ביקורת ספרותית על בדידותם של המספרים הראשוניים מאת פאולו ג'ורדנו
ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 2 באוגוסט, 2012
ע"י אלון דה אלפרט


****



עגמומי, נוגה, לירי, עצוב, ירוד, קטן. הספר הזה לא לקח אותי לשום מקום, כי הוא מלא בעיקר נאחס. בחור אחד עם טרגדיה בעברו פוגש בחורה עם טרגדיה בעברה. הם מסתובבים בעולם עצובים עצובים, מאופקים, נכים רגשית במידה כזו שאינה מאפשרת גם לקורא המדוכא ביותר לחוש ולו שמץ של הזדהות איתם, למעט רגעים ספורים. איכשהו, הם נפגשים, ותחילת תחילתה של אהבה מנצה לאיטה - וגוועת מיד, כי החיים הרי קשים, ועצובים כל כך, ושני הגיבורים שלנו כה נוקשים, מגושמים, רגישים והססניים, כך שאין הם יכולים לזהות דברים מובנים מאליהם גם אם הם מתנגשים בהם בפרצוף.
תיאור הרגשות הוא לחלוטין אובר דה טופ, וכולל משפטים כמו "הבדידות שטפה את לבו כמו גלים שמכסים את החול", או "העצבות הלמה בה כמו אלף התנפצויות זעירות". יאללה יאללה.

ספר מיותר, למרות כל ההייפ מסביבו. מיועד לדכאוניים שרוצים לשכשך בעוד קצת דיכאון. לחלוטין לא לקיץ, וגם לא לשום עונה אחרת.

אין לי חשק אפילו לאבטיח עכשיו, ססססעמק.

****
33 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נצחיה (לפני 12 שנים ו-3 חודשים)
אכן דכאוני ומיותר. מסכימה לגמרי.
אלון דה אלפרט (לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
אוקיי, מה כותבים על דבר כזה ... אולי זה לא המקום לנהל את התכתובת הזו אלא בתיבת ההודעות האישיות, אבל אם כבר פתחת את הנושא, אולי ראוי לו להישמע כך בפומבי. אז ככה. קודם כל ניכר שכתבת מהלב. כמובן שלא התכוונתי ללעוג לאנשים מדוכאים "אמיתיים". דיכאון היא מחלה קשה ואמיתית, שקשה להיחלץ ממנה וקשה להתמודד איתה ועם הסטיגמות שהיא גוררת איתה. היכרתי כמה אנשים בעבר שחלו בדיכאון. קשה להיות במקום הזה, בסביבת דיכאון, לא כל שכן בדיכאון ממש. בביקורת התכוונתי יותר לאנשים מדוכדכים, שקמים בבוקר ואומרים, איזה דיכאון, לא בא לי ללכת לעבודה. ייתכן שהייתי צריך להיזהר יותר במילותיי ואם נפגעת מהן, אני מתנצל מעומק הלב. מעבר לזה, הביקורת כולה נכתבה בהומור (קלוש אולי, אבל בכל זאת), ולטעמי האישי הספר הזה - למעט תחילת הספר שהיא בעיניי טובה ומעניינת מאוד - בינוני מאוד אם לא למטה מזה. אנשים רבים חושבים שהוא נהדר. אני לא חשבתי כך. הוא מליצי, מלא פאתוס, וגיבוריו, כמו שכתבתי בביקורת, אינם מעוררים הזדהות. זאת כמובן ההתרשמות שלי בלבד, ולראייה, יש ביקורות רבות לפני ואחריי שמהללות את הספר. אני מאחל לך בריאות רבה, קריאת ספרים טובים, וחיים נהדרים.
פיית הספרים (לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
אני. דכאונית למרות שכפי שכתבתי בביקורת משלי על הספר, הוא בין עשרת הספרים הכי טובים שקראתי (ואני קוראת הרבה), הביקורת שלך באמת יפה ושנונה.

אני רוצה להתייחס למשפט אחד שכתבת: "....כזו שאינה מאפשרת גם לקורא המדוכא ביותר לחוש ולו שמץ של הזדהות איתם"
אני שמחה בשבילך שלא יכולת להזדהות.
בתור בחורה שחולה בדכאון מגיל 13, וכל כמה ימים מייחלת למות, התחברתי לכל רגש, וכל מילה.
כמו כן היית מדוייק במשפט (המעט תוקפני) שלך כלפי החולים בדכאון: "מיועד לדכאוניים שרוצים לשכשך בעוד קצת דיכאון". אכן יש הנאה גדולה בדכאון, עם עצם הלהיות בדכאון, וגם השכשוך בו. זה נותן סיפוק כלשהו, או משמעות.

