות קטנות ורגעי נחת מדי פעם, שהשגרה מושלת בהם לרוב ... או זוגיות ... המשך לקרוא
29 אהבו · אהבתי · הגב
פעם ראשונה קורא ספר של אמאדו. מותו של אדם מעורר תגובות מצד קרוביו: משפחתו לעומת חבריו אנשיי שוליים. ועל איזה אדם מדובר ואם יש 2 אז מדובר במ... המשך לקרוא
10 אהבו · אהבתי · הגב
אני באמת קראתי את 375 העמודים האלה?... תודה מיוחדת לנאסיב, לגבריאלה, למונדיניו פאלקאו. נתראה במומבה מאו- בוי בשנה הבאה... (אולי) הספר הזה הוא בה... המשך לקרוא
13 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