ביקורות הספרים שיוכי אהבה

מיין לפי: תאריך כתיבה כמות אוהבים שם הספר שם הסופר (פרטי) שם הסופר (משפחה)

בפשטות ובכנות אמיתית, אני חושבת שאפשר להגיד שברנדון סנדרסון כותב סדרות מופת. יש משהו מרשים בעובדה שהוא מצליח לגרום לקוראיו לגמוע בשקיקה שלושה ספרים, שישה כרכים, ובמצטבר משהו כמו 5,000 עמודים, ועדיין לצפות לעוד. זאת הולכת להיות ביקורת הלל. לאלו מבינכם שלא אוהבים את סנדרסון – ס... המשך לקרוא

לפני 5 שנים ו-10 חודשים

אני קוראת ספרים פחות או יותר מאז שאני זוכרת את עצמי. גדלתי עם ג'ינג'י של גלילה רון-פדר ועם הספרים של משה יהלום. ספרי "התבגרות" כאלה. יחסים של בינו לבינה, מריבות עם ההורים. וכשהגעתי למינון מסוים מהספרים הללו, החל להנץ בי החשש שזה כל מה שיש. לאהוב, לריב, להשלים, וזהו. ומה עם כל השאר, ת... המשך לקרוא

לפני 6 שנים ו-6 חודשים

צער הוא המחלה הכי נוראית, הוא המגדיר הכי פתטי, הוא המסנוור הכי קל והחבר הכי מקלקל, הוא התקווה הכי אבודה והיין הכי משכר, צער הוא הגמל הכי צמא ששותה אותך בלי רחמים. צער יכול להופיע בהמון צורות, אבל זה לא משנה בכלל כי כשהוא מגיע אז אי אפשר לפספס אותו. אלא רק לחיות אותו בכל הכוח עד שהכ... המשך לקרוא

לפני 6 שנים ו-8 חודשים

זבל. הגיע זמן שמישהו יאמר את מה שכולם מפחדים לומר בקול, סדרת הארי פוטר היא פשוט זבל. עלילה בלתי נסבלת של השתלשלות קסמים מעיקה מאבן האווילים ועד חצוצרות המוות. אם ישנה סטיגמה שצריך לנפץ אז היא את הילד המקולל. שבהחלט הפך לאגדה שרבים מהנהנים את ראשם בחיוב בכל פעם ששומעים את שמה. ... המשך לקרוא

לפני 7 שנים ו-1 חודשים

היי! אוו מיי גאד, מה קורה? לא הייתי בסימנייה הרבה זמן. רשמית כבר אמרתי את מילות הפרידה שלי וארזתי את חפציי והלכתי. ואפילו לפני זה, עבר נצח מאז הפעם האחרונה שכתבתי ביקורת. טוב לחזור. מרגיש מוכר. הבטחתי לעצמי שיום אחד אכתוב ביקורת על הספר הזה. הבטחתי שאעשה זאת לפני שאפרד רשמית מסימ... המשך לקרוא

לפני 7 שנים ו-4 חודשים

לנועה שטמלר יש הרבה מה לומר. והמעט שאני יכולה לעשות הוא להקשיב. יש לה, לנועה, סיפור קשה וכואב לספר. אבל אם הוא קשה לי, המתבוננת מן הצד, אני יכולה רק לשער כמה קשה היה לחוות אותו, כמה קשה היה לספר אותו, כמה קשה היה להחליט לפרסם אותו - להניח לפצעים שלך לדמם לעין כל - נגה הקטנה היתה ... המשך לקרוא

לפני 8 שנים ו-11 חודשים

אני יודעת מה אתם חושבים. יש מיליון ביקורות על הספרים האלה. מי כבר יקרא עוד אחת? אבל פשוט הייתי חייבת. כשהייתי ילדה קטנה, בת תשע בערך, (ובעצם במשך כל בית הספר היסודי) לא נהגתי לצאת להפסקות. לא נהגתי לשחק עם חברים. אולי זה קשור בעובדה שלא היו לי כאלה. אבל זה כבר עניין אחר. במקום... המשך לקרוא

לפני 9 שנים ו-1 חודשים

אפוס היסטורי-רומנטי המתרחש בימי מלחמת הארחים בארצות הברית. אותי הוא סחף ונקרא כל-כך בקלות שמצאתי את עצמי ערה הרבה אחרי שעת השינה שלי, שקועה בקריאה. מאוד מהנה ולא כבד (רק פיזית כבד עד מאוד!). וגם, דרך מעולה ללמוד קצת היסטוריה. מאוד מהנה!... המשך לקרוא

לפני 9 שנים ו-2 חודשים

שונרא ויעל, הביקורת הזו במיוחד בשבילכן - הפואנטה בסוף (אתן מוזמנות לקפוץ למספר 21 ) "אם תחלמו 7 לילות רצופים שאתם בוגדים בבת הזוג שלכם עם השכנה וכל חלום כזה הוא יותר יותר מלא חיים ונראה אמיתי - והיא (השכנה) חולמת את אותו הדבר - האם הסיכויים שזה אכן יקרה נמוכים או גבוהים ? האם זאת נ... המשך לקרוא

לפני 9 שנים ו-2 חודשים

הי, אני בלה. בכללי אני חסרת תחביבים וחסרת אופי ואני משעממת את עצמי רוב הזמן. עיקר העיסוקים שלי הוא בהייה באוויר ולצחוק על אבא שלי שלא יודע לבשל, תוך הפרת כמה שיותר דברים שהוא ביקש ממני לא לעשות. רציתי לספר לכם על משהו שקרה לאחרונה בבית הספר שלי. נכנסה לפה איזו משפחה מוזרה, קאלן.... המשך לקרוא

