ביקורת ספרותית על יער נורווגי - מהדורת 2015 מאת הרוקי מורקמי

---

אני, נונו, מודה. התמכרתי באופן רשמי לכתיבתו של מורקמי. הוא כישף אותי לחלוטין. הדמויות בספריו, לפחות הספרים שקראתי עד כה, כה מיוחדות, כה עגולות, כה מעניינות שהן הפכו לממש חלק מחיי. הן מלוות אותי הרבה מעבר לזמן קריאתי בספר, הן באמת ובתמים חלק מחיי.

"יער נורווגי" הוא הספר שהפך את ההתמכרות הזו לרשמית ולא בכדי. הספר הזה כה מיוחד שקשה לי לתאר את התחושה שהרגשתי בעת שקראתי בו. זה כמו לטבוע בתוך אוקיינוס של מילים מעטות או אולי כמו ללכת לאיבוד בתוך יער בו יש רק מעט עצים אך משום מה העצים האלה הם בדיוק הכמות המספקת בשביל להפוך את היער הזה ליער מושלם עבורי. זו אולי נוסחת הקסם של מורקמי. הוא אינו משתמש בתיאורים ארוכים אך התיאורים שהוא כן בוחר להשתמש בהם כול כך מדוייקים לספר. הוא אינו משתמש במילים מסובכות אך המילים הפשוטות שהוא כן משתמש בהן קולעות בול. זה גם בעייני מה שמשאיר לספריו טעם של עוד.

הדרך שבה הגעתי לספר הזה ולקנייתו גם היא מיוחדת עבורי. הכול התחיל לפני כמה חודשים כשהלכתי לסמינר שנקרא "סמינר חינוך" מטעם העמותה שדרכה אני מתנדבת בשירות לאומי. אני (כמו שאולי כבר ציינתי בעבר בסימניה, אני לא בטוחה בזאת) בן אדם שלוקח שלוקח לו זמן להיפתח לאנשים חדשים. הסמינר היה מאוד נחמד ולמרות הפחד שלי שלא אצליח להתחבר שם לאף אחד מן האנשים הצלחתי להיפתח מעט לאנשים שסביבי. בלילו האחרון של הסמינר אני ושותפותי לחדר (אותן הכרתי ביום הראשון של הסמינר כשניסיתי למצוא בארוחת הצוהריים את השולחן עם הכי פחות אנשים) יצאנו מהחדר למצוא לנו דבר מה לעשות. בסופו של דבר נתקלנו במעגל של אנשים הרוקדים לצלילי פסטיגלי עבר. החלטנו להישאר שם קצת. אני הרגשתי מעט נבוכה בסיטואציה מאחר ואני לא הטיפוס אשר נוהג לרקוד בחופשיות לצלילי מוזיקה וכנראה שזה היה נראה לעין. אחרי זמן מה ניגשה אליי הבחורה שלמולי. היא הייתה גבוהה מאוד (אני עצמי מאוד נמוכה, בטח שלעומתה), בעלת משקפיים ושיער חום ארוך. "היי" היא אמרה והציגה את עצמה. היא שאלה אם אני בסדר (שוב, הייתי נראית מאוד נבוכה) ואמרה שגם היא מרגישה לא הכי בנוח, היא בכלל מעדיפה הליכות על פני ריקוד. היא אמרה שהיא לא מצאה בסמינר מישהו לצאת איתו להליכות. אמרתי שגם אני אוהבת הליכות וכך יצא שיצאנו שתינו להליכה ביחד.

ברגע שיצאנו להליכה זו הבנתי שמדובר בבחורה מקסימה ומיוחדת. דברנו המון על ספרים, על דיסני, על סטודיו ג'יבלי, על בית הספר, על אנשים, על חיות והזמן עבר כול כך מהר. מצאנו גם כלב מתוק וליטפנו אותו. מאז אותה ההליכה בסמינר יצא לנו להיפגש עוד מספר פעמים. אנחנו נפגשות בקניון עזריאלי ואני בדרך כלל מקדימה בכמה דקות ובינתיים מחכה לה באחת מחנויות הספרים שבקניון. באחת מן הפעמים הללו בהן חכיתי לה בחנות ספרים נתקלתי ב-"יער נורווגי". מיד הבנתי שעליי לקנות את הספר. ראשית כול, כבר קראתי כמה מספריו של מורקמי ומאוד מאוד אהבתי אותם. שנית, לא מעט אנשים סיפרו לי כי הספר הזה הוא בין ספריו הטובים ביותר של מורקמי. הם צדקו. הספר הזה מופלא.

"יער נורווגי" הוא ספר המספר על טורו ווטנבה, סטודנט לתאטרון באונברסיטה בטוקיו. לטורו ווטנבה היה חבר בתיכון בשם קיזוקי שהתאבד כשהיה בן 17. ווטנבה היה האדם האחרון שראה את קיזוקי. הם נפגשו ערב לפני התאבדותו של קיזוקי, ערב שבו שיחקו השניים בביליארד. לקיזוקי הייתה בת זוג בשם נאוקו. ווטנבה מתאהב בנאוקו ובין השניים מתפתחת מערכת יחסים מאוד מוזרה. אחד מהדברים שהשניים אוהבים לעשות יחד הוא ללכת להליכות ארוכות ברחובות טוקיו. נאוקו נכנסה לדיכאון עמוק בעקבות התאבדותו של קיזוקי. ווטנבה, המאוהב בה, מנסה לעזור לה ככול יכולתו לחיות את חייה במלואם. לאורך הספר ווטנבה מכיר דמויות נוסופות ביניהן דמותה של מידורי, דמות שהיא ההפך הגמור של נאוקו, החיה את חייה במלואם ולא רוצה לפספס ולו רגע מהם. היא, מה שנקרא, מלאה בחיים. מידורי כמו מראה לווטנבה כי יש עולם וחיים מעבר למוות, לעצבות ולבדידות שהם מנת חלקה של נאוקו ובאיזושהי מידה גם מנת חלקו של ווטנבה עצמו מרגע מותו של קיזוקי חברם. ווטנבה נקלע בין שתי הנשים הללו וגם בין הדברים שהן מייצגות: בין החיות של מידורי לבין העצבות, הדכאוניות והאובדנות של נאוקו.

אותה חברה שהכרתי בסמינר היא כמו השילוב המושלם בין דמותה של מידורי לבין דמותה של נאוקו. אני מוצאת בה הן הרבה מתכונותיה של נאוקו והן הרבה מתכונותיה של מידורי. היא שילובם של ההפכים הללו. כשאמרתי לה כי היא מזכירה את שתי הדמויות בספר שאני קוראת היא שמחה.

"יער נורווגי" הוא ספר מקסים, עצוב, מלא בחיים אך עם זאת גם מלא במוות ובחוסר חיים, מלא בבדידות וגם מלא בתחושת יחד, מלא בנחמה וגם באובדן. הוא ספר הלוקח את הקורא בו למסע יחד עם דמויות הספר. ספר שעצוב לגמור פשוט בגלל שעצוב להיפרד ממנו, מדמויותיו ומהאווירה שהוא משרה בשעה שקוראים בו. אני כבר לא בטוחה כול כך אם מתחשק לי להמליץ עליו או לא, פשוט כי מעט מתחשק לי שהוא יהיה הספר הפרטי שלי, האוצר הפרטי שלי (דבר שממילא לא ייתכן כי כבר מיליוני אנשים קראו אותו:)).

» ביקורות נוספות של נונו
» ביקורות נוספות על יער נורווגי - מהדורת 2015