ביקורת ספרותית על על העיוורון מאת ז'וזה סאראמאגו
ספר לא משהו

---

הביקורת הראשונה שאני כותבת פה, אבל על הספר הזה הרגשתי צורך -
בניגוד להרבה דעות טובות ושבחים שקראתי על הספר, אני לא מצאתי אותו כ"כ 'נפלא' או 'מעורר מחשבה' וכו'.

אז כן, בהתחלה הוא היה מעניין, נמשכתי להמשיך לקרוא, הכתיבה הייתה משונה אבל מתאימה בהחלט לאווירה והדעה שלי עליו הייתה טובה.

אבל מה? אחרי מעט מאד זמן אפשר להגיד ש"הבנתי את הרעיון".
התיאורים הפכו יותר ויותר מפורטים מדי וגרוטסקיים, האווירה נהפכה קטסטרופלית בצורה לא חיובית בכלל, היה קשה לעקוב אחרי העלילה, ובסה"כ - הכרחתי את עצמי להמשיך לקרוא, רק כדי להגיע לסוף.

וכשהגעתי לסוף? מאכזב. אני לא אפרט כדי לא להרוס למי שלא קרא, אבל אני הרגשתי שזה היה סוף מאולץ, שכאילו פטר את על העלילה ואת כל הבעיות בכלום (וכן, אני מתכוונת פטר, ולא פתר :))

ומבחינת מסר? גם בגזרה הזו הרגשתי שהספר לוקה בחסר. נכון, הוא כביכול שם מראה מולנו כחברה, והעביר ביקורת קשה על החברה, אבל אני הרגשתי שגם זה לא היה אמיתי, ולא התחברתי להרבה מאד מהדברים שכביכול קורים או היו קורים בסיטואציה כזאת. עם כל הבעיות שלנו, אני לא רואה את הרוב הגדול של האנשים מתנהגים בצורות כאלו.

לסיכום, לדעתי - לא שווה קריאה. אולי רק אם אתם ממש מרגישים צורך להבין על מה מדובר.

» ביקורות נוספות של נופר
» ביקורות נוספות על על העיוורון