ביקורת ספרותית על על העיוורון מאת ז'וזה סאראמאגו
ספר מעולה

---

מכונית נתקעת לפני רמזור שהתחלף לירוק. הנהג צועק משהו. מסתבר שהתעוור פתאום. אין זה עיוורון שחור; הוא רואה הכל לבן, כאילו נפל לתוך ים של חלב.
בזה אחר זה נדבקים בחושך הלבן כל האנשים שנפגשו עם העיוור הראשון, ומדביקים אנשים אחרים. המגפה הלבנה מתפשטת.

ספר טוב גורם לך לחשוב. המצבים המתוארים בספר הזכירו לי מאוד את תקופת הקורונה. בית המשוגעים הזכיר את מלוניות הקורונה והפוטנציאל הגלום בהם להתדרדרות. ואתה מתחיל לשאול את עצמך מה יקרה באמת במצב מלחמה? מלחמה רצינית, ללא חשמל, ללא מים, ללא אספקת אוכל. הבנקים יסגרו, הכסף יאבד מערכו. הלו ראינו את התסריט הזה קורם עור וגידים בימי הקורונה. מספיק להביט מסביב על סוריה, על אוקראינה כדי להבין כמה מרקם החיים שלנו עדין כמו קורי העכביש של נסראללה. מה באמת צריך כדי להוציא את החיה מהאדם?

הספר קשה לקריאה הן מבחינת התוכן והן מבחינת צורת הכתיבה. יכול להיות שרצה הסופר, בעזרת בחירתו בחירוב חוקי התחביר, לתת לנו קצת מין תחושת הכאוס. כשם שגיבוריו צריכים להסתדר כעת בעולמם הישן כשהם עיוורים, כך אנחנו צריכים למצוא את המשמעות מבין המילים המוכרות לנו אך בשל הכתיבה השונה, אנחנו מתקדמים בספר בזהירות וחשש, משל היינו עיוורים.

דברים שאנחנו לא נותנים עליהם את הדעת ולוקחים אותם כמובן מאליו, מהדהדים את תחושת חוסר האונים ונחרדה. לא לבעלי לב חלש. לקחתי כמה הפסקות הפוגה כדי לסיימו, תחושת עמוקה של יאוש ועייפות. ועם זאת עדיין חוויה מומלצת. כי גם לסבל יש ערך.

הסוף קצת נמרח ומאכזב בפתרון אבל אולי לא ניתן לסיים אחרת ספר כזה.

5/5 בסולם מאני



הוצאה:הקיבוץ המאוחד
תאריך הוצאה:2000
קטגוריה:פרוזה תרגום
מספר עמודים:259 עמ' מודפסים

» ביקורות נוספות של וויליאם מאני
» ביקורות נוספות על על העיוורון