ביקורת ספרותית על בדידותם של המספרים הראשוניים מאת פאולו ג'ורדנו

---

יש ספרים שכבר בעטיפה שלהם את נמצאת בתוך קיסמם, כזה הוא בדידותם של המספרים הראשוניים. כול ספר בחיי עובר איתי משהו (הרפתקה מסוימת או סתם נסחב איתי בתיק למקומות משונים), אבל יש ספרים שמרוב הרפתקאותי איתם קשה לי להיפרד מהם. כך קרה שמצאתי את עצמי מתידדת עם אליצ'ה ומתיה ורואה דרך עיניהם דברים על עצמי. היה לי קשה לעזוב את הספר. ממש אבל ממש קשה!
כבר בעמודים הראשונים הבחנתי בטיבו של הספר. התחברתי לדמיות באופן כמעט מיידי וטוטלי והבחנתי בכתיבתו היחודית של ג'ורדנו, כמו רקמה העשויה היטב ושכל תפירה בה היא מלאכת מחשבת של סופר גאוני, ואני גם יודעת כמה זה קשה. בדיוק בימים אלה אני כותבת ספר וכול רגע הוא קריטי בשבילי, כל פסיק או נקודה, כל מילה או חצי מילה, הכל צריך להיות בראש שלי. פאולו ג'ורדנו עושה זאת בצורה כל כך טבעית וחיננית שזה פשוט יוצא דופן, וכתיבתו היא כל כך יחודית שאני כבר לא יודעת מה לומר, זה פשוט קסם!
לאותו קסם יש כמה רבדים, הרובד הראשון, (ובין הבולטים שבספר), הוא הרובד המתמטי והמדעי. אני עצמי אוהבת מתמטיקה, ומתמטיקה היא חלק מאוד בולט גם בחיים שלי, אבל למרות שלמדתי להבין כי זה רוב העולם מושתת על מדעים, אני לא אוהבת במיוחד מדעים. לפחות את המדעים שאנחנו לומדים בבית הספר כרגע אני ממש לא אוהבת. ויחד עם זאת אהבתי מאוד את הקטעים בהם מתיה מדבר על מתמטיקה ועל מדעים, ולו משום שהם גרמו לי להתחבר אליו.
הרובד השני (ולפי דעתי הטיפה פחות מרשים), הוא רובד האכילה. הרובד הזה היה קצת בעיתי בעיני ולו משום שאיכשהו הוא אינו מסביר עד כמה אנורקסיה היא בעיתית, הייתי מרוצה יותר אם היתה מודגשת הנקודה שאליצ'ה היא במצב של אנורקסיה ושמצבה לא טוב, נכון שפה ושם מסבירים טיפה את הנקודה אבל לפי דעתי אשר אינה מקצועית הדבר לא מודגש מספיק.
הרובד השלישי (שמאוד אהבתי), הוא רובד המספרים הראשוניים, רובד שמחבר בין מתיה ואליצ'ה יחד. רובד זה נותן לסיפור את עצבותו, דבר שמאוד אהבתי, כי אני אוהבת ספרים עצובים ויפים. ברובד הזה מודגשת נטייתו של מתיה לפגוע בעצמו, ונטייתם של שניהם להיות מבודדים מהעולם מבחוץ להם, שהרבה פעמים גם הוא סוגר אותם בתוך עצמם.
הרובד הרביעי הוא רובד הצילום. רובד שלפי דעתי היה צריך להיות מודגש יותר, אבל בעיקרון הוא יפה, לכן לא אכתוב עליו הרבה, אולי שורה או שתיים. ברובד הזה מראים את חיבתה של אליצ'ה לצילום אבל לא ממש מתמקדים בה היה צריך טיפה יותר מושגים.
~מכיל ספוילרים~
הדבר היחיד שממש לא חיבבתי זה הסוף, כי לפי דעתי הם היו צריכים להיתקע בקיר ושככה ילמדו את לקחם, וגם המעגל הקונצנטרי (למי שמבין מה זה), אינו עשוי היטב לחלוטין.

» ביקורות נוספות של נונו
» ביקורות נוספות על בדידותם של המספרים הראשוניים