ביקורת ספרותית על ההוביט – תרגום חדש - עטיפת הסרט מאת ג'ון רונלד רעואל (ג'.ר.ר) טולקין
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 11 באפריל, 2018
ע"י no fear


היי! אוו מיי גאד, מה קורה? לא הייתי בסימנייה הרבה זמן. רשמית כבר אמרתי את מילות הפרידה שלי וארזתי את חפציי והלכתי. ואפילו לפני זה, עבר נצח מאז הפעם האחרונה שכתבתי ביקורת. טוב לחזור. מרגיש מוכר.
הבטחתי לעצמי שיום אחד אכתוב ביקורת על הספר הזה. הבטחתי שאעשה זאת לפני שאפרד רשמית מסימנייה. נו, נראה שאני אעמוד לפחות באחת משתי ההבטחות ;)

בכל מקרה. ההוביט. איזה ספר, הא?
זה ספר ילדים, ורואים את זה, מרגישים את זה. אבל זה לא אומר כלום עליו, לא באמת, כי הרי ילדים מרגישים בעוצמות אפילו חזקות יותר מאיתנו, לפעמים.

גיבור ספרנו, אותו הוביט בה' הידיעה, הוא בילבו באגינס. הוא הוביט די מבוגר, בן חמישים, שחי לו לבד במאורתו הנעימה והחמימה והמוגנת. חייו הם חיים שלווים שחולפים על מי מנוחות, ואי אפשר לתאר אותם במילה אחרת מלבד... נוחים. הוא אוכל שלוש ארוחות בוקר כל יום וקם באיזו שעה שהוא רוצה ויושב ומעשן מקטרת בחצר הקדמית ואומר בתמימות בוקר טוב לעוברים ושבים ומזמין אנשים להתארח בביתו בשעת התה. נוח לו. טוב לו. וכשהקוסם האפור גנדאלף מציע לו להצטרף להרפתקה (עסק מלוכלך ומבולגן לכל הדעות שגורם לאנשים לאחר לארוחת הערב) בילבו, באופן מוצדק, מסרב בתוקף.
אבל עם קצת שכנוע בצורת לחץ מתון, פגיעה בכבודו, הקנטות ושלושה עשר גמדים גסי רוח ביותר (עם תאבון בריא), קורה הבלתי יאומן, ובילבו מוצא את עצמו, כמעט נגרר כנגד רצונו, בתוך המסע.
עכשיו, שלא תטעו. למרות שההחלטה לצאת הייתה פזיזה ונמהרת ומנוגדת לשכלו הישר, ולמרות שהוא התחרט עליה רבות (עוד בבוקר המחרת, וגם הרבה בקרים אחר כך), היא אכן הייתה שלו. למרות שהוא בקושי הבין למה הוא מכניס את עצמו, בעצם, היא אכן הייתה שלו. למרות שהוא פחות או יותר צעד לתוך העסק כעיוור, הוא צעד מרצונו שלו, בדעה צלולה ובהסכמה מלאה (גם אם לא שלם עם עצמו). וזה משהו שחשוב לזכור, כי זה העיקר. הוא *בחר* את זה. ולא, אני לא אומרת את זה כדי לרמוז שאין לו זכות להתלונן שבא לו הביתה ושהוא עייף ורעב ונמאס לו (הוא עושה זאת הרבה לאורך הספר. עוד סיבה שאני יכולה להזדהות איתו). אני לא אומרת את זה בתור מין האשמה, בתור "אתה בחרת להיות פה, ידעת את הסיכונים, אתה הכנסת את עצמך לדייסה הזו ועכשיו אתה חייב לאכול אותה ואסור לך להתחרט ואסור לך להתבכיין ואסור לך להרגיש רע". אני אומרת את זה בתור הערצה. בתור הערכה, התרשמות. כי קל לומר שבילבו התגלגל עם האירועים שאליהם נכנס, שהוא זרם ואלתר תוך כדי, המציא את דרכו בזמן שהלך. שהוא היה פסיבי בסיפור.
והוא לא. הוא לא היה פסיבי בשום שלב. לבחור לצאת להרפתקה דורש כוח, זה דורש חוזק, זה דורש אומץ.
לבחור בדרך הקשה, במיוחד כשאתה רגיל ללכת בדרך הקלה כל חייך, דורש אומץ.
ובניגוד לדעה הרווחת, אני לא חושבת שבילבו נהיה גיבור רק באמצע המסע. אני לא חושבת שהרגע ההירואי ביותר שלו היה כשהציל את החבורה מהעכבישים, או שחרר אותם מהכלא של האלפים, או התמודד אחד על אחד עם גולום, או אפילו כשהתעמת עם הדרקון. הרגע ההירואי ביותר שלו היה כשרץ אל מחוץ לביתו, כשאפילו הממחטה שלו לא עליו, והצטרף למסע למרות פחדיו.
(כמו שאומרים, אומץ הוא ההתמודדות עם הפחד, לא ההיעדר שלו.)

