הקריאה ב"כישופים ומכשפוטובות" היא הזדמנות להיחשף לפלא שהוא הנשים שאנחנו, ולפרגן לעצמנו ולנשמתנו שלא לנבול מרוב מאמץ להסתיר את המכשפה הטובה שחיה בתוכנו. הספר בנוי כמדריך למסע של שינוי עמוק. אורית פיול אור לוקחת אותנו אל החוויות המכוננות בחייה ומשם מתפתח הספר כמסע חניכה, שמזמין כל אשה לקחת את הצידה לדרך שנחוצה לה, לעשות את ההכנות הפנימיות ואחר כך לקפוץ, בלי פחד, למימד חדש של מפגש עם כוחות הריפוי הנשיים ועם מקורות השראה בשפת שירה עוצמתית. פיול מספרת: “את הספר הזה כתבתי כדי לעורר את העוצמה הרדומה באשה שכבר יודעת, באשה שעדיין פוחדת וגם בזו ששכחה לגמרי. כבר יותר מ- 20 שנה אני מחוללת כישופים עם נשים. בחדר שלי, באולמות עם עשרות נשים, במדבר ובהרים. כתבתי את 'כישופים ומכשפוטובות' כדי להגיע לכל אותן אלפי נשים שנשמתן נובלת מרוב מאמץ להסתיר את המכשפה שחיה בגופן. כתבתי אותו, כדי להבהיר לאלפי הגברים שחיים עם אשה מכשפה, או צופים באחת כזו ובכוחותיה המופלאים: ‘אל תפחדו, לא מדובר בשיקוי ממית אלא בסם חיים’.” הטקסטים מלווים בעשרות איורים של המאיירת המחוננת אוריין שביט, שמיטיבים כל כך לבטא את רעיונות הליבה ואת העולם הסוער של הארכיטיפים הנשיים בציורים עוצרי נשימה ביופיים. הספר מודפס באיכות של ספר אמנות, על נייר נטול עץ באיכות גבוהה במיוחד, בכריכת בד תפורה עם הטבעות זהב ועם סימניית משי. ספר מושלם כמתנה לעצמך או לאשה אחרת שאת אוהבת ומעריכה....

הספר 'אשה יודעת' מזמין להיזכר, מבקש להתוות את הדרך פנימה לגרעין הלב. כי נשים יודעות לעוף למחוזות של הלב. כי נשים יודעות לדבר ולהקשיב בשפת הלב. "בשבילי, המפגש עם הספרים של אורית פיול אור היה משנה חיים. העולם נברא במילה. ומילים, כשהן מדויקות, יכולות לרפא ולהחזיר חיים." מיכל אנסקי...

"בקו האופק, במקום שבו מסתיימת ישראל ומתחילה ירדן, התקהלה להקת שקנאים עצומה. כשהתקרבנו, הם התרוממו ועפו אל מעבר לגבול. בקלות. גבולות הם פרי הדמיון של מי שטרם למדו לעוף". כך נפתח הספר השלישי והאחרון בטרילוגיית "שפת הלב" של אורית פיול אור (מחברת אשה יודעת וכישופים ומכשפוטובות), המלווה באיוריה של אוריין שביט. כותבת מחברת הספר: באני כאן אני מזמינה אותך לתוך החיים שלי. לאמהות שלי, לאהבה שלי, לעבודה שלי, לרגעים שהפכו לסיפורים, שהפכו לנקודות שאפשר לחבר בקו אחד (כל קורא אני מניחה קו אחר) ולהבין בצורה ישירה מי זאת האשה הזאת, מה חשוב לה, מה היא רוצה, ואיך לשה את מה שיש לחומרים של מה מרגש, משמעותי ואוהב [...] אני מהלכת כאן על חבל דק כי בחרתי בשונה משני הספרים הקודמים שלי, לשים במרכז אותי. לא את כוחות הריפוי שלי, לא את העבודה המאד מכווננת שלי עם נשים וכישופים ומילים, אלא את מי שאני בחיים עצמם. ברחובות שבהם פוסעת, ברגעי ספק או בלבול עם המשפחה שלי, בבחירות שבריריות עם היקרים לי מכל, במפגשים שלי עם זרים בכל מיני מקומות בעולם. אין שום מחיצה ביני לבינך בספר הזה....