ביקורת ספרותית על על העיוורון מאת ז'וזה סאראמאגו
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 25 בנובמבר, 2016
ע"י מזי


כשהיתי בת שש קיבלתי את המתנה הגדולה ביותר בחיי.

בשכונה שלי בירושליים באותם הימים לא היה נהוג לחלק מתנות בימי הולדת. ממש כמו בכל משפחה אחרת דלת אמצעים, השמחה בפני עצמה היתה מספיקה. אבל בגיל שש כאמור קיבלתי מתנה; זוג אופניים ורודות וגדולות, ענקיות ממש, כאילו היו שייכות פעם לילדה אחרת שמאסה בהן. אז אבא עוד היה בבית. הוא ניסה ללמד אותי בדחיפה חזקה במורד הרחוב, אחר כך כשנפצעתי התייאש, נבהל ואחר כך עזב. לתמיד. אבל אני לא ויתרתי, במשך ימים נאבקתי באופניים האלו. נפלתי, התרסקתי, נפצעתי והטחתי אותן ברצפה בכעס עד שלמדתי לרכב בצורה מושלמת. אחר כך במשך שנים רכבתי עליהן בכל הזדמנות אפשרית. ואהבתי אותן. כמה אהבתי אותן. כי הן הצמיחו לי כנפיים, והן גילו לי את החירות, והפכו אותי יציבה יותר, מהירה יותר, והן גם נתנו לי את החופש שלי וזיכרון אחד קטן מתקופה שההורים עוד היו מאושרים ומאבא לפני שעזב את הבית.

ויום אחד הן כבר היו קטנות לי מידי. אמא מכרה אותן להורים של ילדה אחרת בת שש בשכונה שלנו ולא קנתה לי אופניים אחרות, ואני? אני לא רכבתי יותר על אופניים. מידי פעם הייתי נזכרת בכל מה שקיבלתי מהן, בדברים הכואבים וגם בחופש שהן העניקו לי. ואף על פי שמאז קיבלתי עוד כמה מתנות בחיי, את זוג האופניים הזה אני זוכרת עד היום כמתנה הגדולה ביותר שזכיתי לה בחיי.

בספרו על העיוורון ז'וזה סאראמגו נותן כמעט לכל גיבוריו מתנה פוקחת עיניים. אלו האופניים הגדולות והורודות שלהם, אלו שילמדו אותם על החופש האמיתי בחיים. אלא שאצל סראמנגו אין באמת אופניים, במקומן הוא מחבק את גיבוריו באמצעות מגפה שהוא נותן להם, מין חושך לבן כזה שמסמא את עיניהם של הגיבורים, כמעט כולם. תחילת הספר בארוע מוזר בו נהג מתעוור לפתע באמצע הרחוב זמן שהרמזור מתחלף לירוק. הסופר מלווה אותנו לאורך המסע של אותו האיש להחלמה, ממש עד למרפאת רופא העיניים, אלא שכאן הדברים מתחילים להסתבך, מדובר במגפה מוזרה שמסמאת את עינייהם של רבים. הבהלה רבה והממשל גוזר עליהם להשלח אל מוסד כליאה מיוחד בו הם מוחזקים בתנאים לא אנושיים עד שקבוצה קטנה מהם מצליחה לברוח בהובלה של אחת, אשתו של רופא העיניים, זה מהמרפאה של ההוא שהתחיל את הכל. הגיבורים שלו כמעט כולם יפלו, יפצעו, חלקם אפילו לא ישרדו לספר על המתנה הזאת לעולם, אבל האמינו לי (כי אינני רוצה לגלות לכם עוד יותר מהספר פוקח העיניים הזה), זו המתנה הגדולה ביותר שהם יקבלו בחייהם מהיוצר הגדול הזה.

ואתם בטח שואלים מה בגורלו של מי שלא קיבל מתנה שכזו מסראמגו?

או... אל תשאלו אותי. פשוט תקראו.

מומלץ בחום רב לאנשים כמוני שמתגעגעים לאופניים הראשונות שלהם.
14 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
חני (לפני שנה ו-8 חודשים)
מזי האם עכשיו כשאת כבר בוגרת, האם את רוכבת על אפניים? קוראת את הספר עכשיו, כמעט בסופו. כבד מדכא אך מעורר מחשבתית.
גמר חתימה טובה. ושהיו לנו המון הפתעות בחיים.
michalro (לפני שנתיים ו-6 חודשים)
סקירה נהדרת. תודה.
אירית (לפני שנתיים ו-6 חודשים)
סקירה מרגשת . תודה לך.
כרמליטה (לפני שנתיים ו-6 חודשים)
אהבתי את כתיבתך ואת החיבור שאת עושה בין חייך לבין הספר(ים).

תודה





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