אני עומדת להיות קומונרית שנה הבאה. אני עומדת לדחות את השירות הצבאי שלי בשנה, ולצאת לשנת שירות. אני עומדת להדריך חניכים בתנועת הנוער שלי, לצאת לטיולים, לגור בקומונה עם חברי גרעין, ולעשות עוד מיליון דברים אחרים, שכל אחד ואחד מהם מבעית בעיניי. ההחלטה לצאת לשנת שירות לא הייתה פשוטה או קלה עבורי. למעשה, אם הייתם שואלים אותי לפני פחות משנה אם אצא לשנת שירות בתנועה שנה הבאה הייתי מגחכת ואומרת שאין סיכוי. אם הייתם שואלים למה, הייתי מפרטת לכם רשימה של סיבות (זה קשה, זה מתיש, זה מאתגר, זה לא מתגמל, אני שונאת טיולים, אני מפחדת להדריך ולגלות שאני מדריכה נוראית, אני לא יודעת להתמודד עם ילדים, בטח שלא קבוצות גדולות, אני לא רוצה לגור עם עוד שניים עשר אנשים, פחות או יותר זרים בינתיים, אני מפחדת שאף אחד לא יאהב אותי שם, שלא ארגיש שייכת, שאטעה בכל מה שאעשה, שלא ארגיש בנוח, שיהיה לי רע, שאסבול ...) אם תשאלו אותי היום אם הפחדים הללו התבדו או השתנו, אני אומר שלחלוטין לא. כלל וכלל. למעשה הרשימה נשארה זהה לגמרי, רק שהשם שלה אחר. במקום "סיבות למה לא לצאת לשנת שירות" קוראים לה עכשיו "קשיים להתגבר עליהם בשנת שירות". ותראו, אני לא מנסה להגיד כאן שאני מושלמת. אני לא מנסה להגיד שאני אמיצה יותר או טובה יותר, חלילה, כי לקחתי את הבחירה הזו. אני לא אומרת שמי שלא יוצא לשנת שירות הוא אדם פחות טוב, או פחות חזק, או שום דבר בסגנון. יש הרבה מאוד הרפתקאות שונות לעבור ולכל אחד מאיתנו יש דרקון אחר עם אוצר אחר להתעמת איתו. אבל המסע שלי, ההרפתקה הגדולה שלי, שתבחן את כל יכולותיי וכל מה שחשבתי והאמנתי לגבי עצמי, תהיה זו. אני יודעת את זה, כי מימיי לא חששתי יותר מדבר כלשהו. והדבר ממנו אתה פוחד יותר מכל, זה הדבר שאתה צריך לעשות. זה מה שאתה צריך לצלול לתוכו, ראש קודם (כמו שאומר המשפט, צריך לרוץ אל תוך הפחדים שלך, לא לברוח מהם).
