“משפחה זה תמיד משהו מורכב, תמיד יש משקעים שנמצאים ועולים באמוציונליות ברגעים הכי לא מתאימים, האהבה והאנרגיה בתוך משפחה זורמת אחרת מאשר כשאנחנו עם חברים שגם הם סוג של משפחה. עם השנים הבנתי שאנשים סוחבים אתם משקעים שקשורים למשפחה ובעיקר הם תקועים על הרגע בו מילים נאמרו בלהט או חיבוק בכי בלתי נגמר. האם באמת דם סמיך ממים. בעלילה יש אהבה למשפחה שרובם היו בה בניתוק וכל אחד חי בקצה אחר. אבל היה עדין חוט מקשר ביניהם וכנראה גם אהבה גדולה כי הגילוי על פני הטיוח הייתה האופציה השווה ביותר ללכת עליה וזה אמר הכל.

היא הייתה אחותו האהובה, הוא היה אחיה החתיך והחכם שגר בסוף העולם או בקצה העולם בגרינלנד בתחנת מחקר ששם השלג ואיתני הטבע שלטו בכיפת מצב הרוח.
כשהודיעו לה שמת ליבה פעם בחוזקה מאהבה וגעגוע עד שעזבה הכל ונסעה עד לקצה העולם לגלות מה קרה לו. הרציונאליות שלה בעבודתה כבלשנית חוקרת שפות לא אפשרה לה לעלות על בועת מרשמלו ולדמיין מה קרה לו. כי עד שאין הוכחות מוצקות שהיא תוכל לראות בעיניים היא לא תאמין לאף אחד שאחיה מת סתם. בנוסף אחיה חקר ילדה שמצא בשלג והוא והמדענים שם הצליחו להחיות אותה. וזו הייתה אמתלה נפלאה בשבילה כחוקרת תרבויות לנסוע גם כדי לעבוד ולדבר עם הילדה ולנסות להבין איזו שפה היא מדברת ולתקשר אתה.

לקח לי זמן להיכנס לעלילה, היא נרקמה מאוד מאוד לאט. זה הרגיש לי בהתחלה כמו לראות סרט טבע על משלחת לאנטרקטיקה או סיפור רצח סקנדינבי בלי תנודתיות בגלל אופי ערים שגרות באזורים של שלג שנערם ללא רחם. והשיגרה שלהם גם היא שונה, סוודרים עבים ובגדים תרמיים וכיסוי תמידי מכף רגל ועד ראש כולל משקפים. צריך ללמוד לחיות בשלג כשהרכב הוא אופנוע שלג או מזחלת וחייב תמיד לקחת אתך מכשיר קשר למקרה שתהיה מפולת או רוחות מזיקות.

ברגע שנכנסתי לעלילה זה היה כמו רכבת הרים, בלתי אפשר להפסיק לקרוא עד הסוף. כמובן שהיה טיוח, היה גם אגו של מדען , אלימות, רצח, הישרדות כמעט בלתי אפשרית, סוף לא יאומן עד כדי הזיה, והקטע עם הילדה היה סוחף. הספר הותיר אותי עם חיוך, כמעט האמנתי לכל מילה שבו הרי מבחינה מדעית התופעה המסתורית בספר לא קיימת אך לחלקיק שנייה נראתה אמתית. ולמרות שסיימתי כבר לפני חודש הוא עדיין נשמר חי ונושם וזה אומר הרבה.”

“#
רק לקראת סוף הספר המרתק הזה, הבנתי שהוא סוג של מדע בדיוני. למעשה הוא מקוטלג כספר מתח והוא באמת מותח, לפעמים מאד. אבל לא מדובר במותחן רגיל, עם תעלומה, בלש וגוויות. גוויות יש בספר הזה לא מעט. חלקן עתיקות ממש, חלקן טריות, אבל רק מיעוט מבוטל מהן נרצחו בידי אדם. יש בו תעלומה שגם היא לא בדיוק מעשה ידי אדם – אקלים שיוצא משליטה. יש בו מדען מטורף מבדידות ומשאפתנות, יש לו עוזרת שלא שואלת שאלות ויש גם שאלות אתיות, שאין עליהן מענה, בינתיים.

גיבורת הספר, ואל המספרת את הסיפור בגוף ראשון היא תאומה. אחיה התאום, שהיה מדען אקלים, מת במעבדה מבודדת באיזור הארקטי, לפני התחלת הסיפור. תאומתו, הבלשנית של שפות נורדיות מתות, סובלת מרגשי אשמה (וגם מאגורפוביה, מאקזמה, מתלות, מרגשות מעוכבים ומגירושים מכוערים) היא מוזמנת על ידי המדען הבכיר באותה תחנת-מעבדה ארקטית לנסות ליצור קשר עם ילדה שאף אחד לא מבין את שפתה. ואל מגיעה למקום ונשאבת לתעלומות ולצורך ליצור קשר עם הילדה, המדברת בשפה שאיש לא מכיר.

עד כמעט סוף הסיפור קיבלתי את מה שסיפרו לי כאמין (עם הסתייגויות קטנוניות לא רציניות) סוף הסיפור מופרך באופן קיצוני. בניגוד לסיפור עד אז, פרנזיק לא הצליחה להתמודד עם הסוף באמינות. הסוף שאחרי הסוף ה"מה קרה אחר כך" לא היה חסר אמינות באופן כה קיצוני כמו סוף הסיפור, אבל בכל זאת, למרות שהוא מספק קשירת קצוות פתוחים, הוא במידה רבה לא סביר.

למרות ההסתייגויות שפירטתי, הספר לא רק מעניין ומותח, הוא גם מעלה שאלות רלוונטיות כמו זיהום איזורי המחייה של בעלי החיים עם שלל פלסטיקים ממקורות אנושיים שונים, שמוצאים דרכם לקיבתם של בעלי החיים והורגים אותם בייסורים. ואירועי אקלים רצחניים, שיצורים חיים לא יצליחו להתמודד איתם. זה ספר כתוב היטב שכמעט לכל אורכו אפשר להזדהות עם מה שנאמר בו.

גם אנשים הנרתעים ממדע בדיוני יכולים לקרוא את הספר הזה ללא חשש. הז'אנר הזה עלה בדעתי רק לקראת סוף הספר בזכות נתונים שוליים שבשוליים. רוב הסיפור נקרא כתיאור ריאליסטי, ומגובה בידע המדעי העכשווי. זה ספר שונה ומרתק, ואם יגעת (קראת המון ספרים בינוניים) ומצאת (ספר מקורי ושונה) - תאמין.

1/2”

“כשקראתי את גב הספר, הייתי בטוח שאני הולך לקרוא ספר מדהים. הרעיון היה יפה ומעניין. אבל הביצוע... הסיפור מתפזר ולא ממוקד, הרקע המדעי - קלוש מאד ולא אמין. בקיצור - מאכזב מאד. למצוא ילדה שהייתה קפואה בקרח מאות שנים ושחוזרת לחיים ומתפקדת... למה זה אפשרי? אין הסבר. האם זה אפשרי - ממש לא בטוח. אבל הסופרת רקמה עלילה מסביב לרעיון, הוסיפה קצת אנשים מוזרים בקצה העולם ומזג אוויר קשה, ויצרה ספר. לטעמי - לא טוב.”

“בחלק הראשון לא הצלחתי להבין האם אני קורא רומן פסיכולוגי של מדענית דיכאונית או רומן הרפתקאות בגרינלנד, החלק השני הבהיר את הרומן כעלילת מתח במרחבים הקפואים של גרינלנד.”