ביקורת ספרותית על גלימה מדים וכתונת לילה מאת ז'ורז' אמאדו

---

גלימה, מדים וכתונת לילה
משל שנועד לעורר תקווה
ז'ורז' אמאדו
מפורטוגזית: יורם מלצר
זמורה-ביתן - מוציאים לאור
רק בסוף הקריאה נתתי דעתי לניסיון (מצדו של הסופר הנפלא) להתייחס לספר
כאל משל שנועד לעורר תקווה.
אילו לא הייתי שמה לב לכותרת זו שהיא הרחבה של שם הספר, התאים האפורים שלי, היו מתאמצים פחות. בינינו, התקווה עדיין לא התעוררה אצלי למרות שקראתי את הספר בעניין רב ובנתינת דעת למשתמע ממנו.
דיוקם של דברים: התחלתי לקרוא את הספר לפני זמן ובגלל 'התחייבויות אחרות' הנחתי אותו בסל ונערמו עליו ספרים אחרים שהקדמתי את קריאתם.
כשקראתי עכשיו התמוגגתי. –
מבחינת עלילה, הסיפור אינו מורכב. אם כי הוא כולל גם קווים נוספים שכולם מתייחסים לדמויות הלוקחות חלק בנושא העיקרי שהוא –
מינוי חבר חדש באקדמיה הברזילאית לאמנויות.
באקדמיה 40 בני אלמוות, המינוי הוא לכל החיים. כאשר חבר אחד פורש מהחיים, חברי האקדמיה הנותרים צריכים למנות חבר חדש.
השנה בה מתרחש הספר היא 1941 . ברזיל באותה תקופה היא מדינה דיקטטורית, פשיסטית, המקיימת ברית בלתי רשמית עם גרמניה הנאצית ומעתיקה את מנגנוני הדיכוי שלה מצנזורה חמורה על העיתונות, ועד אובדן חירויות הפרט, בתי כלא ועינויים. (מתוך גב הספר)
על רקע המציאות הזו, צריכים חברי האקדמיה למנות חבר נוסף במקום אנטוניו ברונו הסופר שמת כבר בשורה הראשונה של הספר.
ברונו מת כתוצאה מהתקף לב שני. הראשון קרה כשנודע לו על נפילת פריז, עיר שמאד אהב, לידי הצבא הגרמני.
במקרה של הספר הנהדר הזה, הרובה התלוי על הקיר במערכה הראשונה, לא יורה בשלישית. הוא יורה כבר עם עליית המסך: למרות מותו של ברונו בדף הראשון של הספר וחוסר היכולת שלו להשתתף באירועיו המתפתחים, הוא נוכח בו עד סופו.
אחת הדוגמאות: היצירה שלו 'שיר אהבה לעיר כבושה' שנכתבה לפריז, מסיימת את הערב המרשים שבו עלתה מחדש ההצגה 'מרי ג'ון' (ע' 212) . את התפקיד הראשי מגלמת השחקנית שלמענה כתב ברונו את המחזה לפני שנים.
ברונו היה איש של נשים, אך עם אחת מאהובותיו הוא לא התכוון להתחתן.
אם אני אגיד עליו שבמשל של ג'ורג' אמאדו הוא היה דולסינאה (מדון קישוט) תחשבו שהגזמתי? קראו את הספר ושימו לב לנאמר בעמ' 182 על דולסינאה.
גם אני נפלתי בפח: במקום לעסוק בדילמות שהמינוי החדש לאקדמיה מעלה בספר, הקדשתי את רוב השורות לאנטוניו ברונו.. אולי בגלל שאישיותו מגלמת את המהות של הספר: הכמיהה לחרות.
צריך לקריא את הספר בסבלנות: יש בו הרבה דמויות ולרובן שמות 'כאורך הגלות'.
אך הרעיון המרכזי הוא אחד מעיקר: חשיבות חופש הדעה וההתנגדות לעריצות.

» ביקורות נוספות של שלומיתמי
» ביקורות נוספות על גלימה מדים וכתונת לילה