ואני עומדת לרוץ ישר לתוכם, כמו בילבו באותו בוקר. כי בכנות, ואומרת את זה מישהי שקראה מספר בלתי נתפס של ספרי פנטזיה ומכירה עשרות גיבורים הרואיים, בילבו באגינס הוא הגיבור שלי. הוא המודל שלי לאיך גיבור צריך להיות. ואני שואפת כל יום - כל. יום. - להיות כמוהו. להידמות לו אפילו במעט.
להתגבר על הפחדים שלי כמוהו, להתעלות על עצמי כמוהו, לנפץ כמוהו את כל המסגרות שסגרתי עצמי בהן והגדרות שגידרתי סביבי והתבניות ששמתי את עצמי בהן וכל הדברים שחשבתי על עצמי והאמנתי שאני - לנפץ אותן ולתת לעצמי לגדול לדברים שלא האמנתי, להפוך למישהי שלא חשבתי שאני יכולה להיות. לצאת מאזור הנוחות שלי כמוהו.
כי החיים שלי כל כך נוחים, בכנות! ואני לא מתכוונת מבחינה פרקטית, מעשית (כי בכנות, איך החיים שלי יהיו נוחים בלי נהג פרטי שעומד לרשותי 24/7, אספקה של פיצה לכל החיים, וביטול של כל חודש אוגוסט, או לפחות הוצאה של מזג האוויר בו מחוץ לחוק) אני מתכוונת מבחינה רגשית. אני לא לוקחת סיכונים, אני נשארת בדרך המלך, אני דובקת בשגרה, יש לי מושג ברור למדי למה לצפות כל בוקר. אין לי דילמות ענקיות או משברים שהם לא משברים פנימיים. העולם שלי (פחות או יותר, כמובן) נינוח.
ועכשיו אני הולכת לשקשק אותו כמו כדור זכוכית שנהפך על ראשו, וכל השלג נופל למטה (כלומר למעלה) כשהנפש שלי מתנערת ומסירה את האבק ומגלה מי היא כעת, היום, מתחת לשכבות של השנים.
(תראו את נופר, מדברת כאילו היא בת חמישים בעצמה. במושגים של הוביט, אני פחות או יותר בגיל של פיפין משר הטבעות. אני עוד צעירה, אני יודעת. ועומדות להיות לי, בתקווה, הרפתקאות רבות וטובות, אחרות, אחרי זו שתבוא שנה הבאה. אני אקח את כולן כשיגיעו, כל אחת בתורה. אני אנפץ את התבניות כל פעם מחדש. אני לא אחכה שגנדאלף יבוא לקרוא לי. אני אצא לחפש אותו בעצמי.)
כי כשבילבו ניפץ אותן, את כל האמונות שהאמין על עצמו, כל המחשבות שחשב על עצמו, כל הדעות שהחזיק בנוגע לעצמו - כשהוא ניפץ את כולן, הוא גילה שהוא מסוגל להיות כל כך הרבה יותר. כל כך הרבה יותר משמישהו אי פעם האמין.

