ביקורת ספרותית על ים המוות מאת ז'ורז' אמאדו
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 25 באוקטובר, 2017
ע"י yaelhar


אין לנו מסורת של ים. זה מצחיק: מדינה הפרוסה לרוחב הים – התיכון, אמנם, ובכל זאת – ללא מסורת של ימאות. יש לנו כמה דייגים, באוקיינוס-הכינרת (את רוב הדגים שלנו אנחנו מגדלים במיכלאות על החוף, או מייבאים קפואים). יש כמה מרינות – המבצעות היטב את תפקידן כקישוט למגורי יוקרה. יש כמה נמלים (כמה?) המתקשרים, תודעתית, לסכסוכי עבודה ובריונות. אבל מסורת של ים והפלגות?

האמת היא שאת המדינה הקימו אנשים שלא היה להם שום קשר לים. (גם לא לאדמה, אם כבר. אבל את הקשר הזה הם בנו בכוח – תחילה באופן מלאכותי ואחר כך זה כבר הפך להרגל). גם רוב העולים שהגיעו לכאן לא הגיעו ממדינות עם מסורת ימית. ואולי יהודים לא נטו להיות ימאים, מה אני יודעת? יש קצת שירי ים – רובם מתורגמים או שאולים מתרבויות אחרות וזהו. מקסימום הימאות שלנו הן ספינות (וצוללות) לצורכי מלחמה.

אמאדו מגיע מתרבות המבוססת על הים. בבהייה יש נמל שרבים מתפרנסים ממנו: ימאים, דייגים, סוורים, זונות, מתקני רשתות, שהסיפור הזה עוסק בהם. הוא מספר על סיפורי אהבה – שימיהם ספורים כי הים תובע את שלו, והאווירה השורה על הימאים בבהייה – תערובת של מיתולוגיה פגאנית, אמונות מיסטיות, נצרות עממית, ופטאליזם עמוק. האנשים עליהם כותב אמאדו הם מעוטי השכלה, חלקם צאצאים למליוני העבדים האפריקאים שהובאו לברזיל, והביאו איתם אמונות ופולחנים, חלקם צאצאי האינדיאנים וצאצאי האירופאים שהגיעו לברזיל, ונשארו. וכולם מעורבים זה בזה, וחיים מהיד לפה, עד המוות שיגיע מוקדם, אחרי חיים של עמל.

אמאדו כתב את הספר בתחילת שנות השלושים של המאה שעברה, ב-15 ימים. ואכן ההרגשה של הקורא(ת) היא שהספר "כתב את עצמו". אמאדו שופך את מחשבותיו על הנייר, בלי סדר, נראה כאילו ללא עריכה, ומניח שהקורא יסתדר. הסיפור מתאר את האמונות של המתפרנסים מהים, חיים מידו ומתים מידו, והפנים שהם רואים בדימיונם הם של ז'מנדה היפהפייה, מלכת הים האגדית, שכל ימאי מת רואה.
קראתי את הספר שוב בגלל הביקורת המצויינת של cujo (תודה רבה) הוא אחר ושונה. אמאדו מחבב מאד את האנשים עליהם הוא כותב, מתייחס ברצינות וללא שמץ של התנשאות לאמונות ולהשקפות העולם שהם מבטאים. הוא רומנטיקן, נראה לי, והופך את חייהם של הדלים ליותר ממה שהיו באמת – הישרדות מיום ליום. הוא היה קומוניסט – שגם זה סוג של רומנטיקן. לא אמרו שמי שאינו קומוניסט עד גיל 20 אין לו לב, ומי שהוא קומוניסט אחרי גיל 20, אין לו שכל???
35 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
yaelhar (לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, כרמליטה
כל הציונות היתה ניסיון - להקים מדינה שלא היתה קודם. חלק מהניסיונות הרבים (הקיבוץ, לדוגמה) היו די סינתטיים ובמסגרת הזו אני מניחה גם הניסיון להקים ימאות עברית וכפרי דייגים.

בחיפה היה נמל פעיל - זה נכון. גם חלק מהסוורים הגיעו ממדינה שבהחלט היתה לה מסורת ימית. אבל למרות תרומתם (ותרומת "צים") ודוכני הימאים ברחוב העצמאות, ואוירת "הנמל"| אני חושבת שמסורת ימית אמיתית אין כאן. אולי זה אפילו לא חבל.
כרמלה (לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
משום מה בדף הראשי אני רואה את מלוא הודעתי, אך בדף הספר רק את חלקה ובלתי יכולת עריכה.
האם עודם מישהו חווה זאת?

רציתי לסכם שבחיפה באזורים ושכונות מסוימים היה בהחלט הוואי של ים ועיר נמל על כל המתלווה בכך.
כרמלה (לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
נכון שאין לנו מסורת של ים, אך בהחלט היה נסיון משנות ה-20 להקים ימאות עברית וכפרי דייג. (אפשר לקרוא על כך בויקיפדיה).

