ביקורת ספרותית על דגלים מעל הגטו - סיפורו של מרד גטו וארשה מאת משה ארנס
ספר טוב

---

ערב פרוץ מרד גטו ורשה נאם המפקד פאבל פרנקל לפני הצעירים האמיצים. "חברים! אנחנו נמות בטרם עת, אך לא נדונו לאבדון, אנו נחיה כל עוד ההיסטוריה היהודית ממשיכה לחיות".
מי זה המפקד הזה?? מה, לא אנילביץ' היה מפקד מרד גטו ורשה?! למה לא שמענו על פאבל פרנקל עד היום, ולמה אין ולו רחוב אחד על שם הגיבור???
פאבל פרנקל מנהיג מחתרת אצ"י הרוויזיוניסטית טעה, לפחות חלקית, הם אמנם מתו בטרם עת, אך היה מי שדנם לאבדון. כוחות אדירים פעלו כדי למחקו מההיסטוריה, הוא וחבריו נרצחו פעמיים, פעם אחת על ידי הנאצים ופעם שנייה על ידי הממסד הישראלי שעשה הכל בשביל למחות את שמם.
לשלטון הישראלי בראשית המדינה (והרבה זמן אחר כך) היה נוח מאוד לפאר את דמותו של אנילביץ', איש השומר הצעיר, מפקד מחתרת אי"ל - אחת משתי המחתרות שנלחמו במרד גטו ורשה, וכנראה מפקד המחתרת הפחות מוצלחת. אין דבר יותר מתאים מאשר מיתוס איש השומר הצעיר הנלחם בנאצים ולא הולך כצאן לטבח (שאר הניצולים וההרוגים זכו לכינוי - סבון, יעברו הרבה שנים עד שניצולי השואה והרוגיה יקבלו יחס הוגן - פחות או יותר). וכך אין ילד שלא שמע על אנילביץ', את יום השואה קבעו בהקשר למרד ולדמותו של אנילביץ' שסימל את הגבורה, ומרד הגטו שיוחס לו ולאנשיו בלבד, נופח מעבר לכל פרופורציה, עד שילדים - ולפעמים גם מבוגרים - חושבים שלנאצים היו מאות או אלפי הרוגים במרד, מה שכמובן לא יכל להיות ואף לא בהזיה.
לעומת זאת פאבל פרנקל וחבריו, הרוויזיוניסטים, המוקצים מחמת מיאוס, מנהלים קרב גבורה הרואי מול הנאצים, מניפים את דגלי ישראל ופולין ומחזיקים מעמד 4 ימים מול כוח עדיף לאין ערוך, אך שמם נמחה כיון שהם לא השתייכו לצד הנכון של המפה הפוליטית, כמובן שלהשכחתם עזרה גם העובדה שלאצ"י לא היו ניצולים.
משה ארנס עושה צדק היסטורי, הוא מביא את סיפורם של הגיבורים, סיפור שהושתק על ידי ממסד דורסני שמחק כל מה שלא התאים לנרטיב אותו רצה לספר. ארנס מביא את הסיפור וטורח להביא סימוכים לכל מילה שכתב, מדובר בעבודה רצינית ביותר שללא ספק נבעה מתחושת שליחות עמוקה של ארנס, שהרגיש חובה לחשוף את האמת ולעשות צדק היסטורי, גם אם באיחור של 70 שנה.
אחד הדברים שמשתקפים לעיני הקורא, הוא עומק חילוקי הדעות בין אצ"י לאי"ל, מה שמנע מהם לשתף פעולה מול החיה הנאצית, גם כשהחרב הייתה על צווארם, וכמו בחורבן ירושלים לפני אלפיים שנה, האויב טובח אך ליהודים אין זמן בשבילו, הם עסוקים במלחמות בינם לבין עצמם.. למרבה הצער הלקח לא נלמד וכלום לא השתנה.
ובקצרה על הספר: ספר עמוס בפרטים עד שלפעמים מרוב פרטים אתה כבר לא שם לב על מה בעצם מסופר. ספר חובה, אבל לא ספר מומלץ. מעולם לא קראתי ספר חשוב כל כך ומשעמם כל כך.

» ביקורות נוספות של שחר
» ביקורות נוספות על דגלים מעל הגטו - סיפורו של מרד גטו וארשה