למרות שאין לי נטיות אובדניות, אני לא חותכת ואין לי הפרעות אכילה (הכי מתסכל זה שאתה רוצה למות אבל אין לך נטיות אובדניות, אתה אפילו לא יכול להתאבד), עדיין נשארו לי טראומות ילדות שגרמו לחרדות חברתיות, שנים של בדידות והתנתקות מהחברה, עדיין יש לי זכרונות טראומטיים, וסיוטי לילה על בית ספר.
אני אחרי שנים של שיקום, אבל אני לא יודעת אם אני אי פעם אחלים לגמרי. שרטו אותי שריטה עמוקה (ילדים בבית ספר)... גרמו לי להפרעת אישיות גבולית...
לכ אני מזדהה איתך, וכמו שפתחתי את ההודעה: שמחה בשביל כל מי שלא הצליח להזדהות.
עמיר (לפני 13 שנים)
אין לך מושג כמה אני מזדהה עם הסקירה שלך, אם כי אני קצת ריחמתי על הספר הזה בסקירה שלי, בעיקר כי הרגשתי שהסופר הוא כמו בן נוער שנורא רוצה אבל עוד לא יודע איך.
חני (לפני 13 שנים)
תודה שהזהרת לא קונה אותו
קוראת הכל (לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
מסכימה.
אלון דה אלפרט (לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
תודה, אנשים יש לי רישיון מיוחד מהממשלה לקטול. דאבל או אפס. ועולם - הספר הוא לא רע מוחלט, יש בו חלקים יפים ומדוייקים, אבל אווירת הנכאים הכבדה שלא מורמת אף פעם הורידו לי את הכיף. אף אחד לא אוהב להסתובב עם אנשים מדוכאים, וקריאת הספר גרמה לי לתחושה כזו.
עולם (לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
הספר אכן דכאוני למדי ובכל זאת נהניתי ממנו, אולי במסגרת האמפטיה שיש לי לדמויות שאינן מוכשרות לחיים. יש לטעמי נימה אופטימית בדרך בה הספר מסתיים. אבל גם לי היתה תחושה אחרי הסיום שאין לי חשק לגבינה סססססעמק.
חמדת (לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
אפרתי - אני לא יודעת לקטול בכישרון ובחן כל -כך ,אז נראה לי שלאלון יש "את זה ".
אפרתי (לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
חמדת, אלון מאוד מוכשר, אבל את יודעת שקטילה תמיד מצחיקה ושנונה יותר ממחמאות? ככה זה בחיים.
חמדת (לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
אין ספק גם כשאתה קוטל את הספר -אתה עושה זאת בכישרון גדול .
בלו-בלו (לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
נו באמת, אהבה שהיא כמו ראשוניים שכנים???!!! שומר נפשו ירחק...
אפרתי (לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
אבל הבחורה על העטיפה נורא יפה.
נתי ק. (לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
גם ככה לא משך אותי הביקורת שלך רק מחזקת, תודה.
אלון דה אלפרט (לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
חבל על הזמן, ליטראלי בלו-בלו - השם שלו זה בדיוק הספר. אחד הגיבורים הוא מתימטיקאי שמוצא את הקסם במספרים ראשוניים שכנים (כמו 17 ו-19) שלא ייפגשו לעולם. well boo fucking hoo.
אנקה - כשמדוכאים, אבטיח לא מספיק. צריך משהו עתיר קלוריות כמו גלידת שמנת, או תבשיל בשר ותפוחי אדמה. אבטיח זה טוב בגופייה מול האולימפיאדה, כשמרגישים קלים מהאוויר. אגב, עד לא מזמן חשבתי שאבטיח זה רק מים וסוכר, ולא בריא בכלל, וגיליתי שזה מזון בריא בהחלט ומלא גודיז.
ואפרתי - כשאת צודקת, את צודקת. אני לא מתרשם מפרות קדושות. סתם ספר.
אפרתי (לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
אלון, גרמת לי אושר בלתי נדלה סופסוף מישהו מסכים עם הביקורת שלי. ממש קיבלתי על הראש מפני שכתבתי עליו ביקורת שלילית. פרה קדושה? מישהו יודע? שום פרי לא יציל אותו.
אנקה (לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
דווקא כשמדוכאים מנשנשים אבטיח או משהו :) אז מה? למחוק אותו מהרשימה? לא לתת לו סיכוי אפילו?
בלו-בלו (לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
אני התרחקתי מהספר בגלל השם שלו וחשבתי שאולי אני מפסידה משהו. אחרי הביקורת שלך אין סיכוי שאקרא אותו.
cujo (לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
המצב באמת קשה:) תנסה להסניף מלון זה בדרך כלל מחזיר אווירת קיץ.
אהבתי את הביקורת גם להגיד לא מתאים אתה אומר יפה.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