בחיפה היה (ויש) נמל, היו בו הרבה סוורים שהגיעו מסלוניקי. ובזמנו על אניות צים היו לא מעט ימאים ישראלים. ברחובות הקרובים לנמל היו בתי מרזח וזונות. ובימים בהם היה פיקוח על מטבע חוץ ובכלל היבוא היה מועט ויקר מאד, הבריחו הימאים ביגוד, בשמים, מכשירים אלקטרוניים קטנים (טרנזיזטורים וכו), וכל אלה היו פרוסים על המדרכות הרחוב המקביל לנמל (רח' העצמאות).

yaelhar (לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, בוב
אני חולקת עליך בכל.
שירי ים אינם מעידים כלל, לדעתי, על מסורת או תרבות ימית. על אחת כמה וכמה כאשר הם מתורגמים מתרבויות אחרות, או כתובים ברוח תרבויות כאלה (דוגמת השיר על ה"רגל מעץ", המתייחס לתקופת זמן בה רוב הישוב היהודי בארץ התרכז באזורים רחוקים מהים כמו ירושלים, צפת, טבריה ופקיעין) עיינתי בחלק מהשירים בלינק שצירפת והם מתחלקים לשירים שמזכירים ים כתפארת המליצה, געגועים למולדת (שמגיעים אליה דרך ים), ותרגומים, כאמור.

גם אמנות אינה מבטאת מסורת ים. גוטמן אמנם צייר גם ים אבל זה לא כלל ימאות. הוא גר ליד הים ותיעד בציוריו את בניית העיר העברית השוכנת ליד הים.

לגבי המלחמות - אתה צודק. בזה יש לנו מסורת די מקיפה, וכלי שיט לקחו חלק בהם.

העובדה שאין לנו מסורת של ימאות אינה אומרת שאין פה אנשים האוהבים את הים ותחביביהם קשורים בו: יש דייגים חובבים (אבא שלי העירוני המובהק היה אחד מהם) צוללים, חותרים בקיאקים, ואפילו שמעתי על כאלה השוכרים כל שנה יאכטה ומשייטים בה לערי נמל שונות. לעניות דעתי אין זו מסורת ימית, אלא תחביב פרטי של העוסקים בו.
בוב (לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
אין מסורת ים? אני לא יודע על מה את מדברת. האמנם החיבור לים לא מוצא לעצמו ביטוי באמנות הארץ ישראלית בצורת נמלים מלאי ימאים, שיכורים, סווארים וזונות אבל יש ביטוי וחיבור עמוק לים בכל תחום אומנותי
שירים עבריים עתיקים שעוסקים בים:

https://www.zemereshet.co.il/tags.asp?tag=75

זו כמובן רק דוגמה חלקית שלא כוללת את 'שוטי שוטי ספינתי', 'שיר אהובת הספן' ו'בפונדק קטן' שמוכר יותר כרגל מעץ של בני ברמן.

בתחום הציור, אמנים כגון נחום גוטמן הרבו לצייר נמלים וים.

בספרות הישראלית קראתי כמה רומנים שהווית הנמל התקופתית עיצבה את רוחו של הספר.
וכמובן ספרות המלחמה והקרבות הימיים. הנה קישור למפורסמים שבהם:
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%97%D7%99%D7%9C_%D7%94%D7%99%D7%9D_%D7%94%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%D7%99:_%D7%A7%D7%A8%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%9E%D7%91%D7%A6%D7%A2%D7%99%D7%9D

אני כותב את כל זה כי אישית אני חובב ים מושבע. צולל מכלים וצלילות חופשיות. בשנים האחרונות קניתי לעצמי קיאק והוא הפך לאחד מתחומי העניין המרכזיים שלי. הספקתי לערוך איתו מסעות לאורך הימה הצפונית של ים המלח, סובב כינרת והאחרון שעשיתי לפני כחודשיים היה לאורך חופי ים תיכון מראש הנקרה ועד חוף פולג בנתניה. את החלק הבא עד זיקים נמשיך בהזדמנות אחרת.
יש קהילת ימיים גדולה בישראל. דייגים עם סיפורי ים לא פחות טובים משל המינגוי וג'ק לונדון. שאני חושב על זה, יש לי סיפורי ים אישיים שיכולים להתחרות בהזוית החוויות.
yaelhar (לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, יוהנס1
זה נכון. אבל יש הבדל בין "ים" ל"חופים". אנחנו חסרי מסורת ימית, ולגבי הריסת החופים - לדעתי כמוה כמו זילזול בכל משאב טבע ונוף. אנחנו לא מפלים חופים לטובה.
yaelhar (לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
רב תודות, עומר
אתה צודק. ויחד עם זאת הים, נראה לי, הוא אחד מדברים הבודדים שהגזע האנושי לא "כבש". בונים ספינות משוכללות יותר, כבר לא צריך(?) עבדים שישיטו אותן בכוח הזרוע, אבל עדיין נתונים למרות הטבע.
יוהנס1 (לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
ביקורת מצויינת. מאוד אהבתי את הפתיח. צודקת מאוד. אין לנו כעם תרבות ומסורת של ים. בנוסף, את החופים היפים והארוכים מאוד שיש לנו אנחנו משתדלים מאוד, ודי מצליחים, להרוס במו ידינו, בכל דרך אפשרית.
עומר ציוני (לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
הים, יותר מהכל - הוא אמירה מסוימת, נקודת השקפה על החיים. ישא נשים שרואים את הים מהחוף, ויש אנשים שרואים את היבשה מהים. הכל נקודת השקפה. נראה לי שזה המסר העיקרי של אמאדו...
yaelhar (לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, רץ.
משמעות "ים המוות" בסיפור הזה שונה מהמשמעות של הכינוי של ים המלח. מדובר בגורם רב העוצמה השולט בחיי הימאים הדייגים וכל מי שיוצא לים וצפוי למוות בכל יום.

