אני באמת קראתי את 375 העמודים האלה?...
תודה מיוחדת לנאסיב, לגבריאלה, למונדיניו פאלקאו. נתראה במומבה מאו- בוי בשנה הבאה... (אולי) הספר הזה הוא בהחלט פוטנציאל לקריאה חוזרת. הוא גם משחק עם כל עניין הספוילרים בצורה פשוט מדהימה, מלהטט בו כמו בקרקס, תודה לך ז'ורז' אמאדו על שבכל חלק אתה נותן קצת תקווה לקורא וגם תוחב אל בין זרועותיו רמזים למען יצעד איתם בחיקו לכל הדרך עד לסוף באהייה... תודה!

ספר מתובל עשיר בטעמים, ריחות, מראות, והומור. חיים והיסטוריה של חבל ארץ בלי גינונים ובלי התחכמויות. עושר של דמויות אנושיות נוגעות ללב, פשוטות ואמיתיות. ספר סוציאליסטי פמיניסטי מבשר על שחרור וקידמה. מבלי לוותר על המסורת הברזילאית - בהאית של הטקסים והשילוב המדהים בין ספרד, האינדיאנים והאפריקאים בכור ההיתוך הזה.

כנראה שאני בשוונג של סופרים דרום אמריקאים כי ישר אחרי שני הספרים של גבריאל גראסיה מרקס שלפתי את הספר הזה מהספריה שלי. עוד ספר שהתחלתי לקרוא בעבר ונעצרתי יחסית בהתחלה. אין מה לעשות- צריך להיות במוד הנכון כדי לקרוא ספרים. עובדה 3 ספרים שלא הצלחתי לקרוא בעבר, גמעתי בשקיקה ובהנאה מרובה.

הספר הזה של ז'ורז אמאדו משלב את סיפור האהבה בין גבריאלה לנאסיב הערבי לבין ההתרחשויות הפוליטיות באילאוס.

הכתיבה קולחת, התיאורים צבעוניים וחושניים. בכלל, אותי מרתק לקרוא על האופן בו חיו אנשים בעבר ובארצות רחוקות.
סיפור האהבה רגש אף הוא.

קצת התבלבלתי בין כל שמות הקולונלים בספר אך זה לא פגם בהנאתי.