זה, בפשטות, סיפור על הוביט קטן שחי חיים קטנים, ולא ידע שיש לו נפש גדולה עד שהוא לא ניסה לפרוץ את אזור הנוחות שלו. זה סיפור על הוביט שיצא להרפתקה וחזר שונה. ואם טרילוגיית שר הטבעות היא על הכוח שיש בדברים הקטנים והפשוטים של החיים, ההוביט הוא על הכוח שיש באנשים קטנים. בכל אחד מאיתנו, בעצם. על לתת לעצמך הזדמנות, על לאתגר את עצמך, על להשתנות. אף אחד לא האמין בבילבו, לא שלושה עשר הגמדים ולא הוא עצמו. רק גנדאלף - ביכולות הכישוף הכבירות שלו - זיהה את הזרע שהסתתר בתוכו וחיכה לצמוח.
בכל אחד מכם - מאיתנו - יש זרע. רק תשקו אותו, רק תנסו, ותראו איזה דבר נפלא יקרה.

*

נו, ובמילים יפות אלו אפרד מכם. זה קצת מצחיק, בעצם, איך שרציתי לכתוב ביקורת על ההוביט ובסופו של דבר כתבתי ביקורת בעיקר על עצמי XD נראה שיש דברים שבאמת לא משתנים.
להתראות אנשים! היה תענוג לכתוב עבורכם פעם נוספת. תזכרו את בילבו, ואת הלב הקטן והטוב שלו. תצאו להרפתקה או שתיים, מי יודע מה יקרה? :)
שלכם,
נופר.
25 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
דניאל (לפני חודשיים)
את כותבת נהדר!
חני (לפני 5 חודשים)
היי גם אני אוהבת את בילבו וכל מה שהוא מסמל. בקשר למסע שלך. הוא רק התחיל ....
תני לך צ'אנס ואל תגידי מראש "אני לא טובה ב..."
עם ילדים את צריכה רק ביטחון שאת יודעת מה את עושה. השאר מסתדר ואת תהיי קומינרית נפלאה.
קריקטורה (לפני 5 חודשים)
כל כך נפלא לקרוא אותך, נופירי. איזה כיף ששוב את כאן. אפילו אם זה רק לרגע. מזכיר לי את הימים הרחוקים ההם :)
תצליחי.
רץ (לפני 5 חודשים)
בהצלחה בשנת השירות - החלטה אמיצה ונבונה. כל החלטה והאופן שאנו מתמודדים איתה מעצבת את חיינו.
Command (לפני 5 חודשים)
ואיך שהחיוך מגיע כשאת כאן?.. נפלא כתמיד.
אני אוהב איך שאת קוראת את המציאות.
שיהיה לך הצלחה רבה בשירות! אני מאמין שתתגברי בקלות על הקשיים, תתרמי הרבה, ויותר מכך - תלמדי על עצמך עוד. תצליחי
no fear (לפני 5 חודשים)
תודה לכולכם אנשים :)
yaelhar (לפני 5 חודשים)
אהבתי את מה שכתבת עלייך.
אני חושבת שנפלא לאתגר את עצמך, להיחשף לפחד ולשונה, להעז, לחוות. הצליחי.
גלית (לפני 5 חודשים)
אכן ספר מדהים ובקורת נאה אני רק אציין שגיל חמישים זה ממש לא גיל מבוגר עבור הוביט. הוביט מגיע לפרקו בגיל 33. חוץ מזה , זה בהחלט לא ספר ילדים
מוּמוּ (לפני 5 חודשים)
ואני כל כך מסכימה עם בייק
מוּמוּ (לפני 5 חודשים)
יאו איזו ביקורת מדהימה. יודעת. יפהפייה. עאעאע כל כך התגעגעתי לקרוא אותך ואת מחשבותיי וכוליייי
SHIRA (לפני 5 חודשים)
אעאעא נופייי התגעגעתייי
האופה בתלתלים (לפני 5 חודשים)
או מיי גאד זה היה כל כך נפלא. ניתוח ספרותי ונפשי מבריק, באמת. כאילו הבהרת כל כך הרבה מהספר, וזו בדיוק המטרה של ביקורת טובה. לתפוס את הגרעין. אעע.
ודימוי כדור השלג...
אני כל כך אוהבת אותך. :*
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 5 חודשים)
הי נופר, ברוכה השבה! איזו רוח נוסטלגית הבאת לאתר...

ובהצלחה רבה עם שנת השירות! מתרגש בשבילך :)
אלון דה אלפרט (לפני 5 חודשים)
no fear וזה
פַּפְּרִיקָה (לפני 5 חודשים)
אני בוכה אבל במקביל גם צוחקת וזה מחזה מלבב, בלי ספק. אני אוהבת אותך דארלינג. וזאת ביקורת אחרונה מופלאה.
מירית (לפני 5 חודשים)
ביקורת שנתנה לי המון השראה, תודה
מחשבות (לפני 5 חודשים)
קראתי לפני המון זמן ואהבתי.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