לגבי תל אביב - אין לי מושג למה החליטו על רחובות מקבילים ולא על מאונכים לים - אני מניחה שמדובר בגישה (אפשרית) מתוך השתיים. ואולי בזמן שהעיר נבנתה הבונים חשבו דווקא להתגונן מהים, שלא כמו בימינו.
רץ (לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
אהבתי את הביקורת בעיקר את הפתיח, יש לנו כישרון גדול להפוך את הים לים המוות, ים המלח בהחלט ים מוות גם באופן שבו הפרטנו אותו, גם כנרת הופך לאגם המוות, כעת יש קו חדש לגביו, הקו השחור, מה שמחייב להזרים מים אליו. על המרינה של לנדאו בהרצליה אמרת באופן כולל, נוסיף זיהום, ואחרון חביב, מדוע תל אביב כעיר ים בנויה עם רחובות מקבלים לים, ולא כאלה שיוצאים ממנו למרחב העירוני, יש לכך פרשנות, אבל באופן כללי אין לנו מסורת של ים, ולא כבוד לחופי הים.
yaelhar (לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, Pulp_Fiction
כמו כל ספר צריך להתחבר אליו. אני קראתי אותו כמו אגדה וחיבבתי. מצד שני הסיגנון מחייב סובלנות.
Pulp_Fiction (לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
תודה, סקירה מרהיבה. פעם ניסיתי את "דונה פלור" , אך זנחתי. אולי כדאי לי לנסות שוב...
yaelhar (לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
רב תודות, בת-יה
את כנראה צודקת לגבי ההיסטוריה של ימאים במדינות עם מסורת ימאות. זו אולי נחמת עניים, אבל נשמח בחלקינו על חוסר במסורת ימית (-:
בת-יה (לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
תודה yaelher, נשמע לי ספר מעניין מאוד. רשמתי.
חוץ מזה לפני הרבה שנים קראתי באיזשהי חוברת כלכלה שיותר מ-80% הימאים שהיו בעולם המערבי לאורך הדורות היו בתחילה עבדים, ומאוחר יותר החליפו אותם פושעים שברחו ממקום למקום, כשגם מקומם של אלה ש'לא מצאו את עצמם' לא נפקד. אז בקיצור, אולי טוב שאין לנו מסורת של ימאות.
yaelhar (לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, אפרתי.
גם אני לא זכרתי אותו. נזכרתי תוך כדי קריאה.
yaelhar (לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, חני
הוא כתב על חיי מעמד נמוך - המעמדות הנחותים בברזיל - שחורים, מולאטים (בני תערובת שחור ולבן) מסטיסים (בני תערובת ילידים ולבנים)
אפרתי (לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
כתבת מקסים. קראתי מזמן את כל ספרי אמאדו שתורגמו, וכמה שהתענגתי עליו! וכמה צחקתי! את ים המוות לא זכור לי שקראתי.
חני (לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
יש לנו קצת ארץ וקצת ים והרבה שמש. נהנים ממה שיש...
וכתבת נפלא. לא מכירה את אמאדו עדיין אך יש על שמו מסעדה, מעניין!
yaelhar (לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, סנטו.
yaelhar (לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, פואנטה.
קראתי מזמן את "דונה פלור נשואה לשניים" (וגם ראיתי את הסרט) אני זוכרת שנהניתי. לא יודעת איך הייתי מתייחסת אליו עכשיו.
yaelhar (לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
רב תודות, לי יניני.
yaelhar (לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, מחשבות
גם אותי הספרות הלטינית לא מלהיבה. אבל אמאדו שכותב ברגש ובלהט טוב יותר בעיני מסופרים אחרים.
פואנטה℗ (לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
תודה, סנטו.
אז נתחיל עם דונה פלור, "רק" 462 עמודים...
משה (לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
ספר נהדר. מומלץ בחום.
פואנטה- תרזה באטיסטה נחמד, אבל דונה פלור וטוקאיה גרנדי יותר טובים.
פואנטה℗ (לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
יפה. קראת עוד משהו של אמאדו?
אני מתלבטת על תרזה באטיסטה...

נ.ב. אין לנו מסורת של ים אבל יש לנו מסורת מפוארת של מנו ספנות.
לי יניני (לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
מסכימה לגמרי עם יעל ועם המשפט הראשון בסקירה... סקירה מצויינת
מורי (לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
צודקת, אנחנו נטולי מסורת ים, אולי מסורת מטקות. בכל מקרה, ספרות דרום אמריקאית אינה חביבה עלי והספר הזה אינו יוצא דופן.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