לפני 9 שנים ו-4 חודשים

ערב פרוץ מרד גטו ורשה נאם המפקד פאבל פרנקל לפני הצעירים האמיצים. "חברים! אנחנו נמות בטרם עת, אך לא נדונו לאבדון, אנו נחיה כל עוד ההיסטוריה היהודית ממשיכה לחיות". מי זה המפקד הזה?? מה, לא אנילביץ' היה מפקד מרד גטו ורשה?! למה לא שמענו על פאבל פרנקל עד היום, ולמה אין ולו רחוב אחד על שם ... המשך לקרוא

לפני 9 שנים ו-5 חודשים

עשיתי טעות. כולנו טועים לפעמים, נכון? לטעות זה אנושי. החלטתי החופש לחרוג מהרגלי הקריאה הרגילים שלי, ולקחת מהספריה אך ורק ספרים שבדרך כלל לא הייתי נוגע בהם עם מקל. רוצים דוגמאות? "עשרה קילו קוקאין", "הזמן הצהוב", "מרוצי העקרב", "ילדי החירות", "עוד לא", "ללכת בדרכך" ומה לא. (כולם עד ... המשך לקרוא

לפני 10 שנים

זאת תהיה הביקורת הכי קצרה שכתבתי כאן, ורק בגלל שלא הצלחתי למצוא סופרלטיב אחד שלא השתמשו בו לפני כן. מרתק? אמרו יוצא דופן? כנראה שאמרו נפלא? הכי נפלא שיש, אז ברור שאמרו מומלץ? אין לי ספק שאמרו ספר שאי אפשר להניח מיד? ברור שאמרו מדויק? אמרו גם אמרו ספר חובה? הכי חוב... המשך לקרוא

לפני 10 שנים ו-1 חודשים

לא מקורי במיוחד, אני יודעת, להעלות ביקורות על הארי ב31 ליוני, אבל הייתי חייבת. בשנה שעברה בתאריך הזה לא הייתי פעילה כאן, לפני שנתיים בתאריך הזה – פחות או יותר כמה ימים – סיימתי בפעם הראשונה את כל הסדרה ולא ידעתי מה בדיוק עושים עכשיו. כלומר, מה היה לי בחיים לפני שהכרתי את הארי? ועכ... המשך לקרוא

לפני 10 שנים ו-2 חודשים

אם שואלים אותי על רגעים אהובים מהחיים שלי הדבר הראשון שעולה לי הוא זיכרון מתוק ותמים, זיכרון ילדותי שלא התבגר לי בראש מעולם. הזיכרון הוא בוקר חורפי שבו אני לבושה בסוודר חם ועוטף ואימא מכניסה את האצבעות הקרירות שלה בין השרוול הצמרירי לגוף שלי ומושכת את השרוול של החולצה הדקיקה ... המשך לקרוא

לפני 10 שנים ו-8 חודשים

קוקייה היא ציפור. כך סיפר לי ריצ'רד דוקינס. היא ציפור טפילית, שמנצלת בשיטתיות ציפורים אחרות. היא מעופפת בין קינים שבנו בני מינים אחרים, מטילה בהם את ביציה, ביצה אחת בכל קן, ומניחה לבוני הקן לגדל את הגוזלים שלה, בעודה מעופפת בעולם, ועושה לעצמה. הביצים שלה זהות בכל לביצי הפונדקאי, ... המשך לקרוא

לפני 10 שנים ו-9 חודשים

הפעם הראשונה שבה הבנתי עד כמה אני נמוכה הייתה בכיתה ד'. אולי זה קשור לעובדה שנכנסנו לגיל-המגעיל, ואולי פשוט כי התחלתי ללכת לצופים. הייתי עומדת עם הבנות בקבוצה שלי יחד עם כל הגדוד בטורים, ומנסה להיבלע בין כולם. היו מכנים אותי בכל מיני שמות, מ"גמדה", ועד "גודל של עלה" (כן, אני לא חושב... המשך לקרוא

לפני 10 שנים ו-11 חודשים

אני זוכרת את הערב שישי הזה, הייתי רק בת 16 ואבא היה בבית הכנסת וחיכיתי שכבר ישוב הביתה לקידוש. זאת הייתה תקופה מגעילה, לאבא התגלה גידול שפיר ביד, אבל מבחינתי זה היה סוף העולם. "זה גידול שפיר, זה לא ממהיר- זה לא סרטן" אמרתי לעצמי שוב ושוב בראש. אבל כשכל פעם מחדש מסירים אותו והוא חו... המשך לקרוא

לפני 11 שנים ו-4 חודשים

כשהייתי בהריון ראשון כל ההריוניות שדיברתי איתן חלמו על תלתלים זהובים ושמלות ורדרדות. ואילו אני, הדבר שהכי רציתי זה להקריא סיפורים לבתי, ושהיא תשב לצידי ושתינו נקרא ביחד. כשנולדה הגדולה הקראתי אינספור סיפורים. הדבר הוביל לכך שהפצפונת הבינה היטב שמה שחשוב לי זה ספרים. לא אשכח ... המשך לקרוא

לפני 11 שנים ו-5 חודשים

דו"ח ספרותי בדיוני מישיבת הנהלה שנערכה במשרדי XXXXX XXX XXX XXXX ביום 10.3.2006 מתרגמת א': למי מחכים? חשב: למנכ"ל. מתרגמת א': אני מקווה שנסיים עד רבע לארבע, אני צריכה להוציא את הילדים מהמעון. מתרגמת ב': את יכולה לצאת אם את רוצה. מתרגמת א': (מתחת לאף) כדי שתגנבי לי את התרגום הבא... המנכ"ל נכנס ... המשך לקרוא

לפני 11 שנים ו-9 חודשים