ביקורת ספרותית על בדידותם של המספרים הראשוניים מאת פאולו ג'ורדנו
ספר בסדר

---

לפעמים אתה קורא איזה ספר ממש טוב, אבל קצת מעיק, ועל המדף מחכה לך עוד ספר טוב, ואתה יודע שגם הוא עלול להיות קצת מעיק, אז אתה אומר לעצמך, למה שאני לא אעשה איזה הפסקה קטנה, אתנחתה שכזאת, ואקרא איזה רב מכר קליל, שיעביר לי את הזמן בין לבין, ואז אתה פותח את הקליל, ויש שם ילד וילדה, שקורה להם משהו עצוב, ואז הם נהיים קצת מוזרים כאלה, קצת שונים מהאחרים, ויש להם קשיים חברתיים, והם פוגשים כל מיני אנשים, ורוב הזמן הם עצובים, ומבולבלים, ולפעמים הם קצת פחות עצובים, ואז הם מחליטים משהו, אבל עושים את ההפך, כי הם כאלה מין מוזרים ומבולבלים, והם כמעט מתחברים, אבל לא ממש, והם מתבגרים, והם פוגשים עוד אנשים, ובסוף הם שוב מחליטים משהו, אבל לא ממש ברור מה, ואז הספר נגמר, ואתה קצת מצטער על הזמן שבוזבז, שיכולת לנצל לדברים מועילים, כמו להתאמן בהליכת סרטן, או להחזיק מטאטא על היד, ואז אתה נזכר בספר הטוב שמחכה לך על המדף, שמחר תתחיל לקרוא אותו, ולא אכפת לך כבר אם הוא יהיה קצת מעיק, וזו בעצם הייתה כל המטרה.

» ביקורות נוספות של עמיר
» ביקורות נוספות על בדידותם של המספרים הראשוניים